יא יאללה, השרמוטה הזאת. הבלונדה. עם התחת העגול. איך שהג'ינס הזה יושב עליה פיצוץ. הייתי מביא לה. ואני אביא גם אביא. יש לי ת'אבקה הזאת. אבקת פיות. משהו בן זונה. כאילו, אחרי שעה היא כבר לא זוכרת איך קוראים לאמאשלה. אז באתי יענו לדבר אתה. הכל בפנאן. דיברתי הכי ברמה: משהו, עצוב, עיניים, יש מצב להזמין אותך לדרינק. והיא, עגל, זורמת. כוס יין לבן. קלאסה כאילו. אני עם הגולדסטאר. הרמנו לחיים. אמרתי: לחיינו. חייכה. שיניים לבנות כאלה. כמו בסרטים. אמרתי לה, אני רגע בשירותים. ת'שמרי לי על הכוס. יענו בצחוק אמרתי לה. בשירותים הכנתי ת'מבחנה, שתהיה זמינה בכיס. חזרתי. לא שמרה על הכוס. לא על שלי ולא על שלה. הלכה לרקוד. שיהיה לי טוב, לרקוד היא יודעת, חתיכת שרמוטה סקסית. נעמדתי ככה ליד הבר, כאילו אני שומר לנו על הכוסות, ושפכתי את כל המבחנה פנימה בשנייה. קראתי לה לעוד "לחיים". היא באה, כבר מתנדנדת, חצי מסטולה. עוד שעה, גג שעתיים, אני בתוך הכוס שלה. נתתי לה את הכוס, באתי להרים לחיים, אבל היא מעדה ושפכה ת'יין המסריח על החולצה שלי. כוסעמק! כלבה מטומטמת. כמובן, שאמרתי, שהכל בסדר. היא רצה לברמן לבקש מפיות וכל החרא הזה. ואני רוקנתי ת'כוס שלי מרוב באסה, ככה באחת. כבר לא היה לי חשק לכלום. הבאתי רק מנה אחת. וגם לזה בקושי היה לי כסף. וגם החולצה הלכה. של ארסנל. רציתי ללכת, אבל היא ביקשה ככה יפה שאשאר. משכה אותי לרקוד. רקדתי וזה, ואז פתאום נהיה לי מה זה רע בבטן. כאילו מישהו פיצץ לי ת'מעיים. אמרתי סליחה ורצתי לשירותים. הכל תפוס. פה מזדיינים, שם מסניפים. גררתי זוג מאיזה תא מסריח, ועפתי על האסלה. חשבתי שאני מת. מת. בסוף סיימתי. קמתי ללכת. איזה. תוך דקה עפתי חזרה לתוך התא. ובחוץ כולם צורחים שאפנה ת'שירותים. אחרי שעתיים יצאתי. היא כבר לא הייתה שם. הברמן קרא לי ואמר, שאיזו אחת השאירה לי פתק על מפית, ביקשה שימסור. אמרתי, וואלה, לפחות משהו ייצא מזה. בטח הטלפון של המזדיינת הזאת. על המפית היה כתוב: שמור על הכוס שלך! שלשול נעים!
מסה בת עשרה פרגמנטים על אודות "היורדות" של דאה הדר
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,