אפקט שטוקהולם #2

(1)

 

כל הזמן הקרבתי את עצמי

על מזבח הנורמליות –

זו שכולם מדברים עליה,

אבל היא פיקציה גדולה יותר מיהוה.

וכל פעם נבראתי מחדש מעפר ואפר,

כמו עוף החול,

ולרגע אחד ידעתי לנסוק מעלה,

לתפוס תֶּרְמִיקוֹת,

לחוש אושר.

 

(2)

 

אֲנִי ממציאה מחדש את אֲבִי

בכל גבר שבו אני מתאהבת.

אני מסתכלת לו בעיניים

תוך כדי התעלסות

ושואלת בין אִבְחָה לאנחה

בשפת סימנים של בת שש:

"הַתְּהִיָּה לי לאב?"

 

 

(3)

 

ובעצם

כל השירים שכתבתי למאהביי,

היו שירים לאבי.

מלבד האפלים ביותר,

אותם כתבתי

לאמי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

מחר, עם שחר | ויקטור הוגו

מחר, עם שחר | ויקטור הוגו (מצרפתית ריטה קוגן, תרגומים מן המקלט)   מָחָר, עִם שַׁחַר, בַּעֲלוֹת אוֹרוֹת חִוְּרִים, אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כִּי אֵדַע – אַתְּ

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמִּגְדָּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם