הִיא נִצֶּבֶת שְׁדוּפָה וְנוֹטֶרֶת,
פֶּה חָשׁוּק צָבוּעַ אָדֹם,
וְעֵינֶיהָ, עֵינֵי מְשׁוֹרֶרֶת,
מְנַבְּאוֹת אֶת בּוֹא הַגַּרְדּוֹם.
אֲרֻבּוֹת עֲשֵׁנוֹת גַּבּוֹתֶיהָ,
שְׂעָרָהּ – אֲדָמָה חֲרוּכָה.
נִדְכָּאִים בֵּין חֲצָאִיּוֹתֶיהָ
מְבַקְּשִׁים אֶת בִּטְנָהּ הָרַכָּה.
הִיא תָּנִיק אוֹתָם; מִי לָשֹׂבַע,
מִי לַצֶּנַע, וּמִי לַמַּצָּע.
עֲנָנָהּ הַכָּפוּל, מִגְּבוֹהַּ,
יַמְטִיר מַטָּה טַל וְחֻמְצָה.