תגידו לתנין לשחרר את השמש # סקיצה

כשהייתי קטנה, לפני שידעתי קרוא וכתוב, אימא שלי הייתה מקריאה לי אינספור ספרי ושירי ילדים. אחד מהם נקרא "השמש הגנובה" מאת קורניי צ'וקובסקי. הספר, שהינו אגדה בחרוזים, מספר על תנין רשע, שבלע את השמש. תמיד האמנתי שזה בעצם מה שקורה עם בוא החורף. זה כלל לא קשור לכל מיני עניינים פיסקליים משונים כמו סיבוב כדור הארץ, חלופי עונות, המסת קרחונים, או חורים (כאלה שחורים וכאלה שבאוזון). זה הכל עניין תניני לחתולין. בגללו יש לי מצוקת סרוטונין. בשיר ההוא מי שניצח את התנין ושחרר את השמש, היה דוב. דוב רוסי גדול, עם פרווה חומה מדובללת ופרצוף מחייך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן   רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר, שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף, שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף, וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר