מַתִּי עוֹד וָעוֹד קְצָת
בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּלְקַחְתִּי לְבֵית הוֹרֶיךָ.
כִּי אֵין זֶה בַּיִת לָגוּר בּוֹ,
אֶלָּא מַחְסַן זִכְרוֹנוֹת,
וּבוֹ כָּל חֵפֶץ סִימְבּוֹל
לִדְבַר מַה שֶּׁאָסוּר שֶׁיִּשָּׁכַח.
לֹא מְעַט חֲפָצִים הֵם פְּרוּדוֹת
הָאוֹגְרוֹת בְּתוֹכָן אַךְ זִכְרוֹנוֹת שׁוֹאָה.
"בֵּית הַשּׁוֹאָה" קָרָאתִי לַבַּיִת הַהוּא.
וְכָל פַּעַם שֶׁנִּלְקַחְתִּי לְשָׁם
מַתִּי עוֹד וָעוֹד קְצָת.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,