טל וחומצה

הִיא נִצֶּבֶת שְׁדוּפָה וְנוֹטֶרֶת, פֶּה חָשׁוּק צָבוּעַ אָדֹם, וְעֵינֶיהָ, עֵינֵי מְשׁוֹרֶרֶת, מְנַבְּאוֹת אֶת בּוֹא הַגַּרְדּוֹם. אֲרֻבּוֹת עֲשֵׁנוֹת גַּבּוֹתֶיהָ, שְׂעָרָהּ – אֲדָמָה חֲרוּכָה. נִדְכָּאִים בֵּין חֲצָאִיּוֹתֶיהָ מְבַקְּשִׁים אֶת בִּטְנָהּ הָרַכָּה. הִיא תָּנִיק אוֹתָם; מִי לָשֹׂבַע, מִי לַצֶּנַע, וּמִי לַמַּצָּע. עֲנָנָהּ הַכָּפוּל, מִגְּבוֹהַּ, יַמְטִיר מַטָּה טַל וְחֻמְצָה.