רוויה
1) אני לא יודעת מה זה אמנות. אני ברוויה. אמנות ואי-אמנות גואות סביבי במבול אל-אלוהי. ואני – פעם איוון בלי-בית ופעם נוח בלא תיבה. (2) אני חייבת להקיא אותה מתוכי – את האמנות הזאת, הליחה הזאת, הצמיגית, שגודשת את תעלות מוחי. אני יורקת ויורקת, אבל היא רק הולכת ומציפה, הולכת ותופחת, כמו תופת רירית.