בְּמַחֲלָתוֹ נִקְשַׁר אֶל סוֹרְגֵי מִטָּתוֹ שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים בִּלְחִיצָה. הָעִדְכּוּנִים שֶׁלּוֹ מִסְתַּכְּמִים בְּצִיּוּן הַפְרָשׁוֹתָיו וּתְנוּדוֹת חֻמּוֹ. גּוּפוֹ הָרוֹפֵס בּוֹגֵד בּוֹ – עוֹד וְעוֹד יוֹם. הוּא נוֹדֵד

דֶּרֶךְ הָאֵיבָרִים הַפְּגוּעִים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ מַעֲלִיּוֹת מְדַבְּרוֹת, נִגְמֶרֶת בְּתוֹךְ מִסְפְּרֵי חֲדָרִים מִתְחַלְּפִים. הַזֶּרֶת שֶׁלְּךָ – זוֹ שֶׁל רֶגֶל יְמִין נוּעַ תָּנוּעַ, כְּמוֹ מֶטְרוֹנוֹם שֶׁקּוֹצֵב, אַךְ

וּכְשֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים מוֹתִי יִצְנַח מֵהַשָּׁמַיִם, שִׁמְךָ יִפְרַח בַּעֲצַלְתַּיִם מֵאֵיבָרַי הַנִּרְדָּמִים.

אַהֲבָתִי שׁוֹלַחַת יַד בֶּטוֹן לְעֵבֶר בְּנֵי חֲלוֹף וּמַטְבְּעוֹת, אֵינָהּ יוֹדַעַת שׂוֹבֵעַ, לֹא שׁוֹקֶטֶת, קְטוּעַת גַּפַּיִם תַּחְתּוֹנוֹת בְּתוֹךְ עֶגְלַת נָכִים כְּבֵדָה וּמְקַרְטַעַת, חוֹרֶתֶת זוּג שְׁבִילִים עַל

אַתָּה יָשֵׁן אִתִּי אֶצְלִי בָּרֹאשׁ, בַּגּוּף, בַּלֵּב, עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת, עַל הַפְּלוּמָה הַבְּהִירָה בָּעֹרֶף. אַתָּה קַיָּם וְאַךְ אֶצְלִי בָּרֹאשׁ, בַּחֲלוֹמוֹת, בַּיְּקִיצָה טְרוּטָה, דּוֹאֶבֶת, מְאֻחֶרֶת, בְּחִלּוּפֵי אוֹרוֹת שֶׁל

אַתָּה עוֹמֵד יָחֵף וּבוֹלֵעַ כּוֹכָבִים וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם נוֹפְלִים סְתָם כָּךְ וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל רָם: מִשְׁאָלָה וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל: אוֹתְךָ וְשָׁכַחְתִּי שֶׁאָסוּר לְהַגִּיד (בְּקוֹל) נִרְדַּמְתָּ עַל בֶּטֶן מְלֵאָה כּוֹכָבִים

קְרִיאָה שֶׁל חֲסִידָה עַל גַּג בֵּיתִי  אַךְ לְעִתִּים תָּפַר אֶת הַדְּמָמָה.  וְאֵם תַּקִּישׁ אֵי פַּעַם עַל דַּלְתִּי,  נִדְמֶה לִי, כִּי אֲפִלּוּ לֹא אֶשְׁמַע.   אנה אחמטובה

אֶקַּח אֶת כָּל הַשִּׁירִים וְאֶמְחַק מֵהֶם אֶת הַמִּלָּה "אֲנִי". אַחֲרֵי הַמְּחִיקָה יִשָּׁאֲרוּ שׁוּרוֹת שֶׁהֵן תַּחֲרָה פְלֶמִית: תַּבְנִיּוֹת נָאוֹת שֶׁל רְוָחִים, שֶׁל אֲוִיר לָבָן, שֶׁל נוֹכְחוּת

וְכָל הַקַּיִץ הַזֶּה הָיָה רַק לַיְלָה רַק חֹשֶׁךְ-בֶּן-אָדָם בְּתוֹךְ סְדִינִים רַק אֶצְבָּעוֹת, פִּרְקֵי כַּף יָד, כַּפּוֹת רַגְלַיִם הַמִּשְׁתַּפְשְׁפוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב צָמֵא בְּעוֹד

A well-known fable from the philosopher Schopenhauer, a story that Freud liked to cite. It tells about the dilemmas of closeness between porcupines who must

פֶּתַע נִהְיֵיתָ תַּחֲנַת מֶטְרוֹ קוֹלְךָ הָפַךְ לִהְיוֹת קוֹל מְכוֹנָה – נִנּוֹחָה, מְעַנָּה Mind the gap שׁוּב לֹא מְאַהֵב אֶלָּא תַּחֲנַת מֶטְרוֹ לוֹנְדּוֹנִית מְנֻמֶּסֶת, מִרְשַׁעַת, לָקוֹנִית

אִינְטִימִיּוּת פְּגוּמָה וּמְקֻדֶּשֶׁת שֶׁל חַדְרֵי אַמְבָּט שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים: לַחוּת עַל שְׁטִיחוֹנִים – חֲמַצְמַצָּה, עִקֶּשֶׁת וְשַׂעֲרָה כֵּהָה עַל דֹּפֶן כִּיּוֹרִים, סִימָן שֶׁל בְּהוֹנוֹת שֶׁנִּמְתְּחוּ בְּלִי

אֵיזֶה לֵב יֵשׁ לַיָּם? וּמָה עוֹשָׂה קוּקִיָּה בְּמֶשֶׁךְ חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע דַּקּוֹת בְּתוֹךְ בַּיִת לְלֹא חַלּוֹנוֹת? אֵיזֶה לֵב יֵשׁ לַמַּאְפֵּלְיָה? וְאֵיךְ מַרְגִּישָׁה הַמַּטְרִיוֹשְׁקָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, הָאַחֲרוֹנָה

(1)   הַקַּיִץ הַזֶּה אוֹזֵל מֵאֵיבָרַי: טִפּוֹת כְּבֵדוֹת שֶׁל וֶסֶת מִתְאַחֶרֶת, דָּגִים שֶׁמְּקַפְּצִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּתוֹךְ שַׁמְנוּנִיּוּת שֶׁל מֵי מָרִינָה וְעֵדֶר עֲנָנִים דְּשֵׁנִים, שְׁחֹרִים שֶׁמִּתְקַבְּצִים מֵעַל פִּטַּמְתָּ הַוֶּזוּב.

שַׂקִּית וּבָהּ סֻכָּרִיּוֹת שֶׁל זְמַן צִבְעוֹנִיּוֹת, מָרוֹת שֶׁמַּגָּעָן – קִפּוֹד יַמִּי קֵהֵה-קוֹצִים, רָפֶה עַל הַלָּשׁוֹן, בְּתוֹךְ חֲלַל הַפֶּה. תַּמְצִית שֶׁל שִׁכְחָה בַּשִּׁרְיוֹן שֶׁל צֶבַע מַאֲכָל

קַח אֶת יָדִי, מַלָּח, וְהִצָּמֵד אֶל קַשְׂקַשֵּׂי זְנָבִי. נִשְׂחֶה-נִצְלֹל בֵּין מְצָרִים בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת שְׁאוֹל. הַיָּם עוֹלֶה. אַל לָנוּ לְאַבֵּד נְתִיב מִלּוּט, כִּי פְּנֵי הַיָּם גְּבוֹהִים

וְעַל נֹחַם גּוּפְךָ וְעַל מֶתֶק שְׂפָתַיִךְ אֲשַׁלֵּם בְּדַקּוֹת צִפִּיָּה דּוֹמְמוֹת. רוּחַ קוֹצֵר צְפוֹנִית מַחְסִירָה מִלּוֹתַיִךְ שֶׁעַל לוּחַ לִבִּי מֻנָּחוֹת וְהוֹמוֹת.   לְאֵלֵי מֵיתָרִים סְגִידָתְךָ יוֹם

קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁל הִתְאַהֲבוּתִי קוֹפְאִים בְּחַמְסִין פְּתוֹתֵי אוֹכְרָה חוֹמְקִים מַעְלָה בִּמְקוֹם הַשָּׁמַיִם עֶצֶב קַיִץ מְלַחֵךְ אֶת הָעוֹר הַיָּבֵשׁ בִּלְשׁוֹן נְיַר זְכוּכִית וּמַבְזִיק נְמָלִים עַל כְּתֵפַי

אֵין בְּגָדִים נְכוֹנִים לְמַעֲשֵׂה אַהֲבָה עַל כֻּלָּם לְהִקָּרַע וּלְהִשָּׁלַח לַפִּנָּה הַמְּאֻבֶּקֶת שֶׁל הַסַּפָּה לְהִדָּחֵק לַסֶּדֶק שֶׁבֵּין כָּרֵי הַמּוֹשָׁב לְהִכָּתֵשׁ בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם מְסֹרָגוֹת שְׁתִי וָעֵרֶב וְלֵיל