שירה של אחרים

(1)

המשורר זועק להכלה

מתוך שער ראשו שלא נחפף

ימים. כריך של קוטג' וחמלה

נבלע בעייפות בין לסתותיו.

הפירורים של תמול שלשום אוספים

אל קרבתם עולה –  פירור – חדש,

ואניצי פרוות חתול עפים

ונוחתים על בגד ודרגש,

שם נח המשורר עקוד כאיל

בכסת צמר לה חורים אינספור,

מביט בעכביש זעיר ממעל

אורג מחשבותיו ושב לנחור.

(2)

השירים שלהם כה דומים אחד לשני.

כמו בקרים של פקיד ממשלתי צנום, ישנוני.

כמו לילות השממה של זוגות ממחסן עיר-שינה.

כמו מקבץ פרסומות – לא חמלה להן, לא בינה.

הם שוטחים שיריהם בקולות מדודים וקולחים,

עת חתול מכיכר החתולות נובר בפחים,

עת קוצים מצהיבים, עת ירח קוצב הגאות,

עת נוקשים חבלים על תרנים – אצבעות עליי עוד.