הַחִבּוּקִים שֶׁלְּךָ שְׁבוּרִים, הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁלִּי קְרוּעוֹת, וְהַתְּמוּנוֹת הוֹפְכוֹת גְּזִירִים אֶל מוּל עֵינַיִם לֹא רוֹאוֹת.

ליקוי חמה מכה בי שוב. ליקוי דיבור, ליקוי תקווה. חדלון של רוך, של חום, של גוף, של צבע ושל אהבה. עולם שחור-לבן סביבי, ובו ליקוי

עַל אַף שֶׁהַזֹּהַר שֶׁלָּנוּ הֵאִיר, נִגְזַל מֵאִתָּנוּ בְּרֹעַ כַּבִּיר, וְאֵין בְּכוֹחִי לְהָשִׁיב אֶת הַזְּמַן שֶׁל תִּפְאֶרֶת הַדֶּשֶׁא וְיֹפִי הַגַּן, לֹא נִתְאַבֵּל, נִתְאַמֵּץ לְאֵזוֹר כּוֹחַ בְּמָה

שלוש אחיות: רזון מחריד, פנים נאות, ניירוטיות קיצונית. אחת סופרת-משוררת, שכותבת על אונס ילדות שלא חוותה מעולם. אחת עקרת בית למופת, נשואה באושר לפדופיל השכונתי

אנה זה שם של אישה יפה, ומסוחררת. סוגשל קלישאה בת ימינו. אך באנה הזאת התאהבתי כמו שלא התאהבתי באף אנה לפניה, והכאוס של אנה הזאת