נסיגה

[1]

המטוטלת שלי שבה לפעול הבוקר.

היא כמו הים, נשמעת לצוו הירח,

גואה ומשתפלת,

ומכה בעוצמה אנכית

בדפנות פעמון הזכוכית.

אני מייחלת לניפוץ.

 

 

[2]

כל השחור אצלי.

שכבה על שכבה על שכבה של גואש אטום.

סימני מכחול צפופים ממלאים את הריק

שקוראים לו אני.

ואין שוליים לאחוז בהם.

 

 

[3]

"סעי בנפשך לתאילנד" – היא אומרת לי.

"שימי אך בגד אחד במזוודתך הקרועה –

שקוף, צבעוני, מחורץ.

הִלָּחֲמִי."

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

מחר, עם שחר | ויקטור הוגו

מחר, עם שחר | ויקטור הוגו (מצרפתית ריטה קוגן, תרגומים מן המקלט)   מָחָר, עִם שַׁחַר, בַּעֲלוֹת אוֹרוֹת חִוְּרִים, אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כִּי אֵדַע – אַתְּ

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמִּגְדָּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם