וַרְיַאצְיוֹת על שיווי משקל

(1)

אני מגששת אחר

גוף חדש באור שמש מוּצָל

בוילון מנופח – מפרש

לבן-מאובק –

מבריזה של ים

של שעת בין ערביים.

אצבעות מרחפות

מנסות להבין

את העור החדש,

ופלומת השיער

החדש.

הן עיניים לי – האצבעות.

כי עיניי עצומות לרווחה.

(2)

אני רוצה ללמוד ללכת מהר

על קצות אצבעות, מבלי

להנחית את משקלי על עקב.

לאזן עם ידיים פרושות,

מובלטות השרירים,

את שיווי משקלי הבורח.

תלמדיני ללכת מהר

מכל אהבה שסרחה,

מכל גבר ישָן, שישֵן

בחדר ארון המתים –

מסורב וילונות, מסורג חלונות –

אל חוף ים תל אביבי נוצץ

של עת ערב פשוטה ומוקדמת.