נהגת להחדיר לגופי חלקי לגו. לפעמים קוביות בודדות של ארבע או של שלוש. לפעמים קונסטרוקציות שלמות. בהתחלה שינית את פי. הידקת את לשוני בתוך מלחצי לגו, הרכבת חומה קטנה על שיניי ופרסת את שפתיי לכדי חיוך ליצן – חיוך אימה חשוף, מעוות, לבן-צהוב-אדום-שחור. כאשר מלאת אותי עד אפס מקום, ניסית לפרק חזרה. אבל הלגו הכה שורשים בבשרי, ועל אף מאמצייך הקוביות התקבעו בגופי לתמיד. לכן כשעזבת אותי היית צריך לקנות שלוש קופסאות חדשות, בשביל להשלים את החוסרים.
מחר, עם שחר | ויקטור הוגו
מחר, עם שחר | ויקטור הוגו (מצרפתית ריטה קוגן, תרגומים מן המקלט) מָחָר, עִם שַׁחַר, בַּעֲלוֹת אוֹרוֹת חִוְּרִים, אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כִּי אֵדַע – אַתְּ