ראשית האהבה (מתוך המחזמר הדוויג והשארית העצבנית)
מאת סטפן טרסק
תרגום ריטה קוגן
כשהכדור היה שטוח,
והאש בעננים,
וההרים היו אפילו
עוד יותר גבוהים,
אנשים התגלגלו
ממש כמו חביות.
עם שני זוגות ידיים
רגליים שני זוגות.
שתי פנים הביטו
מתוך ראש אחד ענק,
כך שיכלו לראות סביב
בזמן שיחה או מרק.
הם לא ידעו דבר על אהבה.
כי זה היה לפני
ראשית האהבה.
היו אז שלושה מינים.
אחד נראה כמו שני גברים
דבוקים יחד גב אל גב.
ילדי השמש היה שמם.
ובדיוק אותו דבר
היו ילדות האדמה,
שנראו כמו שתי בנות
בתוך עצמן.
וגם ילדי הלבנה,
כמו כפיות של הבנה.
הם גם ילדה, גם בן,
הם אש-אדמה.
ראשית האהבה.
האלים די נבהלו
מכוחותינו הכבירים.
ותור סינן:
"אגמור 'תם בפטיש
כמו ת'ענקים…"
אז זאוס הציע: "אהפוך
ברק למספריים.
הורדתי כך ללוויתן ת'גפיים".
הוא צחק בטירוף,
וגרף כמו ברגים:
"אפריד גופים ממש באמצע.
אחתוך אותם לחצאים"
וענני סערה מלאו שמיים
לכדי כדור אש עצום…
ואז האש
נורתה משמיים
כמו המוני
להבים בוהקים.
והיא קדחה
בבשרם החי
של ילדי השמש, האדמה, הלבנה.
ואיזה אל הודי
תפר את החור
כתזכורת למחיר הדמים.
ואוזיריס
וכל אלי נילוס
הכונו סערה,
גשמים והצפה,
אותנו לפזר
על פני האדמה,
לשטוף גלים גלים
לנצח להרחיק,
אחד מהשני.
ואם לא נזהר
הם יחתכונו שוב.
ואז רק נקפץ
על רגל בודדה.
נביט בעין אחת
ולא נראה דבר.
לאחרונה ראיתיך
ממש אחרי חיצוי.
אתה הבטת בי,
אני בך – הזוי.
נראת לי מוכר.
לא זהיתי מן הסתם,
כי דם כיסה פניך,
עיניי הוצפו בדם.
אך לפי ההבעה שלך
קלטתי ת'כאב,
שהיה זהה לזה שלי.
אחד כזה שחותך ת'לב.
כאב, שקוראים לו אהבה.
התחבקנו בחוזקה.
ידינו לפנים.
מנסים ליצור
שלם מחצאים.
ואז עשינו אהבה.
ושוב עשינו אהבה.
היה זה לילה אפל
לפני אלפי שנים,
כאשר האלוהים
החליט שנפרדים.
וזה סיפור עצוב
איך נהיינו בודדים.
מהלכים של שתי רגלינו,
מחפשים ת'חצאים.
זה הסיפור על ראשית האהבה.