שדי אבי \ שרון אולדס
שְׁדֵי אֲבִי רַכִּים עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, הַמֶּשִׁי הַמְּשֻׁיָּף שֶׁל הַשֵּׂעָר גּוֹלֵשׁ מֵהֶם מְעֻדָּנוֹת כְּמוֹ מַיִם. מִקַּמְתִּי אֶת לֶחְיִי – אַךְ פַּעַם אַחַת אוּלַי –
שְׁדֵי אֲבִי רַכִּים עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, הַמֶּשִׁי הַמְּשֻׁיָּף שֶׁל הַשֵּׂעָר גּוֹלֵשׁ מֵהֶם מְעֻדָּנוֹת כְּמוֹ מַיִם. מִקַּמְתִּי אֶת לֶחְיִי – אַךְ פַּעַם אַחַת אוּלַי –
חֲתוּלִי זָקֵן אִם לֹא יֹאכַל, לֹא יַרְגִּישׁ טוֹב בְּתוֹךְ בִּטְנוּנוֹ, חֲתוּלִי זָקֵן. הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאכַל זֶה מִכְּבָר. רוֹטֵט, מִתְנַשֵּׁף, הוּא בִּסְוֶדֶר. לֹא יָכוֹל. שׂוֹחֶה סְחוֹר-סְחוֹר
יֶשְׁנוֹ שׁוֹטֵר אֶחָד שֶׁהוּא גַּם מְשׁוֹטֵט וְגַם אָב: בַּמָּקוֹר מֵהַבְּלוֹק לַיָּד, גָּדַל יַחַד עִם הָאַחִים שֶׁלָּךְ, בַּעַל עֲרָכִים כָּלְשֶׁהֵם מִן הַסְּתָם. אַתְּ בְּקֹשִׁי תֵּדְעִי מִי הוּא
כֹּה מְאֻשָּׁר הוּא – פּוּר הַבְּתוּלִין. הַכֹּל נוֹשֶׁה-נִשְׁכַּח בְּלִי לְהַלִּין. אוֹר-עַד עַל תּוֹדָעָה לְלֹא רְבָב! מוֹצָא שְׁמֵימִי לְכָל מַשְׂאוֹת לֵבָב. (מתוך "אלואיזה לאבלר"
שיר אהבה של עלמה שגעונית | סילביה פלאת' (מאנגלית ריטה קוגן) "עֵינַי עָצַמְתִּי – הָעוֹלָם נִדּוֹן; הֵרַמְתִּי עַפְעַפַּי – נִרְקַם שֵׁנִית. (אוּלַי אֵינְךָ לִי
ריטה אמרה, כשניסתה לעמוד: מדוע זה אותי הִכֵּיתָ? זה לא מגניב בכלל ריטה אמרה כשהתאפרה בקטנה: תבין את עצמך. בסוף זה לא הַכֹּל אתה
הֵן שְׁתַּיִם: אַחַת טוֹבָה כְּלֶחֶם – נֶאֱמָנָה לְבַעֲל הַיַּצִּיב. הֵן שְׁתַּיִם: שְׁנִיָּה כְּנֵטֶף מֹר – נֶאֱמָנָה רַק לְעַצְמָהּ. הֵן שְׁתַּיִם: אַחַת טוֹבָה כְּלֶחֶם וּכְלַל הַבְטָחוֹתֶיהָ תְּקַיֵּם.
הייתה לי חברה. קראו לה אלסי. איתה חלקתי מאורה בצ'לסי. היא לא הייתה שושן צחור בלי דופי, את שירותיה היא השכירה יופי. ביום בו
יְכֹלֶת לְאַבֵּד הִיא כְּלָל אֵינָהּ קָשָׁה. הַרְבֵּה דְּבָרִים נוֹטִים לְהֵאָבֵד בְּסַךְ, כְּשֶׁעֶצֶם אֲבֵדָה הוּא כְּלָל אֵינוֹ שׁוֹאָה. לָמַדְתִּי לְאַבֵּד כָּל יוֹם בְּלֹא בּוּשָׁה –
כָּל זֶה נוֹתַר מֵאָחוֹר, מֵאָחוֹר! לֹא יִהְיֶה עוֹד מַגָּף שָׁחֹר, שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ כַּף רֶגֶל, הָיִיתִי כְּלוּאָה שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, לְבָנָה, אֻמְלָלָה, פּוֹחֶדֶת לִנְשֹׁם אוֹ לוֹמַר מִלָּה.
לוז לפליטים # וִיסְטֶן יוּ אוֹדֶן עשרות מיליוני נפשות יש בעיר, גרים הם בבית או בחור שבקיר, אך אין בשבילנו מקום, יקירה, אך
ראשית האהבה (מתוך המחזמר הדוויג והשארית העצבנית) מאת סטפן טרסק תרגום ריטה קוגן כשהכדור היה שטוח, והאש בעננים, וההרים היו אפילו עוד יותר גבוהים, אנשים התגלגלו ממש כמו