אֲבָל לֹא בְּהֶכְרָח # ג'ו מוסרת ד"ש 2

קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁל הִתְאַהֲבוּתִי קוֹפְאִים בְּחַמְסִין

פְּתוֹתֵי אוֹכְרָה חוֹמְקִים מַעְלָה בִּמְקוֹם הַשָּׁמַיִם

עֶצֶב קַיִץ מְלַחֵךְ אֶת הָעוֹר הַיָּבֵשׁ בִּלְשׁוֹן

נְיַר זְכוּכִית וּמַבְזִיק נְמָלִים עַל כְּתֵפַי

קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁל הִתְאַהֲבוּתִי מֵעֳתָקִים מִפִּנַּת הַמִּטְבָּח –

(פֵּרוּרֵי לֶחֶם דְּבוּקִים לְמַרְגְּלוֹת הַתַּנּוּר)

לְפִנַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה, שָׁם הַתִּקְרָה מַמְרִיאָה בְּעַקְמוּמִיּוּת מְסֻכֶּנֶת

מָעֳתָקִים מִגֶּבֶר לַגֶּבֶר – גַּב, רֹק, זִיפִים, נְשִׁימוֹת לַיְלָה שְׁטוּחוֹת

אֲנִי יוֹדַעַת לְנַגֵּן רַק עִם כָּרִיּוֹת הָאֶצְבָּעוֹת

כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי אוֹתְךָ עֵת הַבָּשָׂר נָמַס לְתוֹךְ הַבָּשָׂר וְהַנֶּפֶשׁ צָפְתָה מִמַּעַל

מַדּוּעַ שָׁכַבְנוּ מַהֵר כָּל כָּךְ (הֲרֵי אָמַרְתָּ – אֲנִי אִטִּי-אִטִּי)

עָנִיתָ – נָכוֹן, אָמַרְתִּי אִטִּי-אִטִּי אֲבָל לֹא בְּהֶכְרָח