אֶקַּח אֶת כָּל הַשִּׁירִים וְאֶמְחַק מֵהֶם אֶת הַמִּלָּה
"אֲנִי".
אַחֲרֵי הַמְּחִיקָה יִשָּׁאֲרוּ שׁוּרוֹת שֶׁהֵן תַּחֲרָה פְלֶמִית:
תַּבְנִיּוֹת נָאוֹת שֶׁל רְוָחִים,
שֶׁל אֲוִיר לָבָן,
שֶׁל נוֹכְחוּת הָאַיִן.
אַחֲרֵי שֶׁאֶמְחַק אֶת הַמִּלָּה
"אַתָּה"
לֹא יִשָּׁאֲרוּ שִׁירִים.