אסתר גרינווד # מחווה לסילביה פלאת'

דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן קָבַע, כִּי אֲנִי חוֹלָה,

וְגִלֵּחַ אֶת שְׂעָרִי.

דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן קִוָּה, כִּי אֲנִי קַלָּה.

אֲבָל הוּא טָעָה, יַקִּירִי.

דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן הִכְנִיס מַגֶּבֶת לְפִי,

וְחִבֵּר אֶלֶקְטְרוֹדוֹת שְׁחֹרוֹת.

וְהִפְעִיל מְתָגִים, וְטִלְטֵל אֶת גּוּפִי,

וְהִמֵּם אֶת מוֹחִי בָּאוֹרוֹת.

דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן אָמַר – "אַתְּ שְׁלֵמָה וּבְרִיאָה",

וְשִׁחְרֵר אוֹתִי לָרְחוֹב.

הוּא הִמְלִיץ על אוֹדוֹת רְשִׁימַת קְרִיאָה,

וְצֵרֵף חֶשְׁבּוֹנִית שֶׁל חוֹב.

כֹּל גַּפַּי רוֹעֲדוֹת, שְׂעָרִי מְגֻלָּח,

וְעֵינַי – זְגוּגִיּוֹת שְׁחֹרוֹת,

נוֹשֵׂאת זֵר אַזָלִיוֹת, דַּל וְלַח,

בְּדַּרְכִּי אֶל בֵּית הַקְּבָרוֹת.