אִינְטִימִיּוּת פְּגוּמָה וּמְקֻדֶּשֶׁת
שֶׁל חַדְרֵי אַמְבָּט שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים:
לַחוּת עַל שְׁטִיחוֹנִים – חֲמַצְמַצָּה, עִקֶּשֶׁת
וְשַׂעֲרָה כֵּהָה עַל דֹּפֶן כִּיּוֹרִים,
סִימָן שֶׁל בְּהוֹנוֹת שֶׁנִּמְתְּחוּ בְּלִי דַּעַת
וְכֶתֶם מְפֻקְפָּק שָׁקוּף לְמֶחֱצָה
עַל גַּב מוֹשַׁב אַסְלָה, כְּלִי רַחֲצָה
כְּמוֹ חֵפֶץ מַעֲבָר – מֻצְנָע מִכְּדֵי לָגַעַת.
מחר, עם שחר | ויקטור הוגו (מצרפתית ריטה קוגן, תרגומים מן המקלט) מָחָר, עִם שַׁחַר, בַּעֲלוֹת אוֹרוֹת חִוְּרִים, אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כִּי אֵדַע – אַתְּ
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמִּגְדָּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם