מְלָאכָה מְבַלְבֶּלֶת –
אֲרִיגַת חוּטֵי דַּיָּג שְׁקוּפִים שֶׁל אִינְטִימִיּוּת,
בְּסוֹפָם קְרָסִים חֲשׂוּפִים בְּלֹא פִּתָּיוֹן.
קִמְטֵי עֶצֶב עַל הַמֵּצַח שֶׁלְּךָ קוֹרְאִים לְאֶצְבְּעוֹתַי:
הַחְלֵקְנָה, הַחְלֵקְנָה אוֹתָנוּ.
כְּשֶׁאַתָּה מַפְטִיר בִּבְדִיחוּת דַּעַת מְלוּחָה –
"פַּעַם הָיִיתִי בֶּן אָדָם",
אֲנִי רוֹצָה לִנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתַיִךְ הַתְּפוּחוֹת כְּשֶׁל יֶלֶד
עַד זוֹב דָּם.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר. עֵת דְּיוֹ וּבֶכִי! תִּכְתֹּב עָלָיו בְּהִתְיַפְּחוּת, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם אֶל דֶּחִי וּשְׁחֹר־אָבִיב בְּהִתְלַקְּחוּת. קַח כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל נִחָר –
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,