מָבוֹא חַמָּה # בעקבות לאה גולדברג # אֲוִירוֹבָּטִיקָא
מֶרְחַב הַנְּשִׁימָה שֶׁלְּךָ, כִּנֶּרֶת, שׁוֹטֵף הַנֶּפֶשׁ בְּסֶגוֹל-צָהֹב. חַמָּה בִּמְבוֹאָהּ – דְּמוּמָה, בּוֹעֶרֶת – מֵעַל מַרְאַת פָּנַיִךְ חַגָּהּ. נוֹף מְרַצֵּד נִבְרָא. הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת, שְׁחֹרָה וּזְהֻבָּה, מוּל עַרְפִלֵּי הָרִים. וְרֹגַע רַךְ נִבָּט מֵרְסִיסֵי בַּזֶּלֶת מִבַּעַד לְסוֹרְגִים בִּלְתִּי נִרְאִים.