זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁיֵּשׁ לָךְ בַּיִת שֶׁבּוֹ הַתִּקְרָה מֻנַּחַת הֵיטֵב עַל הַקִּירוֹת וְהָרִצְפָּה נָחָה בֵּינֵיהֶם, נְקִיָּה מֵחוֹל מִבְּלִי לָנוּעַ תַּחַת רַגְלַיִךְ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁפּוֹנִים דָּרוֹמָה

כֻּלְּכֶם הֲיִיתֶם מָרוֹקָאִים. גַּם הָעֲרָבִים. וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה מָרוֹקָאִי, הָיָה צַבָּר. אֲנִי הָיִיתִי ע. חֲדָשָׁה.

  (1) לֹא אֵדַע מֶה הָיָה כָּאן פַּעַם. לֹא יוֹדַעַת מָה יֵשׁ כָּאן הַיּוֹם. רַק קוּרֵי עַכָּבִישׁ סְמִיכִים נִדְבָּקִים זֶה לְזֶה וְאֵלַי בִּמְקוֹם הַמְּצִיאוּת. לֹא

מּוֹטוֹרִיקָה עֲדִינָה שֶׁל שָּׂפָה אָבְדָה לִי לִפְנֵי אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. הַמִּלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ, אֵלֶּה בְּנוֹת הָאָרֶץ הַיְּשָׁנָה, הֵן מִלּוֹת שִׁגְרָה. הַמִּשְׁפָּטִים – מִשְׁפְּטֵי יוֹם יוֹם. אַךְ

לֹא, לֹא נוֹלַדְתִּי כָּאן. כָּאן לֹא אֶבְנֶה בֵּיתִי. לֹא בַּיִת – דִּירָה: קִירוֹת, סְדָקִים וְקִלּוּפִים. יָבוֹאוּ חֲבֵרִים (יַלְדֵי כָּל הָעוֹלָם), יִשְּׁבוּ לְהִתְאָרֵחַ, צְפוּפִים עַל קַו

וְגֵר תִּהְיֶה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – פְּלִיט יַלְדוּת רוּסִית קְפוּאָה, תִּלְמַד כֵּיצַד לָמוּת לְמַעַן, כֵּיצַד לִחְיוֹת מִפַּעַם לְפַעַם עוֹד יוֹם אֶחָד לִרְפוּאָה.   וּתְשַׁרְבֵּט בְּיַד זוֹעֶפֶת

הרמתי מכסה הברזל מעל קדירת ההיתוך, וצחנת תבלינים אפפה עפעפיים ואף. תבשיל אפרפר וצמיגי, של דת ולאומיות, של רוחות של מַלְכוּת וגלות, שדבוקות אל דפנות הקדירה. ופְּלַנְקְטוֹן

– אַתְּ נִרְאֵית לֹא מַפָּה. – אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִשָּׁם. – לָמָּה קַר לְךָ? אַתְּ רוּסִיָּה! – לָמָּה חַם לָךְ? אַתְּ מִיִּשְׂרָאֵל! – יוּ! אֵין