פומפיי פרלמוטר

מָה יֵשׁ בּוֹ בַּמָּוֶת בְּטֶרֶם־עֵת (וְאֵיזוֹ מִין עֵת הִיא שֶׁלֹּא בְּטֶרֶם) שֶׁמֵּמִיר הַקְלָטָה לְאוֹב מְהַדְהֵד, לְעִקְצוּץ רַפָּאִים, לְבִדְיוֹן מֶתַח־זֶרֶם? מוֹת־פִּתְאוֹם? בַּשֵּׁנָה? תַּחַת דֹּק גַּעֲשִׁי שֶׁבָּזְקָה בְּאַחַת אֲדָמָה מְשֻׁגַּעַת? שׁוּב לַקּוֹל הַמֻּקְלָט־אָנָלוֹגִית אַקְשִׁיב, אֲחוּזַת מְבוּכָה, חֲרֵדָה מִלָּגַעַת. וְאֶבְהֶה, עֵת אֶחְלֹף, בַּחֲשַׁאי, בִּשְׁקִיקָה בַּגּוּפוֹת – מֵיצַג־אֶבֶן נוֹכַח, מְהֵימָן; וְאַךְ עֶצֶם יָרֵךְ, חֲצוּפָה, מַבְהִיקָה, תְּעַפְעֵף לַחוֹלֶפֶת: הָיָה זֶה אָדָם, וְלוֹ כֶּלֶב מַחְמָד עִם לָשׁוֹן אֲרֻכָּה. כָּלעִיר, כָּלאָדָם הֵם פּוֹמְפֵּי. הַשִּׂמְחָה בִּי עַל גֶּפֶן מַבְשִׁיל, […]