הוא מונח במיטתי –
ציור של קרוואג'ו –
ואור בוקר מהוסס
מטפטף על אלכסון גופו.
ידיו נמות מתחת לראשו,
ותלתליו הרכים מְצִלִּים
על פני מלאך איטלקי אפל.
אל תשלחי את יָדֵךְ אל הנער,
פן ישבר לִבֵּךְ בְּקִרְבֵּךְ.
אני נפרשת לצד גופו –
ציור של טיציאן –
וקרן עיקשת של צהריים
מזהיבה את חֵיקֵי.