"הַמָּוֶת לֹא קוֹרֶה בִּזְמַן שֶׁאַתָּה לוֹחֵץ עַל הַהֶדֶק" –
הוּא אוֹמֵר לִי בְּקוֹל מָדוּד,
עֵת יָדָיו נִנְעָצוֹת יִתְדוֹת-יְתֵדוֹת בִּבְשָׂרִי.
"הוּא מַבְשִׁיל לְאַט, כְּמוֹ רִמּוֹת שֶׁל זְבוּבִים,
וּמִתְגַּשֵּׁם בִּמְלוֹאוֹ
רַק כְּשֶׁאַתָּה מֵרִיחַ אֶת הַגּוּפָה –
זוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת לַסֵּדֶר לִפְנֵי הַצִּלּוּם הַמְּתַעֵד.
רָאִיתָ פַּעַם רֹאשׁ שֶׁחָטַף כַּדּוּר?" –
הוּא שׁוֹאֵל בְּקוֹל נַעֲרִי
וְשִׁנָּיו הוֹפְכוֹת לַנִּיבִים
וּזְקֵנוֹ צוֹמֵחַ פֶּרֶא
וְעֵינָיו מִתְכַּהוֹת
וְסָפֵק אִם אַסְפִּיק לִשְׁאֹל הַפַּעַם –
"מַדּוּעַ יֵשׁ לְךָ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כָּל כָּךְ?"