קְרִיאָה שֶׁל חֲסִידָה עַל גַּג בֵּיתִי
אַךְ לְעִתִּים תָּפַר אֶת הַדְּמָמָה.
וְאֵם תַּקִּישׁ אֵי פַּעַם עַל דַּלְתִּי,
נִדְמֶה לִי, כִּי אֲפִלּוּ לֹא אֶשְׁמַע.
הַבְּגָדִים הַיְּשָׁנִים
קוֹפְצִים עָלַי מִכָּל פִּנָּה,
כִּי לֹא הִתְרַחַקְתִּי
מַסְפִּיק מַהֵר.
אֲנִי רוֹצָה לִירוֹת לְךָ בָּרֶגֶל
וּפוֹגַעַת בְּזוֹ שֶׁלִּי,
קוֹפֶצֶת כְּמוֹ חֲסִידָה
עַל גַּג מִנְסָרָה שְׁקֵטָה.
הַאִם בֶּאֱמֶת לֹא אֶשְׁמַע
אִם תִּדְפֹּק (בְּדַלְתִּי)?
תַּרְגִּיל כְּתִיבָה הָפַךְ
לְמַלְכֹּדֶת דֻּבִּים.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,