אבא \ סילביה פלאת'

כָּל זֶה נוֹתַר מֵאָחוֹר, מֵאָחוֹר!

לֹא יִהְיֶה עוֹד מַגָּף שָׁחֹר,

שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ כַּף רֶגֶל, הָיִיתִי כְּלוּאָה

שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, לְבָנָה, אֻמְלָלָה,

פּוֹחֶדֶת לִנְשֹׁם אוֹ לוֹמַר מִלָּה.

 

אַבָּא, עָלַי לַהֲרֹג אוֹתְךָ.

מַתָּ בְּטֶרֶם יָדַעְתִּי כֵּיצַד  –

כֹּבֶד שֶׁל שֶׁיֵּשׁ, כְּבוֹד אֱלֹהִים,

דְּמוּת רְפָאִים – בְּהוֹנוֹת אֲפֹרִים,

עָצוּם, כְּמִפְלֶצֶת יַמִּית מַצְחִינָה,

 

רֹאשְׁךָ בָּאַטְלַנְטִיקָה הַמְּשֻׁנֶּה,

שֵׁם מִי יְרֻקַּת טוֹבְלִים בַּכְּחוֹל.

בָּעֲיָרָה נָאוָה וְשַׁלְוָה

נָשָׂאתִי תְּפִלָּה לְהָשִׁיב לִי אוֹתְךָ.

Ach, du. חה!

 

בְּלָשׁוֹן גֶּרְמָנִית, עֲיָרָה פּוֹלָנִית

הֻחְרְבָה בַּמַּכְבֵּשׁ

שֶׁל צְרוֹר מִלְחָמוֹת, עוֹד, עוֹד וָעוֹד.

מֶה הָיָה שְׁמָהּ שֶׁל אוֹתָהּ עֲיָרָה…

יָדִיד פּוֹלָנִי סִפֵּר שֶׁהָיוּ

 

לְפָחוֹת תְּרֵיסָר עִם כְּתֹבֶת דּוֹמָה.

לָכֵן לֹא אֵדַע אֵיפֹה אַתָּה

שֶׁמֵּת רֶגֶל רָעָה וְשֹׁרֶשׁ הָרַע.

לֹא יָכֹלְתִּי אַף לֹא לְשׂוֹחֵחַ אִתְּךָ –

לְשׁוֹנִי נִתְקְעָה בֵּין לִסְתוֹתַי,

 

נִשְׁחֲטָה בְּמַלְכֹּדֶת קְרָסִים שֶׁל חוּט תַּיִל.

Ich, ich, ich, ich

הִתְקַשֵּׁיתִי כָּל כָּךְ לָבוֹא בַּדְּבָרִים.

אַתָּה לִי סֵמֶל כָּל גֶּרְמָנִים

וְשֶׁל שְׂפָתָם – מִתּוֹעֲבַת אֵימִים.

 

קַטָּר, קָט-קַטָּר,

גּוֹרֵר אוֹתִי כְּאִלּוּ הָיִיתִי יְהוּדִיָּה –

יְהוּדִיָּה בַּת דַּכְּאוּ, אוׁשְוִויץ, בֵּלְזֵן.

מְדַבֶּרֶת כְּמוֹ יְהוּדִיָּה.

נִדְמֶה, כִּי אֲנִי יְהוּדִיָּה.

 

שְׁלָגִים שֶׁל טִירוֹל, בִּירַת וִינָה צְלוּלָה –

אֵין בָּהֶם טֹהַר וְאֵין אֱמֶת.

אֵם קַדְמוֹנִית לִי צוֹעֲנִיָּה וּמַזָּלִי כֹּה מְעֻוָּת

וַחֲפִיסַת קְלָפִים לִי אַחַת.

יְהוּדִיָּה אָנוֹכִי, בְּמִקְצָת.

 

תָּמִיד פָּחַדְתִּי מִמְּךָ, אֱלֹהִים!

אִישׁ שֶׁל Luftwaffe וּמִלְמוּלִים,

שֶׁל שָׂפָם מְסֻדָּר לַמְּהַדְּרִין,

וְעֵינֵי גֶּזַע אָרִי – כְּחֹל-סִינַי.

בֶּן אָדָם מְשֻׁרְיָן – טַנְק גֶּרְמָנִי.

 

אַתָּה כְּלָל לֹא אֶל – רַק צְלַב קֶרֶס אָפֵל,

דַּרְכּוֹ קְצֵה שָׁמַיִם לֹא יְחַלְחֵל.

כָּל אִשָּׁה – טִבְּעָה לִסְגֹּד לַפָשִׁיסְט,

סוּלְיָה שֶׁל מַגַּף הַיָּשָׁר בִּפְנִים, מְרֻשַּׁע

לִבְּךָ, מְרֻשָּׁע כְּפִי שֶׁאַתָּה כֻּלְּךָ.

 

עוֹמֵד לְצַד לוּחַ עָמוּס בְּכִתָּה.

אַבָּא – שְׁמוּרָה אֶצְלִי תְּמוּנָתְךָ.

סַנְטֵרְךָ מְשֻׁסָּע בִּמְקוֹם הַפַּרְסָה,

אַךְ אֵין זֶה גּוֹרֵעַמִ שְּׂטָנִיּוּתךָ,

אַתָּה הוּא הָאִישׁ הַשָּׁחֹר וְהָרַע

 

שֶׁאֶת לִבִּי הָאָדֹם לַשְּׁנַיִם קָרַע.

הָיִיתִי בַּת עֶשֶׂר בְּעֵת קְבוּרָתְךָ.

בְּגִיל עֶשְׂרִים נִסִּיתִי לָמוּת –

רָצִיתִי לָשׁוּב לִהְיוֹת לְצִדְּךָ.

חִבּוּק עַצְמוֹתֶיךָ – גַּם הוּא נֶחָמָה.

 

אוֹתִי הֵם מָשְׁכוּ מֶשֶׁק תַּכְרִיכִים.

בַּדֶּבֶק חִזְּקוּ , הִדְּקוּ חֲלָקִים.

אֲזַי מָצָאתִי לִי פִּתְרוֹן  –

יְצִירָתִי כְּפִיל בִּדְמוֹתְךָ. הוּא אָדוֹן

כֹּה שָׁחֹר, עִם מַבָּט שֶׁל מִיֵּין קַמְפּ

 

שֶׁאוֹהֵב לְזַיֵּן וּלְהִתְעַלֵּל.

וְאָמַרְתִּי לוֹ – כֵּן, קַח אוֹתִי לָאִשָּׁה.

אָז אַבָּא, אֲנִי מוּכָנָה, אֲדִישָׁה.

אֲפַרְכֶּסֶת שְׁחֹרָה נֶעֶקְרָה – הִיא ז"ל –

שׁוּם קוֹל זְדוֹנִי דַּרְכָּהּ לֹא יִזְחַל.

 

הָרַגְתִּי אֶחָד, הָרַגְתִּי גַּם שְׁנַיִם  –

עַרְפָּד מִתְחַזֶּה שֶׁשִּׁיטָה בִּי כִּפְלַיִם.

אָמַר שֶׁהוּא אַתָּה וְאֶת דָּמִי שָׁתָה,

וְלֹא שָׁנָה, אֶלָּא שֶׁבַע שָׁנִים, שֶׁתֵּדַע.

אַבָּא, נוֹחַ עַל מִשְׁכָּבְךָ.

 

יָתֵד בְּלִבְּךָ הַשָּׁמֵן, הַשָּׁחֹר.

בְּנֵי הַכְּפָר תָּמִיד תִּעֲבוּ אוֹתְךָ.

כָּעֵת הֵם רוֹקְדִים מֵעַל קִבְרְךָ.

הֵם  בְּכָל עֵת יָדְעוּ – זֶה הָיִיתָ אַתָּה.

אַבָּא… לֹא! בֶּן זוֹנָה, גָּמַרְתִּי אִתְּךָ.

 

12 לאוקטובר, 1962