חצר
מֵעִיר שְׁלֵמָה נוֹתְרָה לִי אַךְ חָצֵר – חוֹלִית, מְסֻרְפַּדָה וּמְקֹרַחַת. מֵחַד חוֹמַת בֵּית כְּנֶסֶת בָּהּ תָּצֵר, וּמֵאִידָךְ שׁוּרַת פַּחִים נִפְקַחַת. חֲצַר בִּנְיָן לִי מְצוּדָה כְּבִירָה, וּבָהּ אֲנִי – גְּבִירָה וּמְשָׁרֶתֶת, סְבִיבָהּ חֲפִיר בִּלְתִּי נִרְאֶה נִכְרָה, כְּתָלֶיהָ עֲשׂוּיִים עַלְוָה רוֹטֶטֶת, וְעֵשֶׂב מִזְדַּקֵּר שֶׁל בּוֹא אָבִיב, וּפֶרַח חֶלְמוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, וּבוֹר סְפִיגָה בָּלוּעַ כְּעֵין כִּיב. בְּאוֹר חַמָּה נוֹטֶה […]
שלוש מחוות ליוסף חיים ברנר
תרגיל בהטיות ופעלים מֵהִתְאַוּוּת גְּמוּרָה לְהִתְאַבְּכוּת גְּמוּרָה מֵהִתְבַּקְשׁוּת גְּמוּרָה לְהִתְבַּטְּלוּת גְּמוּרָה מֵהִתְגַּעֲשׁוּת גְּמוּרָה לְהִתְגַּדְּרוּת גְּמוּרָה מֵהִדָּבְקוּת גְּמוּרָה לְהִדָּחֲקוּת גְּמוּרָה מֵהֶמְיָה גְּמוּרָה לְהַדָּפָה גְּמוּרָה מֵהִתְוַדְּעוּת גְּמוּרָה לְהִתְוַכְּחוּת גְּמוּרָה מֵהִזְדַּקְּקוּת גְּמוּרָה לְהִזְדַּכּוּת גְּמוּרָה מֵהִתְחַבְּרוּת גְּמוּרָה לְהֵחָלְשׁוּת גְּמוּרָה מִטּוֹבָה גְּמוּרָה לְטִרְדָּה גְּמוּרָה מִיְּקִיצָה גְּמוּרָה לְיִפְחָה גְּמוּרָה מֵהִכָּבְשׁוּת גְּמוּרָה לְהִתְכַּחֲשׁוּת גְּמוּרָה מִלְּהִיטוּת גְּמוּרָה לִלְבַדוּת גְּמוּרָה מֵהִמָּשְׁכוּת גְּמוּרָה לְהִתְמַעֲטוּת […]
קדמת עדן
שְׁנַיִם הֻצְּבוּ בְּקִדְמַת עֵדֶן מְפֻצַּל־פְּרוֹזְדּוֹרִים־חֲדָרִים, בְּגוּף נִרְכָּן לַמָּסָךְ, עֲטוּי שְׁטָרוֹת כֶּסֶף תַּחַת עֲלֵי תְּאֵנָה. אֱלֹהֵיהֶם הַבִּלְתִּי נִרְאֶה הוּא קוֹד־מְכוֹנָה, הוּא רִיצוֹת־נְפִילוֹת, הוּא שְׁטָרוֹת־כֶּסֶף, וְהַנָּחָשׁ מַגִּישׁ עוֹד שְׁבָב מְפֻתָּח לְשׁוּק מִשְׁתּוֹקֵק, עֵת נִמְשָׁכִים הַשְּׁנַיִם וְנִשְׁמָטִים זֶה מֵעַל זֶה, אֶל מִחוּץ לַגַּן, אֶל מִחוּץ לָעֵדֶן.
לצאת מהבית
דַּמְיְנִי לְעַצְמֵךְ שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת אוֹ מִזְדַּמֶּנֶת לִשְׁכוּנָה שֶׁל אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים מִמֵּךְ, אַתְּ עוֹבֶרֶת בִּדּוּק בִּטְחוֹנִי. דַּמְיְנִי שֶׁבְּכָל פַּעַם שֶׁאַתְּ יוֹצֵאת מֵהַבַּיִת אוֹ מִזְדַּמֶּנֶת לִשְׁכוּנָה שֶׁל אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים מִמֵּךְ, נִגַּשׁ אֵלַיִךְ שׁוֹטֵר, מְבַקֵּשׁ מִמֵּךְ תְּעוּדַת זֶהוּת, וְתוֹבֵעַ לְדַעַת מָה מַעֲשַׂיִךְ כָּאן, מִחוּץ לְבֵיתֵךְ אוֹ בְּשִׁכּוּנָהּ שֶׁל אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים מִמֵּךְ. וְאֵיפֹה שֵׁרַתְּ בַּצָּבָא, וּמָה […]
בלוז לפליטים במאה ה-21
הָיִינוּ בְּדִיּוּק כְּמוֹכֶם: הָיוּ לָנוּ רָהִיטִים, מַכְשִׁירִים, גִ'ינְסִים וַחֲתוּלִים; הִתְעוֹרַרְנוּ בַּבֹּקֶר, הָלַכְנוּ לָעֲבוֹדָה, חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה, רָאִינוּ סִדְרָה, הָלַכְנוּ לִישֹׁן; חָלִינוּ, הִבְרִיאָנוּ, נָסַעְנוּ, חָזַרְנוּ, אָהַבְנוּ וְרַבְנוּ; וְכַאֲשֶׁר הִתְחִילָה הַמִּלְחָמָה, חָשַׁבְנוּ שֶׁזֶּה יַעֲבֹר, שֶׁזֶּה יַעֲבֹר לַיָּד, שֶׁלֹּא נַרְגִּישׁ. וְאִם נַרְגִּישׁ, אָז עֲדַיִן יִהְיוּ לָנוּ הָרָהִיטִים, הַמַּכְשִׁירִים, הַגִּ'ינְסִים וְהַחֲתוּלִים. עֲדַיִן נוּכַל לְהִתְעוֹרֵר, לָלֶכֶת לָעֲבוֹדָה, לַחְזֹר הַבַּיְתָה, לִרְאוֹת סִדְרָה, […]
לֹא נִחָם, לֹא תָּר וְלֹא דּוֹמֵעַ | סרגיי יסנין
לֹא נִחָם, לֹא תָּר וְלֹא דּוֹמֵעַ, כָּךְ חוֹלֵף עֲשַׁן לָבָן – פְּרִיחַת עֵץ הַתַּפּוּחִים. בְּפָז גּוֹוֵעַ, שׁוּב צָעִיר לֹא אֶהְיֶה לָעַד. הֵן פְּעִימָתְךָ תָּאֵט כְּשֶׁמֶץ, לֵב שֶׁלִּי, מוּצָן וּמְשֻׁנֶּה. שׁוּב לא אֶתְפַּתֶּה לָתוּר בְּאֶרֶץ כָּתְנוֹת-בַּד מֵאֵת עֲצֵי לִבְנֶה. רוּחַ שׁוֹטְטוּת! אַתְּ מְמַעֶטֶת לְהָעִיר אֶת לַהַב שִׂפְתוֹתַי, הוֹ, רַעֲנַנּוּת שֶׁלִּי, נִפְקֶדֶת, עַיִן פִּרְאִית וְשֶׁצֶף […]
מחול התליינים | אלכסנדר גאליץ'
נִים לֹא נִים לַתַּלְיָנִים בַּלֵּילוֹת. אָז יוֹצְאִים הַתַּלְיָנִים לְבַלּוֹת. מְבַקְּרִים וּמְאָרְחִים זֶה אֶת זֶה וּפוֹתְחִים שֻׁלְחָן בְּרֹחַב חָזֶה. אִיקְרָה, דָּג מְעֻשָּׁן וּבְשָׂרִים, וְקוֹנְיָאק ק.ב. מֵהַמֻּבְחָרִים, וְאַחַר כָּךְ סִפְלֵי תֵּה, פְּרָלִינִים, טַרְט "הַגְּדוּד" וְעוּגִיּוֹת "הַצְדָּעָה", וְיוֹשְׁבִים יַחְדָּו מֻמְחֵי תַּלְיָנִים וְשָׂרִים בְּרַגְשָׁנוּת מְדוּדָה, "עַל סְטָלִין חָכָם, יָקָר וְאָהוּב…" בַּשְּׁמִירָה עוֹד, נִשְׁבָּעִים הַתַּלְיָנִים, וְתַחְזֹר בְּעוֹד?, שׁוֹאֲלִים הַתַּלְיָנִים, בִּמְהֵרָה, […]
קרנגדה או בלדה על בת גנרל | אלכסנדר גאליץ'
1"הוּא הָיָה פָּקִיד דֶּרֶג-בֵּינַיִם, הִיא הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל גֶּנֶרָל…" מַצָּעִים – לִפְרֹשׂ, פֶּחָם – לַתַּנּוּר, חֲמוּצִים-בַּשַּׂר לִקְצֹץ, שֶׁיַּחְזֹר. בָּא פִּתְאוֹם, נִשְׁכַּב וְכָל הַסִּפּוּר, הַגִּיבֶרֶת שֶׁלּוֹ שׁוּב בַּמַּחְזוֹר. וְהוּא מַבְּסוּט מִזֶּה, כְּלַבְלַב מְזֻפָּת, בִּיס שֶׁל ווֹדְקָה וְשֶׁקַע בִּמְצוּלוֹת, אַךְ בְּרוּסְיָה יֶשְׁנָהּ לֶנִינְגְּרָד, וּבְלֶנִינְגְּרָד יֶשְׁנָן תְּעָלוֹת. שָׂמָה אִמָּא'לֶה גָּרָה עִם אַבָּא'לֶה, הֵם קָרְאוּ לִי […]
שירת הסדנאות המתוקה
הוּא טָעָה. לֹא אֶת הַשִּׁירִים הַפְּשׁוּטִים הֵם רוֹצִים, הֵם רוֹצִים אֶת הַנְּהִירִים. בְּלָשׁוֹן שְׁחוּקָה שֶׁל מַטְבְּעוֹת, בְּנַהֲרוֹת בְּדִידוּת, בְּכָתְלֵי יְרוּשָׁלַיִם. לֹא בִּבְדִידִים נִגָּרִים, לֹא בְּקָתְלֵי חֲזִיר, לֹא בְּלָשׁוֹן רוֹקֶקֶת מִבַּעַד לְרֶוַח בֵּין הַשִּׁנַּיִם הַקִּדְמִיּוֹת. (רַק בַּשּׁוֹרְקוֹת רוֹקֶקֶת. בַּיֶּתֶר הָרֹק נִשְׁמַר לְסִכּוּךְ הַגָּרוֹן) כֻּלָּם רוֹצִים, הוּא שָׁר, כֻּלָּם רוֹצִים, וְלִי יֵשׁ הֶתְקֵף חֲרָדָה בַּחַנְיוֹן שֶׁל הָרַכֶּבֶת. […]
Профессия – Робертсон
Барселона Мамин иврит улетучивается у неё изо рта Как будто его никогда не было Как будто никогда не было Поездки на такси в Нижнем городе (Губы таксиста надвигаются маслянистo Всё ближе и ближе на твоё потерянное лицо Вопрошая раз за разом, за разом, заразом на мелко-рубленном английском "Yemen? Yemen? Yemen?") Смуглая рука крадется высоко Тебе […]
משהו גדול, ילד
וְאִם תִּפְגֹּשׁ מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְקַל, יֶלֶד מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וּבִלְתִּי נִרְאֶה שֶׁלֹּא תֵּדַע מַהוּ וּמָה שְׁמוֹ קְרָא לוֹ שָׂמִים, יֶלֶד קְרָא לוֹ שָׂמִים וְאִם תִּפְגֹּשׁ מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְנֻקְשֶׁה, יֶלֶד מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְקָשׁוּי שֶׁלֹּא תֵּדַע מַהוּ וּמָה שְׁמוֹ קְרָא לוֹ אֲדָמָה, יֶלֶד קְרָא לוֹ אֲדָמָה וְאִם תִּפְגֹּשׁ מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְעוֹטֵף, יֶלֶד מַשֶּׁהוּ גָּדוֹל וְזוֹלֵג שֶׁלֹּא […]
סוס בחצאית | קליפשירה
מטריושקה | קליפשירה
אהבה | אנה אחמטובה
כִּשְׂמָמִית פְּתַלְתַּלָּה תִּתְלַפֵּף, תְּכַשֵּׁף בִּמְבוֹאוֹת שֶׁל לִבִּי. כְּיוֹנָה צְעִירָה תְּרַחֵף, תֶּהֱמֶה עַל מִפְתַּן אֶשְׁנַבִּי. מִתּוֹךְ כְּפוֹר מְנַצְנֵץ תִּזְדַּהֵר, אוֹ מְשִׁיחַ מַנְתּוּר נָם תַּבִּיט, אוֹ תּוֹלִיךְ בִּנְחִישׁוּת, בְּהֶסְתֵּר מִכָּל מָה שֶׁעַלִּיז וּמַשְׁקִיט. וּבְמֶתֶק תַּגְנִיב יְבָבָה אֶל תְּחִנָּה שֶׁל וְיוֹלָה נִכְמֶרֶת, וּמַבְהִיל לְנַחֵשׁ אֶת בּוֹאָהּ בְּבַת צְחוֹק, עוֹד בִּלְתִּי מוֹכֶרֶת. 1911 (מרוסית ריטה קוגן)
קרעים
הִיא מִתְפַּשֶּׁטֶת קֳבָל עַם וְעֵדָה יֵשׁ לָהּ קְרָעִים בְּתוֹדָעָה מִתּוֹכָם מְצִיצִים רֶגֶל תִּינוֹק חֵדֶק שֶׁל דֹּב נְמָלִים מָט לִינֹק עֹקֶץ דְּבוֹרָה שֶׁנִּתְלַשׁ כָּנָף מְפֻחֶמֶת שֶׁל עַשׁ שָׂפָם חֲתוּלִי הַתַּלְמוּד הַבָּבְלִי וְזֵר בֵּית קְבָרוֹת מְרֻטָּשׁ (מתוך המחזור "אחרי הסדנה של ענת")
בכיס אוויר בין השדות
"אֲנִי בְּכִיס אֲוִיר בֵּין הַשָּׂדוֹת. בְּחַלּוֹן הַמָּטוֹס הִבְהוּבֵי כָּנָף וְיָרֵחַ, מָלֵא וְלָבָן, שֶׁהָפַךְ אֶת מִינוֹ וְעַתָּה שְׁמוֹ לְבָנָה. פַּסדַּק שֶׁל אוֹר מִבַּעַד לַזְּגוּגִית הַכְּפוּלָה מְלַוֶּה אוֹתִי, אֲנִי נוֹפֵל לְתוֹךְ הַבּוֹר הַסִּימְבּוֹלִי שֶׁלִּי, אֶל מְאוּרַת הָאוֹפְּיוּם, אֶל חֲדַר הָעִשּׁוּן שֶׁל שְׂדֵה הַתְּעוּפָה בְּבַּנְגְּקוֹק, אוֹ שֶׁמָּא שֶׁזֶּה הָיָה הוֹנְג קוֹנְג, עִם הַחֲנוּת הַקְּטַנָּה לְמִמְכַּר בִּגְדֵי מֶשִׁי, שָׁם […]
לבדות | אנה אחמטובה
מְאוֹת הָאֲבָנִים שֶׁבִּי הוּטְחוּ לִמְּדוּנִי מִפְּנֵי אֶבֶן לֹא לִפְחֹד. לִצְרִיחַ רַם הַמַּלְכּוֹדוֹת הָפְכוּ, נִשָּׂא לְצַד צְרִיחִים רָמִים פָּחוֹת. אֲנִי מוֹדָה לְכָל הַבַּנָּאִים, שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר וְטִרְחָה. כָּאן קֶרֶן-אוֹר חוֹתֶמֶת עַיִן תַּדְהִים, מִכָּאן אַקְדִּים לִרְאוֹת אֶת הַזְּרִיחָה. אֶל חַלּוֹנוֹת חַדְרִי תְּכוּפוֹת נְעִים רוּחוֹת מֵהַיַּמִּים הַצְּפוֹנִיִּים וּמִיָּדִי יוֹנָה זְרָעִים טוֹעֶמֶת… וְאִם לִכְתֹּב אֲנִי לֹא מְסַיֶּמֶת, שְׁלֵוָה וּמְרַחֶפֶת כְּאֵלָה […]
לענת עינהר
בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה מֵהַסַּדְנָה שֶׁל עֲנָת בְּחֵצִי אַחֲרֵי חֲצוֹת אֲנִי מֵאֵטָה לְיַד הַבַּיִת הַפִּנָּתִי, בּוֹחֶנֶת אֶת חַלּוֹן דִּירַת הַקַּרְקַע, זוֹ שֶׁמְּסֻמֶּנֶת בְּמַפּוֹת גוּגְל כְּאֵיְּר בִּי אֶנְד בִּי (בָּעֲלִיָּה כְּפֶסַע מִלִּהְיוֹת מְאָרֵחַ מִצְטַיֵּן), מְנַסָּה לִלְכֹּד מִבַּעַד לַוִּילוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, הַכְּפוּלִים, הַמּוֹנוֹכְרוֹמָטִיִּים אֶת רִצּוּד הָאָדָם אֶל מוּל הַטֶּלֶוִיזְיָה. אֲנִי מְדַמָּה לִרְאוֹת שְׂפָתַיִם זָרוֹת מִסֻּכָּר עַל פְּנֵי חֶלְקַת זַיִן זָרָה. […]
סוסים קְשֵׁי הַסְכָּמָה | ולדימיר ויסוצקי
עַל מִתְלוֹל, עַל קְצֵה צוּק, עַל הַסַּף שֶׁל הַסִּפִּים בְּסוּסַי אֲנִי מַצְלִיף, מְדַרְבֵּן בְּמַגְלְבִים, אֵין לִי דֵּי אֲוִיר, גּוֹמֵעַ עַרְפִלִּים וּמַשָּׁבִים, חָשׁ, מֻקְסַם מֵרֶגַע הֶרֶס, בְּאֵיבָרַי פָּגִים-חוֹלְפִים. רַק הֵאֵטּוּ קְצָת, סוּסַי, רַק הֵאֵטּוּ נָא, אַל תִּסּוֹגוּ מִפְּנֵי הַשּׁוֹטִים, אַךְ הִגְרַלְתִּי לִי סוּסִים כֹּה קְשֵׁי הַסְכָּמָה, לֹא הִסְפַּקְתִּי לִחְיוֹת, לְשׁוֹרֵר לֹא אַשְׁלִים. אֵעָלֵם, אוֹתִי כְּמוֹ מוֹךְ […]
הכוכב בשם שמש | ויקטור צוי
שֶׁלֶג זַךְ, כְּפוֹר אָפֹר, עַל עֲפַר דְּרָכִים מְבֻקָּע. מֵעָלָיו, דְּמוּי כֶּסֶת טְלָאִים, כְּרַךְ בְּתוֹךְ כְּבִישׁ-לוּלָאָה. מַעַל כְּרַךְ מְשַׁיְּטִים עֲנָנִים, מַסְתִּירִים שָׂמִים וְאוֹר. מַעַל כְּרַךְ עָשָׁן חַרְדָּלִי, כְּרַךְ בֶּן אַלְפַּיִם שְׁנוֹת דּוֹר, שֶׁעָבְרוּ אֶל מוּל זֹהַר כּוֹכָב, הַכּוֹכָב בְּשֵׁם שֶׁמֶשׁ. וְאַלְפַּיִם שְׁנוֹת דּוֹר – מִלְחָמָה, מִלְחָמָה לְלֹא נִמּוּקִים, מִלְחָמָה זֶה עֵסֶק לִצְעִירִים, תְּרוּפָה בְּדוּקָה נֶגֶד […]
מטמורפוזה טובה
שֶׁלֶג הָפַךְ חוֹל. חוֹל הָפַךְ חֹלִי. הֲגִירָתָהּ הִיא מֶטָמוֹרְפוֹזָה טוֹבָה. תְּנוּעוֹתֶיהָ אִבְּדוּ מֵחַדּוּתָן. לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה צוּרָה שֶׁל בָּאוּהָאוּס. לְעוֹלָם תִּשָּׁאֵר En plein air, כְּתָמִים וְרִצּוּד, חֹלִי וְחוֹל, צְלִילַת שַׁלְדָּג וְשֶׁלֶג, הַצְּלִיל הָרַךְ, הָאַחֲרוֹן בִּגְרוֹנָהּ שֶׁל הַסּוֹפְּרָן Oh gioia!
קורפורייט קאלצ'ר
הוּא חוֹצֶה מִסְדְּרוֹנוֹת בְּפָנִים חֲתוּמוֹת, בְּחֻלְצוֹת מְכֻפְתָּרוֹת, מִלְּבַד הַכַּפְתּוֹר הַתָּלוּי עַל חוּטדַּק מֵעַל כְּרֵסוֹ הַזְּקוּרָה. הוּא נִגַּשׁ אֵלַי מֵאָחוֹר, מֵנִיחַ יָד נִהוּלִית עַל כְּתֵפִי וְגוֹעֵר בִּי בְּקוֹל רָם שֶׁל גֶּבֶר שֶׁבָּטוּחַ בְּעַצְמוֹ וּבִמְקוֹמוֹ עַל הֲפָרַת שֶׁקֶט. "אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֲנִי עוֹבֵד פֹּה! אַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה! וּמֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם, לֹא נִתְקַלְתִּי בְּהִתְנַהֲגוּת מַחְפִּירָה כְּשֶׁלָּךְ!" אֲנִי […]
הייתי נסיכה מצוינת
(1) הָיִיתִי נְסִיכָה מְצֻיֶּנֶת, לְבָנָה כְּשֶׁלֶג, שְׁחֹרָה כְּעוֹרֵב, אֲדֻמָּה כְּדָם. אִישׁ לֹא שָׁאַל אוֹתִי אֵיךְ זֶה לִשְׁכַּב בַּאֲרוֹן מֵתִים מִזְּכוּכִית בִּשְׂפָתַיִם פְּשׂוּקוֹת לְכָל לָשׁוֹן זָרָה. אִישׁ לֹא שָׁאַל אוֹתִי אֵיךְ זֶה כְּשֶׁמְּעִירִים אוֹתָךְ בְּכוֹחַ, שׁוֹלְפִים מִחוּץ לָאָרוֹן וּמַחְזִירִים פְּנִימָה בְּתֹם הַשִּׁמּוּשׁ. (2) הֵם מַאֲכִילִים אוֹתִי בְּתַפּוּחַ בִּדְבַשׁ וּבְגַרְגְּרֵי רִמּוֹן, מָשָׁל גּוֹזְרִים עָלַי לִשְׁמֹר […]
שמיני במרץ
(1) גֶּבֶר מְנַהֵל אָסֶרְטִיבִי אִשָּׁה מְהַנְדֶּסֶת חַסְרַת סַבְלָנוּת גָּבַר מְנַהֵל בּוֹחֵן אֶפְשָׁרֻיּוֹת אִשָּׁה מְהַנְדֶּסֶת מִשְׁתַּהָה גֶּבֶר מְנַהֵל עָמוּס עַל כֵּן לֹא עוֹנֶה לְמֵילִים חֹדֶשׁ אַחַר שֶׁנִּשְׁלְחוּ אִשָּׁה מְהַנְדֶּסֶת אִטִּית עַל כֵּן עוֹנָה לְמֵילִים חָמֵשׁ דַּקּוֹת אַחַר שֶׁנִּשְׁלְחוּ גֶּבֶר מְנַהֵל עָסוּק בַּיְּשִׁיבוֹת הַקּוֹדְמוֹת מְאַחֵר בַּחֲצִי שָׁעָה לַיְּשִׁיבָה שֶׁקָּבַע עִם אִשָּׁה מְהַנְדֶּסֶת אִשָּׁה מְהַנְדֶּסֶת מַמְתִּינָה חֲצִי שָׁעָה […]
וַעַד הַבַּרְבּוּר הצעיר \ דיוויד בואי
אֲנִי מְבָרֶכֶת אוֹתְךָ בְּטֵרוּף, בְּעֶצֶב צָרוּף בְּעוֹדִי שׂוֹרֶכֶת אֶת נַעֲלַי אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ בְּחֵרוּף נֶפֶשׁ, בָּזוֹ הָעֵת, מֵעֵת לְעֵת, אֲנִי מְנִיחָה, כִּי בְּגִינְךָ אֲנִי צְרִיכָה מְנוּחָה, כִּי אַתָּה הוּא זֶה שֶׁמַּצִּיב הַמְּשׂוּכָה. כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חָלַף וְאַךְ מִקְצָת חָדָשׁ וּבְשָׁעָה שֶׁהַדְּרוֹר מְזַמֵּר פִּזְמוֹן שֶׁל שַׁחַר בַּעֲבוּר מִישֶׁהוּ אַחֵר שֶׁיַּאֲזִין הַהוֹגֶה יוֹשֵׁב לְבַדּוֹ וּמַזְקִין וְהוֹפֵךְ […]
לִידִיָה קאזאן
הַפְּעָלִים לְהֵעָלֵב לְהַעֲלִיב לְהַתְרִיס כְּנֶגֶד לְהִתְבַּצֵּר הָפְכוּ שֶׁלָּהּ וְהִתְפַּצְּלוּ עַתָּה הַמְּפֻצָּלִים שֶׁלָּהּ כְּרוּכִים אֵלֶּה בְּאֵלֶּה וּבָהּ – שַׁבְּלוּלֵי טוֹטָפוֹת בֵּין עֵינֵי קַנָּאִים פְּקָעוֹת שִיבָּארִי עַל שְׁדֵי כְּנוּעִים אוֹי, מָה יַעֲלֶה בְּגוֹרָלָהּ שֶׁל זוֹ הָעֲלוּבָה, יְקוֹנְנוּ חֲבֵרֶיהָ בְּפֶתַח בֵּית הַחוֹלִים, כְּלוּם לֹא תֵּדַע לִשְׁמֹט עַיִן לְהָשִׁיב לֵב אֲבָל הִיא יוֹדַעַת הֵיטֵב לְהַצִּיג אֶת […]
שלג רַד \ בוריס פסטרנק
שֶׁלֶג רַד, שֶׁלֶג רַד, מוּל גְּבִישִׁים זַכִּים בְּרוּחַ פֶּלַרְגּוֹנְיוּם סָרוּחַ מְבַקֵּשׁ חַלּוֹן כְּרוּךְ בַּד. שֶׁלֶג רַד וּבָא אִי-שֶׁקֶט, כָּל דָּבָר מַמְרִיא, נִפְרָד, מַדְרֵגַת סְתָרִים נוֹסֶקֶת, צֹמֶת סָב וְנֶאֱבָד. שֶׁלֶג רַד, שֶׁלֶג רַד, כְּלוּם פְּתוֹתִים חַגִּים בְּקֶשֶׁת, בְּאַדֶּרֶת מְרֻפֶּשֶׁת אַרְצָה הַמָּרוֹם יָרַד. מִתְגַּנְּבִים בִּמְסֻיָּג מֵחַלּוֹן הֲכִי גְּבוֹהַּ, עַיִן זָרָה מַטִּים לִתְמֹהּ,ַ הַשְּׁחָקִים גּוֹלְשִׁים […]
אִילִינוֹי
שֶׁקֶט כְּפַר מְעַטֵּף הָעֵצִים בְּלִי עָלִים, בְּלֹא רוּחַ. הֲאַצְלִיחַ לִכְתֹּב מִבַּעַד דּוּמִיַּת עֲנָפִים מִתְכַּהִים לִקְרַאת לֹבֶן בֶּן עָב, נְכוֹנִים לְאֵרוּחַ, בְּלִיל מִלִּים בְּשָׂפוֹת מִשְׁתַּנּוֹת, עֲרוּכוֹת כְּמוֹ קְלָפִים?
מין אדם
מִין אָדָם הוּא אָפֹר-תָּמִיד בְּהִתְקַפְּלוּת עוֹר בְּהִתַּלְתְלוּת גַּב בִּצְהַבְהַבּוּת כַּף רֶגֶל בְּגַרְמִיּוּת עַצְמוֹת עֶרְוָה בְּחוֹדְרָנִיּוּת צִפֹּרֶן בְּקוֹלָנִיּוּת יְנִיקָה בְּנֶּחְבָּטוּת נִרְטֶבֶת בְּנֶּעֱמָדוּת חֶלְקִית מִין אָדָם הוּא אָפֹר-תָּמִיד בִּדְחִיפוּתוֹ הַנִּפְשֶׁטֶת בְּחֶדְוָתוֹ הַנִּחְמֶלת בְּהִתְפּוֹגְגוּתוֹ כְּכֶתֶם לַחְלוּחִית בְּרֵיחַ חָרוּבִים בְּבַד הַתַּחְתּוֹן מִין אָדָם הוּא אָפֹר-תָּמִיד שֶׁלֹּא כְּמוֹ מִין חֲתוּלִים שֶׁהִנּוֹ תָּמִיד אַלִּים
נֶכְדַּת אִמִּי
אִמִּי הוֹלֶכֶת וְהוֹפֶכֶת דּוֹמָה לְסָבָתִי, צַוָּארָהּ מִתְרַפֶּה, מָתְנֶיהָ מִתְרַבְּעוֹת, עַל אַף שֶׁקּוֹלָהּ נִשְׁאָר קוֹל יְלָדוֹת. הַהִדַּמּוּת נִכְפֵּית מֵעָלֶיהָ מִבַּעַד לִדְפָנוֹת מִתְעַקְּלוֹת שֶׁל בַּקְבּוּק מְעֻדָּן עִם מִשְׁחַת נְעוּרִים, עַל אַף שֶׁלֹּא הֵבֵאתִי נֶכְדָּה לְפִתְחָהּ. בִּמְקוֹם לְהַמְצִיא חֲבִילוֹת עִם בִּגְדֵי הֵרָיוֹן מוּזָלִים וְאַחַר כָּךְ, עִם בִּגְדֵי תִּינוֹקוֹת, אִמִּי בּוֹנָה וּמַרְחִיבָה רְשִׁימַת מְזוֹנוֹת יַלְדוּת שֶׁתָּכִין עֲבוּרִי […]
טובה
(1) אֲלַטֵּף אֶת הַחַיָּה, אֲלַטֵּף אוֹתָהּ דַּיָּהּ, מְעַט מֵעַל עֵינֶיהָ, מֵאֲחוֹרֵי אָזְנִיָּה, בְּקֵפֶל סַנְטֵרָהּ, "טוֹבָה! טוֹבָה, שִׁירָה!" (2) הִיא שׂוֹטֶמֶת בִּי מַּבָּט, הַחַיָּה. חֵפֶץ דָּם בָּהּ חִישׁ נִצָּת, בַּחַיָּה. מַבָּטָהּ מִתְעַרְפֵּל וְנִסְתָּם מִפְּאַת הֲנָאַת דָּם. (3) עַצְמוֹתַי מִתְפַּצְפְּצוֹת בְּפִיהָ בִּפְרִיכוּת שֶׁל צִ'יפְּס בֵּיתִי חָרוּךְ בְּמִדָּה שָׁוָה, וּפִי דְּרוּךְ צְבִי כְּאֵב […]
אלנ-בי
הָעִיר בְּמוֹפְעֵי יַנְקוּת הָעִיר בְּמוֹפְעֵי זִקְנָה אֲנִי בָּעִיר רַכָּה זְקֵנָה אֲנִי בָּעִיר בְּטַיְטְס-יַלְקוּט הָעִיר בִּדְחָק אַדְרִיכָלִי הָעִיר בִּרְצִיחַת שְׁבִילִים אֲנִי בָּעִיר בְּגַלְגַּלִּים אֲנִי בָּעִיר בְּדוּ-רַגְלִי הָעִיר בְּרָז רָזוֹן בְּנוֹת הָעִיר בְּגַב גַּבְנוּן זְקֵנוֹת אֲנִי בָּעִיר חֵצִי זְקוּפָה אֲנִי בָּעִיר חֵצִי שְׁפוּפָה אֲנִי בָּהּ […]
שיר החתולות
כֹּל חֲתוּלוֹתָיו שֶׁל אָסָף הָלְכוּ טֶרֶם זְמַנָּן, כֹּל אַחַת בְּדַרְכָּהּ. בֻּבִּית הַשְּׁחֹרָה בַּבִּקּוּר הָרִאשׁוֹן אֵצֶל וֶטֶרִינָר נִבְהֲלָה מִכֶּלֶב, שָׂרְטָה וְנִמְלְטָה. כָּל הַלַּיְלָה הוּא שַׂר לָהּ שִׁירִים, קָרָא לָהּ לַחְזֹר. בַּבֹּקֶר לָקַח אֶת הָאוֹטוֹ לְסִיבוּב, מָצָא אוֹתָהּ מְרוּחָה עַל הַכְּבִישׁ. וֶנֶצְיָה הַמְּנֻמֶּרֶת אִמְּצָה אוֹתוֹ אַחֲרֵי שֶׁחָזַר מִוֶּנֶצְיָה. הוּא מָסַר אוֹתָהּ לְאַחְיָנוֹ, וְנָסַע לְהָקִים רְפָתוֹת […]
בטרם הגשת תלונה
גּוּפִי הָפַךְ שֶׁטַח הֶפְקֵר מְפֹרָז, מְצֻלָּק חֲפִירִים לַעֲיֵפָה, מֻשְׁחָת, מְנֻקָּב, הָלוּם גָּז וּמֻפְגָּז, אֲבָל נִשְׁמָתִי כֹּה יָפָה. הִיא עָפָה מִמַּעַל, מְרַחֶפֶת, בּוֹהָה עַל הַגּוּף הַמְּבֻזֶּה, הַמַּחְרִישׁ, וּכְשֶׁתֶּאֶנְסוּ אוֹתִי שׁוּב, לֹא אֵדַע, וְגַם, כַּנִּרְאֶה, לֹא אַרְגִּישׁ. אוקטובר 2006
סי בי טי
פַּעֲמוֹן הַזְּכוּכִית נֶעֱכָר, הַדְּפָנוֹת מִתְעַבּוֹת, הָרֹאשׁ – אָסִיר מְסֻחְרָר, הָרֵאוֹת מִתַּאֲווֹת לְמַשָּׁב. עַכְשָׁו יֵשׁ לְהַפְנוֹת אֶת כֹּל תְּשׂוּמַת הַלֵּב לָעֲנָנִים. נַסִּי לִדְלוֹת מִבַּעַד לַדְּפָנוֹת אֶת זִכְרוֹן הָעֲנָנִים מֵהָאִיִּים. אֶל מוּל עֵינֵי רוּחֵךְ רְאִי אַרְמָדָה לְבָנָה שֶׁנָּעָה בִּמְהִירוּת עֶשְׂרוֹת קְשָׁרִים. עַכְשָׁו חִזְרִי לְכָאן, הַסְּעָרָה נִכְנֶסֶת, טָעֲנָה בְּפִיהָ. הַסְּעָרָה צוֹעֶקֶת לָךְ, הַפְנִי אֶת כֹּל תְּשׂוּמַת הַלֵּב שֶׁלָּךְ […]
מה שכרוך
בִּיקוּם מַקְבִּיל לְאִמָּא שֶׁלִּי יֵשׁ תָּכְנִית רַדְיוֹ יוֹמִית עַל סִפְרוּת בֶּעָרוּץ רַדְיוֹ מַּמְלַכְתִּי (עָרוּץ שֶׁעָבַר מְתִיחַת אֵיבָרִים וּשְׁמוֹ שֻׁנָּה לְכָאן וּלְכָאן בְּתוֹפֶסֶת הִסּוּס מִפְּאַת אִלּוּץ תַּקְצִיבִי – בַּהֲקָמָה). בִּיקוּם מַקְבִּיל אִמָּא שֶׁלִּי, הַשְּׁנוּנָה, הַמַּבְרִיקָה, הַמַּמְתִּיקָה וְהַמִּרְשַׁעַת הָיְתָה מְסַפֶּרֶת עַל אוֹדוֹת סְפָרִים, מְבַכֶּרֶת מְבַקְּרוֹת, מְבַתֶּרֶת מְבַקְּרִים, בּוֹרֶרֶת סוֹפְרִים, מְקָרֶבֶת סוֹפְרוֹת, מְרַאְיֶנֶת אֶת אֵלֶּה וְאֵלֶּה וְאֵלֶּה […]
המלט \ בוריס פסטרנק
סְאוֹן נָדָם. אֶל הַבָּמָה יָצָאתִי, וּבְגַב שָׁעוּן עַל הַמַּשְׁקוֹף הֵד רָחוֹק לוֹכֵד, הַאִם מָצָאתִי רֶמֶז־מָה לְגוֹרָלִי הַטּוֹב? אֲפֵלָה לֵילִית בִּי עַיִן לוֹטֶשֶׁת, אֶלֶף מִשְׁקָפוֹת – דְּמוּתִי לִנְגֹּס. לְאָבִי אֶשָּׂא תְּפִלָּה נוֹאֶשֶׁת, הַעֲבֵר נָא מֵעָלַי הַכּוֹס. תִּכְנוּנְךָ צָד אֶת לִבִּי, וְכַמָּה הוּא עִקֵּשׁ – אֲנִי מוּכָן לַדְּמוּת. אַךְ עַתָּה שׁוֹנָה עַד כְּלוֹת הַדְּרָמָה – […]
בגפט מכה שנית
אמרתי לה, אמא, אנחנו ב-2017 ולא בתחילת שנות השמונים. אמרתי לה, אמא, היום אנשים חיים עם זה ממש סבבה, לוקחים כמה כדורים ביום ויש להם חיים רגילים. הם עובדים, מזדניים ומתים בבתי אבות כמו כולם. גם את, אמרתי, לוקחת לפחות ארבעה כדורים ביום. קרטיה, סרוקסט, טלפאסט, יוטירוקס ועוד איזה חרא שנותנים לך לפעמים, כשיש לך […]
תיכון קרית מוות
(1) מְקַדֵּם הַזָּרוּת שֶׁלִּי הָיָה גָּבוֹהַּ מִדַּי. הַחִבּוּר מִיְּלָדוֹת שֶׁלָּכֶם הָיָה חָזָק מִדַּי. צוֹפַפְתֶּם שׁוּרוֹת: כִּסְּאוֹת הֻצְמְדוּ, בַּרְזֶל הִצְטַלֵּב בְּבַרְזֶל, פְּלַסְטִיק שָׁחַק פְּלַסְטִיק. זֶה מְסָרֵב לְהַרְפּוֹת, עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה וַאֲנִי עֲדַיִן מְחַפֶּשֶׂת כִּסֵּא פָּנוּי, וְאֵין. (2) יָעֵל הָיְתָה הַמְּלֻטֶּפֶת, לִימוֹר הָיְתָה הַמְּגֻּפֶפֶת, אֲנִי הָיִיתִי בְּלִי סֶקְס אַפִּיל, לֹא בַּת […]
וסיליסה היפה \ אלכסנדר אפנסייף
היה היה בממלכה אחת סוחר. שתיים עשרה שנה היה בעל לאישה, אך הוליד רק ילדה אחת, שמה היה וסיליסה היפה. כאשר האישה נפטרה, הילדה הייתה בת שמונה. בעודה על ערש דווי, אשת הסוחר קראה לבתה, הוציאה מתחת לשמיכה בובה, נתנה לה את הבובה ואמרה: "תקשיבי לי, ויסיליסושקה! תזכרי ותכבדי את מילותי האחרונות. אני עומדת למות, […]
הניה
הַיִּידִישׁ מֵתָה יַחַד עִם הֵנְיָה בִּתְחִלַּת מַאי 2004 בִּמְעוֹן יוֹם לִקְשִׁישִׁים עַל הַכַּרְמֶל מִדֹּם לֵב. כַּאֲשֶׁר הִתְקַשְּׁרוּ מִבֵּית הַחוֹלִים וּבִקְּשׁוּ שֶׁאַגִּיעַ מִיָּד, כָּעַסְתִּי עַל הֵנְיָה. אָמַרְתִּי, בֶּטַח שׁוּב בָּחֲרָה שֶׁלֹּא לְאַזֵּן בֵּין אִינְסוּלִין לְבֵין סֻכָּרִיּוֹת מְצִיצָה. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לְבֵית הַחוֹלִים, הָרוֹפְאָה קָרְאָה לִי לַחֶדֶר. לֹא הֵבַנְתִּי מַדּוּעַ. אָמַרְתִּי, תֵּכֶף אֶגַּשׁ לְחַדְרֵךְ, אֲבָל קֹדֶם […]
חגי כותב לציפורה
ציפורה! ציפורה אהובתי! ציפור שלי! אני קורא לך, בקול ובלא, מזה חודשיים מאז השבעה. קראתיך בקול דממה דקה בליל שכיבתנו בדשא, ער וערה, כי נהמות אבי למדוני להשקיט רעשי אהבה. אמשיך ואקרא לך ברעש מחריש בקיבוץ ובעיר, עד שתרצי בי. כתבת לי, כי חשה את שאמי אינה רוצה בך, שהייתה מעדיפה שתעלמי, שהיא רואה בך […]
אספי בתורת הגרפים
יי אסף, אני משוכנעת שלא זהית אותי. לו היית מזהה, היית נוקט אמצעי זהירות עד כדי חסימה, ולבטח לא היית פונה אליי מיוזמתך. תחילה רציתי להתל בך. בקלות יכולתי לגרור אותך מחיפה לתל אביב בצפייה לפגוש מעין כפילה גנרית של דבי הארי, אלילתך הנצחית: בלונדינית קטנה, אף ישר, פה אדום, עצמות לחיים גבוהות. פניתך מסגירה […]
בנימינה, ערב
שְׁמִי עוֹמֵד בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם, וְהָעוֹלָם מִתְרַכֵּב אֶל מוּלִי, לוֹבֵשׁ צוּרַת נוֹף מִכָּאן וְלֹא מִכָּאן: עֵץ מוֹרִיק, עָנָן מַאֲפִיר, שֶׁמֶשׁ נֶעֱתֶקֶת. בְּלֹא שְׁמִי הָיִיתִי בָּעוֹלָם כְּעֵץ, כְּעָב, כְּשֶׁמֶשׁ – בְּרוּרָה. אַךְ שְׁמִי עוֹמֵד בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם, הוֹפֵךְ אוֹתִי חָצָץ, תְּלוּלִית, פַּסִּים: מֵאוֹת אֲלָפִים – לָרֹחַב, שְׁנַיִם – לָאֹרֶךְ, אַחַד – מַחְסוֹם.
שדי אבי \ שרון אולדס
שְׁדֵי אֲבִי רַכִּים עַל פְּנֵי הַשֶּׁטַח, הַמֶּשִׁי הַמְּשֻׁיָּף שֶׁל הַשֵּׂעָר גּוֹלֵשׁ מֵהֶם מְעֻדָּנוֹת כְּמוֹ מַיִם. מִקַּמְתִּי אֶת לֶחְיִי – אַךְ פַּעַם אַחַת אוּלַי – עַל פְּנֵי תְּצוּרוֹתֵיהֶם הַמּוּצָקוֹת, מָחַצְתִּי אֶת אָזְנִי כְּנֶגֶד הַשָּׁחֹר שֶׁל טַעֲנוֹת לִבּוֹ עָמֹק בִּפְנִים. וְלֹא יוֹתֵר מִפַּעַם, אַךְ כְּשֶׁאֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל אָבִי אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עַל שָׁדָיו, רָאשֵׁי נֹפֶשׁ עַל הֶחָזֶה […]
שיר קינה של עלמה משוגעת (וילאנל משובש בזמנים משתנים)
הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד בְּתוֹךְ הַזְּמַן. הַצָּג מַרְאֶה: אָפְסוּ נְסִיעוֹתַיִךְ. הַתַּחֲזִית: דִּכְדּוּךְ רַע וְקָטָן. שְׁרִיקַת קַטָּר וִילָלָה שֶׁל תַּן. עָלַי עַל חַשְׁמַלִּית שֶׁל כָּל מְתַיִךְ, לְכִי לָךְ לְאִבּוּד בְּתוֹךְ הַזְּמַן. קָרוֹן שָׁמוּר, וְכָל מְתַיִךְ כָּאן. בְּנֵךְ הֶחָתוּל זוֹקֵף זְנָבוֹ תַּחְתַּיִךְ. הַתַּחֲזִית: דִּכְדּוּךְ רַע וְקָטָן. דְּיוֹקַן פָּנָיו – צִיּוּר בְּיַד אָמָּן. הוּא מְגַרְגֵּר בְּנֹעַם בֵּין […]
העליה השניה
אַחֲרֵי שְׁתִיקָה נוֹסֶפֶת, בַּת חֲצִי שָׁנָה אָבִי הִתְקַשֵּׁר לְסַפֵּר עַל תְּלָאוֹתָיו. הִתְקַשֵּׁר בְּדִיּוּק בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, כְּמוֹ אֶחָד שֶׁצּוֹפֶה בְּכוֹכָבִים וְסוֹפֵר הָאִם שְׁלוֹשָׁה. אָמַר: זוֹ עֲלִיָּתִי הַשְּׁנִיָּה וְלֹא אֵדַע אֵיזוֹ מֵבִין הַשְּׁתַּיִם הִיא הַקָּשָׁה יוֹתֵר. אַחַר כָּךְ שָׁאַל: אֵיךְ חַיַּיִךְ? עָנִיתִי: בְּחַיַּי הַכֹּל כָּרָגִיל. אַחַר כָּךְ בָּא הָרִיק. אָבִי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָבִי מֵעוֹלָם לֹא סִפֵּר מַדּוּעַ עָלָה, […]
תודה על כל דבר | בוריס ריז'י
תּוֹדָה עַל כָּל דָּבָר. עַל הַדְּמָמָה. עַל הַכּוֹכָב שֶׁבַּמַּחְשָׁךְ נוֹגֵחַ. תּוֹדָה עַל הָאִשָּׁה, עַל פְּרִי רַחְמָהּ, עַל זֶמֶר־פֶּשַׁע שֶׁשְּׁכֵנִי צוֹרֵחַ. תּוֹדָה עַל כִּי אֲנִי – אוֹרֵחַ־בִּישׁ – כָּאן הִתְקַבַּלְתִּי דֵּי סָבִיר בֵּינְתַיִם: יֵשׁ נָעַץ לַמְּעִיל – שֶׁלֹּא יַבְאִישׁ, וְיֵשׁ עוֹלָם לָשֵׂאת עַל הַכְּתֵפַיִם. תּוֹדָה עַל חֲרוּזֵי הָאָלֶף־בֵּית, וְלֹא עַל תְּשׂוּמַת לֵב – עַל […]
אחרי אונס
לֹא קִרְצַפְתִּי אֶת עַצְמִי כַּנָּהוּג (צִלּוּם אִי לוּ סְטְרַ צְ יָה שֶׁל כַּתָּבַת פְּלִילִים). הִבְרַקְתִּי בְּרָזִים, הִלְבַּנְתִּי כִּיּוֹרִים, שִׁפְשַׁפְתִּי מִשְׁטְחֵי שַׁיִשׁ. בְּתוֹךְ הַדְּלִי שֶׁבְּתוֹךְ הֶחָלָל שֶׁמִּתַּחַת לְכִיּוֹר הַמִּטְבָּח אָגַרְתִּי: בֵּאנְג סָגֹל, בֵּאנְג וָרֹד, בֵּאנְג כָּתֹם, אֶקוֹנוֹמִיקָה בְּרֵיחַ לִימוֹן, אֶקוֹנוֹמִיקָה עִם מֵסִיר אַבְנִית, אֶקוֹנוֹמִיקָה. אַחַר כָּךְ, עַל הַסַּפָּה הַיְּרֻקָּה, יָשַׁבְתִּי וקִלַּפְתִּי אֶת הָעוֹר, […]
שירשואה לילדים גדולים
סבתא הלכה בשואה. הלכה לא במובן מתה. הלכה במובן הרגיל. הלכה בשלג בלי נעליים. בהתחלה היו לה נעליים. אבל בא חייל גרמני, כיוון אליה רובה וציווה שתוריד את הנעליים. את הנעליים לקח לעצמו, למרות שלא ברור איך נעליים של נערה קטנה יכלו להתאים לחייל גדול. אולי שלח אותם במתנה לאחותו הקטנה בגרמניה. שלח וצירף מכתב: […]
בלוק בפארק הירקון
עוֹרְבִים גְּדוֹלִים עַל הַדֶּשֶׁא מְנַקְּרִים דֶּרֶךְ עוֹלָם. עֲכִירוּת אֲבִיבִית מְרֻגֶּשֶׁת! עַדְשַׁת מִשְׁקָפַיִם כְּפוּלָה! נְבֵלוֹת! בְּגִינְכֶן דִּמִּיתִי חֲגוֹרַת הַצָּלָה לִדְיוֹנוּן, אֶצְבַּע מֻכַּת רַכִיטִיס לְתוֹלַעַת מְעֵי דְּרָקוֹן, שֵׁנשְׁבוּרָה לְתוֹלַעַת מֶשִׁי, תְּלוּלִית אֲדָמָה לְעוֹרֵב. עוֹרְבִים גְּדוֹלִים עַל הַדֶּשֶׁא מַכְרִיזִים עִוָּרוֹן קָרֵב.
מַלְאָכִין \ פי ג'יי הארווי
קוֹרְאִים לִי מַלְאָכִין הִפּוּךְ מַרְהִיב, רוֹאִים חַטְּאִי חִבָּה תְּמוּרַת כְּסָפִים הֵם מִתְקַשְּׁרִים, הֵם נִכְנָסִים אֲנִי בְּגוֹן לָבָן-וָרֹד פֶּה קָט, עֵינַיִם יְרֻקּוֹת אֶחָד בָּא וְאַחֵר הָלַךְ אַךְ יֵשׁ אֶחָד – נַפְשִׁי יִקַּח אֵלַי יַשְׁכִּים אַלְפַּיִם מִילִין מִכָּאן הוּא עַל הַחוֹף יָשׂוּחַ אַלְפַּיִם מִילִין מִכָּאן נִפְרָשׂ כְּמוֹ כְּבִישׁ פָּתוּחַ אֵלִי, אֵין בַּחַיִּים טוּב לֵב אָדָם נוֹלַד וּמֵת […]
מכתבים לחבר הרומאי | יוסף ברודסקי
יוֹם שֶׁל רוּחַ. גַּל בְּגַל מַצְלִיף בְּקֶשֶׁת. סְתָו בְּפֶתַח, הִשְׁתַּנּוּת בְּכָל נִכֶּרֶת. הִתְחַלְּפוּת צְבָעִים זוֹ, פּוֹסְטוּמוּס, כּוֹבֶשֶׁת אַף יוֹתֵר מֵהִתְחַלְּפוּת בִּגְדֵי גְּבֶרֶת. בְּמִדַּת מָה תִּשַׂמַּח עַלְמָה לִבֵּנוּ, לֹא תַּסִּיג לֹא גְּבוּל מַרְפֵּק, לֹא גְּבוּל שֶׁל בֶּרֶךְ. יְתֵרָה שִׂמְחַת הַיֹּפִי חוּץ גּוּפֵינוּ: אֵין מַגָּע וְאֵין בְּגִידָה בְּזוֹ הַדֶּרֶךְ! – – – פּוֹסְטוּמוּס, סְפָרִים לְךָ שׁוֹלֵחַ. אֵיךְ בְּעִיר בִּירָה? […]
כוס רוח
הַמַּחֲלָה נִסְחֶטֶת מִנֶּפֶשׁ בְּזַרְזִיף דַּק, דְּפָנוֹת הַמְּצִיאוֹת מִתְרַחֲבוֹת, בְּדוֹמֶה לִזְכוּכִית בְּחֹם, וְנוֹצַר רֶוַח בֵּינִי לְבֵין הַמְּצִיאוּת. מוֹךְ אָפֹר נִדְחָק לְתוֹכוֹ, מְרַפֵּד, מְבוֹדֵד, אֹטֶם, מְרוֹקֵן מֵאֲוִיר. בְּרִפּוּד – נָעִים. בְּבִידוּד – סָבִיל. בְּאִטּוּם – שָׂרִיד. בְּרִקּוּן – מֵמִית. שִׁירָה הִסְבִּירָה שֶׁכָּךְ פּוֹעֵל מַנְגְּנוֹן הַנִּתּוּק הַדִּיסוֹצְיָאטִיבִי. בֶּעָבָר הוּא הִצִּיל אוֹתָךְ, הַיּוֹם הוּא מַזִּיק לָךְ, מָחָר הוּא יַהֲרֹג […]
להכות שורשים / בוריס גרבנשיקוב
אֶת הַקִּיר בְּבֵיתָם הֵם יַבְרִיקוּ בְּחוּם, אֶת הַגַּג יְקַשְּׁטוּ בְּמִלִּים, יִפְתְּחוּ בֹּקֶר-בֹּקֶר בְּגִ'ינְגֶ'ר עָלוּם, כָּל שְׁקָלָם הוּא כִּשְׁנַיִם שְׁקָלִים. זֶה יַחְמִיא לִי מְאֹד לְבַקֵּר בְּבֵיתָם, לְהַפְגִּין בִּשְׁרִירִים נְחוּשִׁים, אַךְ כְּדֵי לַעֲמֹד עָלַי לְהַכּוֹת שָׁרָשִׁים. לֵךְ תַּקָּנָה לְךָ הַי פַי, חִדּוּשׁ וּבַשּׁוּרָה, לֵךְ תִּקְנֶה קְצָת מָזוֹן בְּמַרְכּוֹל, לֵךְ תִּמְדֹּט לְבַדְּךָ בְּעֻבָּר עַל תִּקְרָה שֶׁסְּפוּגָה בְּנִתְזֵי […]
שיר חלום 49: עיוור / ג'ון ברימן
חֲתוּלִי זָקֵן אִם לֹא יֹאכַל, לֹא יַרְגִּישׁ טוֹב בְּתוֹךְ בִּטְנוּנוֹ, חֲתוּלִי זָקֵן. הוּא רוֹצֶה שֶׁיֹּאכַל זֶה מִכְּבָר. רוֹטֵט, מִתְנַשֵּׁף, הוּא בִּסְוֶדֶר. לֹא יָכוֹל. שׂוֹחֶה סְחוֹר-סְחוֹר אֵיפֹה שֶׁהֵנְרִי יֶשְׁנוֹ … אֵיפֹה שֶׁ.streng verboten אֵיךְ שֶׁהוּא יָשֵׁן וְ יָשֵׁן וְיָשֵׁן, מִתְהַלֵּךְ כְּמוֹ מָוֶת: מְאַתֵּר אֶת הַשִּׁחְזוּרִים שֶׁעֲלֵיהֶם שָׁמַעְנוּ כְּמוֹ עַל שֵׁנָה עֲמֻקָּה. מְאוֹריוֹם הוּא חָטַף רַב-טָרַקְט, […]
התאומה הנוראית
הָאֹנֶס שֶׁלִּי יָשַׁן, יָשַׁן מְאֹד, סוּדָר מִצֶּמֶר, מִקְדָּשׁ לְעַכָּבִישׁ, בַּיִת לְעָשׁ. עֶשֶׂר שָׁנִים שָׁכַב בָּאָרוֹן. לֹא עוֹד. אוֹצִיא אוֹתוֹ לִרְחוֹב, עַל אַף שֶׁבֵּינְתַיִם אֵין לִי חָדָשׁ. אוֹצִיא אוֹתוֹ לְסַפְסַל הַחֲפָצִים שֶׁפֻּנּוּ שֶׁבַּפִּנָּה, שֶׁיִּטְעַם מִשֶּׁמֶשׁ, מִגֶּשֶׁם, מִטַּל, מִצִּנָּה, מֵאָבָק. גְּבָרוֹת! אֲדוֹנִים! עוֹבְרוֹת וְשָׁבִים! חַיּוֹת בַּיִת וְגִנָּה! הַפַּעַם אֵין זֶה חָתוּל, זֶה אֹנֶס בַּשַּׂק! אִשָּׁה […]
מארש המרחב המוגן
זוֹ לָחְמָה בְּשֶׁטַח בָּנוּי גַּם אִם הַמַּאֲרָב שׁוֹכֵן בְּפַאֲתֵי הַפַּארְק גַּם אִם הַהִתָּקְלוּת הִיא עַל הַמִּדְשָׁאָה אוֹ עַל הַשְּׁבִיל שֶׁבֵּין הַבַּיִת לְבֵין הַשָּׂדוֹת זוֹ לָחְמָה בְּשֶׁטַח בָּנוּי זוֹ הִתְגַּנְּבוּת יְחִידִים גַּם אִם סְבִיבֵךְ סוֹאֵן הֲמוֹן אָדָם גַּם אִם מֵעָלַיִךְ סוֹכֵכוֹת תִּקְרוֹת מִשְׂרָדֵךְ עַל שְׁלַל עֲמִיתַיִךְ גַּם אִם עָלַיִךְ מְחַפִּים קִירוֹת בֵּיתֵךְ עַל שְׁלַל קְרוֹבַיִךְ […]
בית
זֶה לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו שֶׁיֵּשׁ לָךְ בַּיִת שֶׁבּוֹ הַתִּקְרָה מֻנַּחַת הֵיטֵב עַל הַקִּירוֹת וְהָרִצְפָּה נָחָה בֵּינֵיהֶם, נְקִיָּה מֵחוֹל מִבְּלִי לָנוּעַ תַּחַת רַגְלַיִךְ הַחַלּוֹנוֹת שֶׁפּוֹנִים דָּרוֹמָה גּוֹמְעִים שֶׁמֶשׁ נְדִיבָה וְאֵלֶּה הַצְּפוֹנִיִּים מְאַמְּצִים אֶל מִסְגְּרוֹתֵיהֶם צְלָלִים שֶׁל לְשׁוֹנוֹת הִיבִּיסְקוּס מְחֻדָּדוֹת נַהֲמוֹת הַשּׁוֹקְקוֹת חֲתוּלִית קִרְעֵי שִׂיחוֹת חַבְלֵי כְּבִיסָה חֹשֶׁךְ
נטלי
בַּסִּיּוּט הֲכִי גָּדוֹל שֶׁלִּי אֲנִי נִבְלַעַת חַיָּה בְּתוֹךְ פִּיהָ הַגָּדוֹל כְּשֶׁל לִוְיָתָן וְהָאָדֹם כַּפֹּת בְּשִׂיא וֶסֶתָהּ שֶׁל נָטַלִי כֹּהֵן וַקְסבֵּרְג. אֲנִי נִבְלַעַת בְּאָזְנַיִם חֵרְשׁוֹת מִקּוֹלָהּ הַגָּבוֹהַּ, הַדַּק כְּמַחַט, זֶה שֶׁדָּרַךְ קוּפוֹ יַעַבְרוּ אַךְ צַדִּיקוֹת גְּמוּרוֹת, אֵלֶּה שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיְתָה לָהֶן שְׁתִיקָה לִשְׁבֹּר. הִיא תִּלְעַס, תִּבְלַע, תְּעַכֵּל וּתְחַרְבֵּן אוֹתִי עַל דֶּגֶל שֶׁל מְדִינָה, שֶׁעַל אַף שֶׁטֶּרֶם […]
אונס / אדריאן ריץ'
יֶשְׁנוֹ שׁוֹטֵר אֶחָד שֶׁהוּא גַּם מְשׁוֹטֵט וְגַם אָב: בַּמָּקוֹר מֵהַבְּלוֹק לַיָּד, גָּדַל יַחַד עִם הָאַחִים שֶׁלָּךְ, בַּעַל עֲרָכִים כָּלְשֶׁהֵם מִן הַסְּתָם. אַתְּ בְּקֹשִׁי תֵּדְעִי מִי הוּא בְּמַגָּפָיו וּבְתָגוֹ הַמֻּכְסָף, רָכוּב עַל גַּבסוּס, בְּיָד אַחַת מְלַטֵּף אֶת נִשְׁקוֹ. אַתְּ בְּקֹשִׁי תֵּדְעִי מִי הוּא, אַךְ עָלַיִךְ לְדַעַת מִי הוּא: יֵשׁ לוֹ גִּישָׁה לַמְּכוֹנוֹת שֶׁבִּיכָלְתָּן לְהָרְגֵךְ. הוּא וְסוּסוֹ […]
הזמנה להפלגה
דַּלְיָה, בּוֹאִי, הַפְלִיגִי אִתִּי, הָפִיגִי הָעֶצֶב הַיַּבַּשְׁתִּי. לֹא כָּל סְפִינָה הִיא כְּלָיָה-מַרִיָה. הָרוּחַ קָמָה עָלְתָה וְהֵרִיעָה. הַמִּפְרָשִׂים כֻּוְנְנוּ לֹא בִּכְדִי. לֵאָה, בּוֹאִי, הַפְלִיגִי אִתִּי, וַתְּרִי עַל תּוּגַת הַגְּבָרִים, שְׁתִי הוֹ הוֹ הוֹ בַּקְבּוּקִים שֶׁל רוּם, חַבְּקִי שִׁכּוֹרָה כָּל תֹּרֶן גָּרוּם. הוּא שָׁלֵו גַּם בְּסַעַר, נִצָּב, מַתַּכְתִּי רָחֵל, בּוֹאִי, הַפְלִיגִי אִתִּי, יִרְקִי דָּם נָגוּעַ, […]
רחובות הברזל
כַּאֲשֶׁר נִפְעַר בּוֹר בַּאֲדָמָה וְהַחוֹל קָבַר בְּנֵי אָדָם טִפְּסוּ בְּצַעַד מָחוֹל קוֹמָה קוֹמָה קוֹמָה קוֹמָה קוֹמָה לִצְפּוֹת מִמְּעוֹף הָאָדָם בַּבּוֹר בָּאֲדָמָה. הַמּוּזוֹת יוֹשְׁבוֹת עַל קְצֵה הַמָּנוֹף שֶׁקָּרַס, שׁוֹתְקוֹת. אַחֲרֵיהֶם מִשְׁתַּתְּקִים בְּנֵי הַתְּמוּתָה, כִּי פִּיּוֹתֵיהֶם מָלְאוּ חוֹל. הַמּוּזוֹת מוֹחוֹת אֶת פִּיּוֹתֵיהֶן מִדַּם בְּנֵי הַתְּמוּנָה, מְגַהֲקוֹת.
רוטב דם
רֹטֶב דָּם מִנִּימֵי אֲהָבוֹת נְבוּלוֹת מַכְתִּים אֶת שׁוּלֵי שִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת, נִסְפַּג בְּסִינַר הַכְּלָיָה וְהַסּוֹד. תִּלְבֹּשֶׁת שֶׁל בְּנוֹת כִּתּוֹת הַיְּסוֹד – שִׂמְלַת צֶמֶר חוּמָה, סִינַר נַיְלוֹן לָבָן – הָפְכָה אֶת צְבָעֶיהָ בִּמְכֻוָּן. שִׂמְלָת טוּל לְבָנָה, סִינָר צֶמֶר שָׁחֹר, דַּשׁ שַׁרְווּל לְלֹא פַּס תחרה דַּק, צָחוֹר. הַיָּדַיִם טוֹבְלוֹת בְּגִיגִית רֹטֶב דָּם עַד קַו קֵפֶל מַרְפֵּק מְבֻקָּע, מְבֻשָּׂם.
עין חרוד החופשית
לִנְעֹץ נִיב וְשֵׁן בְּגוּפַת אֲפַרְסֵק שֶׁיַּגִּיר מִדָּמוֹ עַד חֹד הַמַּרְפֵּק, לְהָטִיל סִירוֹפּ שֶׁתֶן עַז, מְרֻכָּז, לְהַסְפִּיג בּוֹ נְסֹרֶת בָּמַת הַקִּרְקָס, לִרְקֹעַ פַּרְסָה מְשֻׁלֶּשֶׁת מַסְמֵר בְּיַשְׁבָן מֵרוֹמָם וְלוֹ חֹר מְזַמֵּר, לְהָקִיא לֵחַת יֵין דֶּרֶךְ קַשִּׁית, לִזְכֹּר שֶׁיֶּשְׁנָהּ עֵין חֲרוֹד הַחָפְשִׁית.
לסיוון
כִּי לָמָּה נִצְרְבוּ בָּךְ יִסּוּרִים? הֵן גַּבּוֹתַיִךְ גְּשָׁרִים פְּתוּחִים בְּלֹבֶן לֵילוֹת שֶׁל יָם אַחֵר, שֶׁפְּתָיַיִךְ – שְׁבִיל בַּאֲדָמָה שְׁחֹרָה שֶׁמַּצְמִיחָה חִטָּה וּבֻּסְתָּנִים. הֵן צַוָּארֵךְ בַּרְבּוּר שֶׁלֹּא נוֹדַע אֶל בַּרְבּוּריּוּתוֹ וְדָן אֶת פִּתּוּלָיו, אַתְּ שִׁירָתוֹ בְּדִין כּוֹזֵב שֶׁל אֲוָזִים. אַפֵּךְ – קוֹל כַּף יָדָהּ שֶׁל אֵשֶׁת רוֹמִי, בַּת אֲצִילִים שֶׁהֻרְגְּלָה לִצְפּוֹת בְּקֶרֶב דָּמִים בֵּין גֶּבֶר לְחַיָּה […]
שירערש
לְקַחְתֶּם אֶת הַיְּלָדִים. נוּמוּ, נוּמוּ, נִים. לְקַחְתֶּם לְבָתֵּי חוֹלִים. נוּמוּ, נוּמוּ, נִים. אֲמַרְתֶּם – "מֵתוּ הַ'יְּלָדִים". נוּמוּ, נוּמוּ, נִים. וְהֵם בָּשָׂר לַתּוֹתָחִים. נוּמוּ, נוּמוּ, נִים. מְסַרְתֶּם אוֹתָם, בָּשָׂר וָדָם, לִשְׁאֵרִיּוֹת בָּשָׂר לְלֹא שְׁאֵרֵי בָּשָׂר. הָלַךְ הַבֵּן, הָלְכָה הַבַּת. נוּמוּ, נוּמוּ, נִים. נִגְזַל יוֹם חֹל, מֵת יוֹם שַׁבָּת. נוּמוּ, נוּמוּ, נִים. בְּיֵין-דָּם נִטְבֹּל זְרָתוֹת. […]
השנה 1990 #שירהגירה
כֻּלְּכֶם הֲיִיתֶם מָרוֹקָאִים. גַּם הָעֲרָבִים. וּמִי שֶׁלֹּא הָיָה מָרוֹקָאִי, הָיָה צַבָּר. אֲנִי הָיִיתִי ע. חֲדָשָׁה.
שינה אחרי סיפורים לפני השינה
עָלִיתָ עַל הָרַכֶּבֶת הַלֹּא נְכוֹנָה מֵרְצִיף חֲלוֹמְךָ. חָשַׁבְתָּ – רַכֶּבֶת לִבְאֵר שֶׁבַע, אַךְ הָיְתָה זוֹ רַכֶּבֶת לְאַפְרִיקָה. חִפַּשְׂתִּי לַשָּׁוְא מִמְחָטָה לְבָנָה לְנַפְנֵף לְךָ לְשָׁלוֹם מֵרְצִיף מִטָּתִי וְלֹא מְצָאְתִּיהָ. מַזָּל שֶׁתַּחְתּוֹנַי לְבָנִים.
שָׁלוֹשׁ יְרִיקוֹת מֵעֵבֶר לְכָתֵף #ג'ו מוסרת ד"ש (אֶפִּילוֹג)
מעשיות דם חמוצות
אֶצְלִי בַּמִּטְבָּח אָזְלוּ סִפּוּרֵי הַגְּבוּרָה. עַל רָאשֵׁי אֲרוֹנוֹת שֶׁהִשְׁחִירוּ בְּדִירָתִי הַשְּׂכוּרָה הֶעֱמַדְתִּי צְבָא צִנְצָנוֹת עִם עִטּוּרֵי אֹמֶץ בְּחֹמֶץ, שָׁמִיר וְשִׁנֵּי שׁוּם תּוֹתָבוֹת. קַח וְהַנָּח צִנְצֶנֶת בֵּין אָזְנַיִךְ הַמְּכֻרְסָמוֹת, בְּחַר מִשְּׁתֵּיהֶן אֶת זוֹ הַחֲכָמָה – הַקְשֵׁב לְקוֹנְכִיָּה הוֹמַת מִלְחָמָה. הָאַחַת – נִקְבְּרָה חַיָּה בְּיַעַר, הַשְּׁנִיָּה – שְׁפִיּוּתָהּ נָדְדָה כִּי אִבְּדָה בֵּן, בַּיִת, בַּעַל, וַאֲנִי עוֹמֶדֶת עַל רֶגֶל אַחַת עַל בַּמֵּת […]
גֶּבֶרוֹפֵא
(1) רֵישׁ רוֹצֶצֶת בָּרְחָה מִסִּפּוּר אַהֲבָה וְהָפְכָה אוֹתוֹ לְסִפּוּר אַהֲרַע. רַעַל. רִיק. רִשְׁעוּת. רְמִיסָה מְרֻבֶּבֶת. הוֹ אֱלֹהִים, אֵיפֹה הִיא צֶלַע הַחֶמְלָה שְׁתִיתֶן לִי וְתַהֲפֹךְ לְסִפּוּר אָהֳלָהּ. (2) אֲנִי חוֹלָה, אַבָּא. דָּמִי הֻרְעַל, אַבָּא. אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי וִירוּס תּוּגַת גְּבָרִים. גֶּבֶר בָּא, גֶּבֶר הוֹלֶכֶת, אַךְ תּוּגָתִי גּוֹאָה וְתוֹקֶפֶת, וְגוּפִי יוֹצֵא לְמַסַּע הַשְׁמָדָה עַצְמִית. […]
מְשׁוֹרְראִם
(1) הַבּוּרְגָּנוּת תִּלְעַס בְּשִׁנַּיִם נוֹחוֹת אֶת הַנְּעָרוֹת הָאֲפֵלוֹת שֶׁמִּתְקַבְּצוֹת לְעַשֵּׁן בְּפִנּוֹת הַמַּרְתֵּף, וּבִגְדֵיהֶן הַקְּרוּעִים חוֹשְׂפִים בִּרְכַּיִם קְטַנּוֹת, גְּרוּמוֹת. הִיא תִּבְלַע אֶת נַעֲרִי הִבִּיט שֶׁעוֹרָם מְסֻמָּן בִּדְיוֹ, שֶׁכָּרִיּוֹת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם – אֶבֶן, וְעֵינֵיהֶם שׂוֹחוֹת. רַק אֶת הַגְּבָרִים הַצְּנוּמִים שֶׁשְּׂעָרָם – שֵׂיבָה פְּזוּרַת דַּעַת וּמִכְנְסֵיהֶם רוֹפְפִים עַל אַף הַחֲגוֹרוֹת הָרְחָבוֹת, הִיא תַּשְׁאִיר לְלֹא פָּגַע שִׁנֶּיהָ עַל שׁוּלֵי צַלַּחְתָּהּ. […]
חָדַלְתִּי מִלְּחַיֵּךְ רַכּוֹת | אנה אחמטובה
חָדַלְתִּי מִלְּחַיֵּךְ רַכּוֹת, הַפֶּה הוּצַן בְּקֹר דּוֹקֵר. הִנֵּה – תִּקְוָה אַחַת פָּחוֹת. אַחַר כָּךְ – שִׁיר אֶחָד יוֹתֵר. שַׂמְתִּיו לְגַמְרֵי בִּשְׁגָגָה לְקֶלֶס, לַעַג וּבִזּוּי, כִּי אַהֲבָה בִּשְׁתִיקָתָהּ הִיא הַנּוֹרָא שֶׁבָּעִנּוּי. 1915
יֵשׁ לְצַיֵּן שְׁנַת עֲלִיָּה #שִׁירהֲגִירָה
(1) לֹא אֵדַע מֶה הָיָה כָּאן פַּעַם. לֹא יוֹדַעַת מָה יֵשׁ כָּאן הַיּוֹם. רַק קוּרֵי עַכָּבִישׁ סְמִיכִים נִדְבָּקִים זֶה לְזֶה וְאֵלַי בִּמְקוֹם הַמְּצִיאוּת. לֹא יָדַעְתִּי מִי הָיְתָה עִנְבָּל פֶּרֵלְמוּטֵר כְּשֶׁנֶּהֶרְגָה, וּמַדּוּעַ כֻּלָּם אֲבֵלִים. לֹא יָדַעְתִּי מִי הָיָה יִצְחָק רַבִּין כְּשֶׁנִּרְצַח, וּמַדּוּעַ כֻּלָּם אֲבֵלִים. רַק יָדַעְתִּי לְצַיֵּר קַוִּים אֲדֻמִּים עִם סַכִּין יַפָּנִית עַל פְּנִים זְרוֹעוֹתַי […]
ג'ו מוֹסֶרֶת ד"ש בְּפַעַם אַחֲרוֹנָה
בְּמַחֲלָתוֹ נִקְשַׁר אֶל סוֹרְגֵי מִטָּתוֹ שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים בִּלְחִיצָה. הָעִדְכּוּנִים שֶׁלּוֹ מִסְתַּכְּמִים בְּצִיּוּן הַפְרָשׁוֹתָיו וּתְנוּדוֹת חֻמּוֹ. גּוּפוֹ הָרוֹפֵס בּוֹגֵד בּוֹ – עוֹד וְעוֹד יוֹם. הוּא נוֹדֵד בֵּין חֲדָרִים: מֻכְנָס – מוּצָא – מֻכְנָס – מוּצָא. הַוְּרִידִים לְאֹרֶךְ זְרוֹעוֹתָיו נִשְׁטָפִים בְּתִפְרַחַת כְּחֻלָּה שֶׁמַּצְהִיבָה בַּחֲלוֹף יְמָמָה, כְּמוֹ נְיַר אֹרֶז קָלוּי. בְּשַׂר גּוּפוֹ מְדַלְדֵּל וְהוֹלֵךְ. פָּנָיו מִתְחַדְּדוֹת מֵחַד וְשׁוֹקְעוֹת […]
דרך האיברים הפגועים # ג'ו מוסרת ד"ש
דֶּרֶךְ הָאֵיבָרִים הַפְּגוּעִים עוֹבֶרֶת בְּתוֹךְ מַעֲלִיּוֹת מְדַבְּרוֹת, נִגְמֶרֶת בְּתוֹךְ מִסְפְּרֵי חֲדָרִים מִתְחַלְּפִים. הַזֶּרֶת שֶׁלְּךָ – זוֹ שֶׁל רֶגֶל יְמִין נוּעַ תָּנוּעַ, כְּמוֹ מֶטְרוֹנוֹם שֶׁקּוֹצֵב, אַךְ זוֹ הַשְּׂמָאלִית – לֹא תָּחוּשׁ בִּכְאֵב. הִנְחַתִּי עָלֶיהָ כַּף יָד וְאֵין בָּהּ תְּנוּעָה. אַתָּה מְצַיֵּן בְּשֶׁקֶט: "הִיא נְגוּעָה בְּאֵין-מֵעֵבֶר עֲצַבִּי." דֶּרֶךְ הָאֵיבָרִים הַפְּגוּעִים עוֹבֶרֶת בְּאֵין-מַעֲבָרִים.
בְּלוּז לְחֲתוּל רְחוֹב
חֹפֶן מָזוֹן – רֵיחוֹ חַד וְחָרִיף, כַּף יָד שֶׁאַךְ תְּגַשֵּׁשׁ, לֹא תַּרְעִיף. כֹּה מְעַט צָרִיךְ חֲתוּל רְחוֹב, כֹּה מְעַט. אַרְגָּז מִקַּרְטוֹן עִם מַגֶּבֶת-סְחָבוֹת לִכְרֹךְ בָּהּ אָזְנַיִם, שְׂפָמִים וּזְנָבוֹת. כֹּה רַבָּה הוֹדָיַת חֲתוּל רְחוֹב, כֹּה רַבָּה.
יום הדין לא מספר
יוֹם הַדִּין לֹא מְסַפֵּר מִבְּעוֹד מוֹעֵד שֶׁהוּא יוֹם הַדִּין. הוּא בָּא לְלֹא אוֹתוֹת עַל מִצְחוֹ, לְלֹא דְּרָגוֹת עַל כְּתֵפָיו. הַחוֹל שֶׁדָּבַק בְּסוּלְיוֹת מַגָּפָיו נוֹשֵׁר עַל הָרִצְפָּה שֶׁזֶּה עַתָּה טִאטֵאתִי חֲרִישִׁית. לֹא נִשְׁמַעַת צְפִירָה, אֵין תִּיפוּף מְבַשֵּׂר אֵימִים שֶׁמְּטַפֵּס וְנִצְרָד תּוֹךְ כְּדֵי. אֲנִי פּוֹתַחַת לוֹ אֶת הַדֶּלֶת: "שָׁלוֹם, יוֹם הַדִּין" – וְנִשְׁאֶרֶת לַעֲמֹד, צוֹפָה בּוֹ מַצִּיעַ […]
Pinturas negras
(1) כָּל הַשָּׁחֹר אֶצְלִי. הַכֹּל שָׁחֹר בַּחוּץ. הַמַּיִם הָעוֹמְדִים בַּכּוֹס – שְׁחֹרִים. גִּזְעֵי שִׂיחֵי פָּפָּיָה בְּחָצֵר – שְׁחֹרִים. הָעֲנָנִים שְׁחֹרִים. הָאֲלֻמּוֹת שֶׁל אוֹר – שְׁחֹרוֹת. הָאֲנָשִׁים בִּרְחוֹבוֹת – שְׁחֹרִים הָאָמָּנוּת שְׁחֹרָה. תֹּאמְרוּ – שָׁחֹר זֶה טוֹב. אַךְ הַשָּׁחֹר הַזֶּה הוא קוֹל מֻשְׁתָּק בְּתוֹךְ פַּעֲמוֹנֵי זְכוּכִית קְטוּמֵי עִנְבָּל, שָׁחֹר כְּמוֹ רֵיחַ גּוּף סְפוּג-מַחֲלָה. כָּל הַשָּׁחֹר אֶצְלִי, וְיָד […]
פומפיי פרלמוטר
מָה יֵשׁ בּוֹ בַּמָּוֶת בְּטֶרֶם־עֵת (וְאֵיזוֹ מִין עֵת הִיא שֶׁלֹּא בְּטֶרֶם) שֶׁמֵּמִיר הַקְלָטָה לְאוֹב מְהַדְהֵד, לְעִקְצוּץ רַפָּאִים, לְבִדְיוֹן מֶתַח־זֶרֶם? מוֹת־פִּתְאוֹם? בַּשֵּׁנָה? תַּחַת דֹּק גַּעֲשִׁי שֶׁבָּזְקָה בְּאַחַת אֲדָמָה מְשֻׁגַּעַת? שׁוּב לַקּוֹל הַמֻּקְלָט־אָנָלוֹגִית אַקְשִׁיב, אֲחוּזַת מְבוּכָה, חֲרֵדָה מִלָּגַעַת. וְאֶבְהֶה, עֵת אֶחְלֹף, בַּחֲשַׁאי, בִּשְׁקִיקָה בַּגּוּפוֹת – מֵיצַג־אֶבֶן נוֹכַח, מְהֵימָן; וְאַךְ עֶצֶם יָרֵךְ, חֲצוּפָה, מַבְהִיקָה, תְּעַפְעֵף לַחוֹלֶפֶת: הָיָה זֶה אָדָם, וְלוֹ כֶּלֶב מַחְמָד עִם לָשׁוֹן אֲרֻכָּה. כָּלעִיר, כָּלאָדָם הֵם פּוֹמְפֵּי. הַשִּׂמְחָה בִּי עַל גֶּפֶן מַבְשִׁיל, […]
ללא כותרת
עֵת הָיִיתִי קְטַנָּה, חָשַׁבְתִּי שֶׁאָמָּנוּת הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל בְּחִינָה מְדֻקְדֶּקֶת שֶׁאֵין בָּהּ מִקְרִיּוּת, שֶׁכָּל שֶׁנַּעֲשָׂה בָּהּ הוּא תּוֹצָאָה שֶׁל תְּשׂוּמַת לֵב וְהַנָּחוֹת מֻקְדָּמוֹת וּבְרוּרוֹת. עֵת בָּגַרְתִּי, חָשַׁבְתִּי שֶׁאָמָּנוּת הִיא תּוֹצַר לְוַאי שֶׁל כָּאוֹס הַקַּיָּם מִמֵּילָא, שֶׁהִיא מִצְבּוֹר אַקְרָאִי שֶׁל מִקְרִיּוּת לֹא מֻבְחֶנֶת, שֶׁיְּדֵי הַמִּקְרֶה (וְהַמִּקְרֶה הוּא יָצוּר אָמוֹרְפִי, רְעַבְתָּן, מְתֻמַּן זְרוֹעוֹת) יוֹצְרוֹת אוֹתָהּ כְּדֶרֶךְ אַגַּב, […]
דְּיוֹקָן עַצְמִי חָסֵר
מִי אַתְּ? – אֲנִי לֹא כְלוּם: אִיּוּר שֶׁל כְּפוֹר עַל פְּנֵי זְגוּגִית מָטוֹס, מִלָּה בִּלְשׁוֹן גָּלוּת בְּפֶה בָּלוּם, עֵינַיִם בְּלִי אִישׁוֹן, סַרְגֵּל עָקוּם, שְׁיכַר בָּשָׂר שֶׁלֹּא יָדַע לִתְסֹס.
בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאִי # ג'ו מוסרת ד"ש
וּכְשֶׁבְּיוֹם מִן הַיָּמִים מוֹתִי יִצְנַח מֵהַשָּׁמַיִם, שִׁמְךָ יִפְרַח בַּעֲצַלְתַּיִם מֵאֵיבָרַי הַנִּרְדָּמִים.
אַהֲבָתִי שׁוֹלַחַת יַד בֶּטוֹן # ג'ו מוסרת ד"ש
אַהֲבָתִי שׁוֹלַחַת יַד בֶּטוֹן לְעֵבֶר בְּנֵי חֲלוֹף וּמַטְבְּעוֹת, אֵינָהּ יוֹדַעַת שׂוֹבֵעַ, לֹא שׁוֹקֶטֶת, קְטוּעַת גַּפַּיִם תַּחְתּוֹנוֹת בְּתוֹךְ עֶגְלַת נָכִים כְּבֵדָה וּמְקַרְטַעַת, חוֹרֶתֶת זוּג שְׁבִילִים עַל פְּנֵי שָׂדוֹת שֶׁל מֶלַח, מְזַמֶּרֶת בְּקוֹל דַּקִּיק, מִתְּרִיס שֶׁל יְתוֹמִים: "נָדַדְתִּי בֵּין עָרִים וְלִי אוֹרְגַּן רְחוֹב, וְלִי אוֹגֵר קִרְקָס. תָּמִיד הָיָה עִמִּי. עַכְשָׁו הוּא מֵת. הָבִיאוּ לִי פְּרוּטָה. שְׁתוּ לְזִכְרוֹ."
הֲלִיכָה לְמָרִינָה
הַבֹּקֶר, בֹּקֶר שֶׁמֶשׁ חָרְפִּית מְסֻיֶּגֶת וּתְכֵלֶת רַכָּה, אֲנִי אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ בִּמְיֻחָד, הָעִיר. אַתְּ נוֹשֶׁפֶת עָלַי הֶבֶל אַלְפֵי חַיִּים שֶׁהָיִיתִי יְכוֹלָה לִהְיוֹת וְאֵינֶנִּי. אִישׁ הַיּוֹשֵׁב בִּקְצֵה סַפְסָל יְרֹק מַאֲמָץ אֶל אָזְנוֹ נְעִימַת רוֹקֶנְרוֹל אֶתְיוֹפִּי וְלִבּוֹ נִגְדַּשׁ כִּסּוּפִים. אִשָּׁה עֲטוּפָה בְּבִגְדֵי שְׁנָתָהּ וְצִבְעָם צִבְעֵי עֶרֶב סְמוּיִים גּוֹרֶרֶת רַגְלַיִם דַּקּוֹת בְּעִקְבוֹת כַּלְבָּה הַמְּחַיֵּךְ. גֶּבֶר לָבוּשׁ לָבָן מְהֻדָּר, מְפֻסְפָּס, […]
זֶה הַ # הַצָּגָה שְׁנִיָּה לצפייה במסך מלא
זֶה הַשּׁוּק. אֵלֶּה הַחֲתוּלִים שֶׁנָּעִים חֶרֶשׁ בֵּין דּוּכָנָיו הַמִּתְקַפְּלִים בִּמְחִי יַד הָרוֹכְלִים, בִּקְרִיאָתָם הַחוֹתֶמֶת אֶת יוֹם עֲמָלָם הַצָּרוּד. זוֹ הָאִשָּׁה בְּקַן כִּסְּאָהּ הַגָּבוֹהַּ שֶׁטּוֹבֶלֶת קְצֵה לְשׁוֹנָהּ בְּכוֹס יַיִן לְלֹא רַגְלִית. אֲנִי מַשְׁגִּיחָה בָּרוֹכְלִים בְּאוֹרְזָם אֶת הַשּׁוּק, בַּחֲתוּלִים בִּסְרִיקָתָם אֶת הַפַּח, בָּאִשָּׁה בִּטְבִילָתָהּ בְּמִקְוֵה יֵינָהּ. הַיַשְׁגִּיחוּ בִּי בְּבוֹא הָעֵת הַנְּכוֹנָה?
החטא השמיני # ג'ו מוסרת ד"ש
אַתָּה יָשֵׁן אִתִּי אֶצְלִי בָּרֹאשׁ, בַּגּוּף, בַּלֵּב, עַל קְצוֹת הַבְּהוֹנוֹת, עַל הַפְּלוּמָה הַבְּהִירָה בָּעֹרֶף. אַתָּה קַיָּם וְאַךְ אֶצְלִי בָּרֹאשׁ, בַּחֲלוֹמוֹת, בַּיְּקִיצָה טְרוּטָה, דּוֹאֶבֶת, מְאֻחֶרֶת, בְּחִלּוּפֵי אוֹרוֹת שֶׁל רַמְזוֹרִים. הַחֵטְא שֶׁלִּי, שְׁמִינִי בְּמִסְפָּרוֹ, מַתְרִיעַ – "מֵמִית כָּךְ לֶאֱהֹב". עַל כֵּן אִישַׁן.
אַתָּה עוֹמֵד יָחֵף וּבוֹלֵעַ כּוֹכָבִים # ג'ו מוסרת ד"ש
אַתָּה עוֹמֵד יָחֵף וּבוֹלֵעַ כּוֹכָבִים וְחָשַׁבְתִּי שֶׁהֵם נוֹפְלִים סְתָם כָּךְ וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל רָם: מִשְׁאָלָה וְאָמַרְתִּי בְּקוֹל: אוֹתְךָ וְשָׁכַחְתִּי שֶׁאָסוּר לְהַגִּיד (בְּקוֹל) נִרְדַּמְתָּ עַל בֶּטֶן מְלֵאָה כּוֹכָבִים וְנָהַגְתִּי הַבַּיְתָה בַּעֲלָטָה וּמָצָאתִי חֲנָיָה בַּחֲצוֹת – קָרְטוֹב נֵס וְיָרֵחַ בִּדְמוּת צִפֹּרֶן חָתוּל נֶעֱלָם חִיֵּךְ אוֹ שֶׁמָּא נֶעֱצַב מֵעָלַי וְשָׁכַחְתִּי שֶׁאָסוּר לִרְצוֹת אֶת מִי שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה בְּךָ
הַבְּגָדִים הַיְּשָׁנִים קוֹפְצִים עָלַי # ג'ו מוסרת ד"ש
קְרִיאָה שֶׁל חֲסִידָה עַל גַּג בֵּיתִי אַךְ לְעִתִּים תָּפַר אֶת הַדְּמָמָה. וְאֵם תַּקִּישׁ אֵי פַּעַם עַל דַּלְתִּי, נִדְמֶה לִי, כִּי אֲפִלּוּ לֹא אֶשְׁמַע. אנה אחמטובה הַבְּגָדִים הַיְּשָׁנִים קוֹפְצִים עָלַי מִכָּל פִּנָּה, כִּי לֹא הִתְרַחַקְתִּי מַסְפִּיק מַהֵר. אֲנִי רוֹצָה לִירוֹת לְךָ בָּרֶגֶל וּפוֹגַעַת בְּזוֹ שֶׁלִּי, קוֹפֶצֶת כְּמוֹ חֲסִידָה עַל גַּג מִנְסָרָה שְׁקֵטָה. הַאִם בֶּאֱמֶת […]
תרגיל "ארוחה"
[1] הקציצה נראית קטנה, אבל היא ממלאת את הצלחת, את הראש שלי, את היקום. העולם הפך להיות גוש חום-אדמדם, מעט לח ובתוכו נעוץ הדבר השנוא מכל – חתיכות לבנות, משתנות בגודלן של בצל חצי מבושל. אני ממצמצת נוכח הריח שעדיין יש בו מין המעורר ומנסה לא לנשום. אני יודעת שדבר לא יעזור. לא תחנונים, לא […]
קוֹלִי הַמְּעֻרְפָּל וְהַנִּמְהָר # יוסף ברודסקי
קוֹלִי הַמְּעֻרְפָּל וְהַנִּמְהָר בָּךְ יְקַנֵּן לַשָּׁוְא – עָכוּר וּמַר. רֹאשֵׁךְ יֻרְכַּן בְּעֶצֶב מִתְעַכֵּב אֶל פִּי – הַמְּעֻוָּת וְהֶעָיֵף. עֵת שִׁכְחָה אֶת אֵיבָרַיִךְ תַּחְבֹּק, בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה, בִּזְמַן רָחוֹק בְּלֹא טִינָה בִּשְׁמִי אַתְּ תִּקְרְאִי וְאֵחָפֵז לָנוּעַ בְּקִבְרִי.
הֲכִי קַל לִרְקֹד עַל דָּם שֶׁיָּבַשׁ # גם במזרח אין כל חדש
לִרְקֹד עַל דַּם זוֹ מְלָאכָה מְסֻבֶּכֶת, כִּי הַדָּם מִשְׁתַּנֶּה לְלֹא הֶרֶף, מַחְלִיף מַצְּבֵי צְבִירָה. תְּחִלָּה הוּא חַם וְגָדוּשׁ. מַחְלִיקִים עָלָיו בְּקַלּוּת, נִצְבָּעִים בּוֹ מַהֵר, בְּנָקֵל. אַחַר כָּךְ מַשְׁחִיר, מִתְאַדָּה לְעִיסָה. כַּפּוֹת רַגְלִיִּים יִטְבְּעוּ בְּתוֹךְ בֻּצָּה צְמִיגִית וְיִתְקַשּׁוּ לִרְקֹד. בַּסּוֹף יִקָּרֵשׁ, יִתְקַבֵּעַ לְכֶתֶם כֵּהֶה, אָחִיד, יִתְכַּסֶּה בִּסְדָקִים זְעִירִים. הֲכִי קַל לִרְקֹד עַל דָּם שֶׁיָּבַשׁ.
מְחִיקוֹת # ג'ו מוסרת ד"ש
אֶקַּח אֶת כָּל הַשִּׁירִים וְאֶמְחַק מֵהֶם אֶת הַמִּלָּה "אֲנִי". אַחֲרֵי הַמְּחִיקָה יִשָּׁאֲרוּ שׁוּרוֹת שֶׁהֵן תַּחֲרָה פְלֶמִית: תַּבְנִיּוֹת נָאוֹת שֶׁל רְוָחִים, שֶׁל אֲוִיר לָבָן, שֶׁל נוֹכְחוּת הָאַיִן. אַחֲרֵי שֶׁאֶמְחַק אֶת הַמִּלָּה "אַתָּה" לֹא יִשָּׁאֲרוּ שִׁירִים.
וְכָל הַקַּיִץ הַזֶּה הָיָה רַק לַיְלָה # ג'ו מוסרת ד"ש
וְכָל הַקַּיִץ הַזֶּה הָיָה רַק לַיְלָה רַק חֹשֶׁךְ-בֶּן-אָדָם בְּתוֹךְ סְדִינִים רַק אֶצְבָּעוֹת, פִּרְקֵי כַּף יָד, כַּפּוֹת רַגְלַיִם הַמִּשְׁתַּפְשְׁפוֹת זוֹ בְּזוֹ כְּמוֹ חֲתוּל רְחוֹב צָמֵא בְּעוֹד קַרְסֹל חוֹלֶפֶת רַק אֲנָחוֹת גְּרוּמוֹת וּלְשׁוֹנוֹת עָבָר וּמוּזִיקָה גּוֹאָה מֵאֲחוֹרֵי כָּל אוֹת, כָּל פְּלַסְטִיק, כָּל מַתֶּכֶת, כָּל וִינִיל וְכָל הַקַּיִץ הַזֶּה הָיָה רַק לַיְלָה עִם בּוֹא הַסְּתָו הִפְצִיעוּ דִּמְדּוּמִים וְשַׁחַר […]
בין קוץ לקור # ג'ו מוסרת ד"ש
A well-known fable from the philosopher Schopenhauer, a story that Freud liked to cite. It tells about the dilemmas of closeness between porcupines who must huddle together to keep warm in the winter, but soon spread apart to prevent the pain of being poked by each others’ quills. This is the perennial problem of human […]
פער # ג'ו מוסרת ד"ש
פֶּתַע נִהְיֵיתָ תַּחֲנַת מֶטְרוֹ קוֹלְךָ הָפַךְ לִהְיוֹת קוֹל מְכוֹנָה – נִנּוֹחָה, מְעַנָּה Mind the gap שׁוּב לֹא מְאַהֵב אֶלָּא תַּחֲנַת מֶטְרוֹ לוֹנְדּוֹנִית מְנֻמֶּסֶת, מִרְשַׁעַת, לָקוֹנִית וַאֲנִי בֶּן בְּלִי בַּיִת רָעֵב Mind the gap
חַדְרֵי אַמְבָּט שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים # ג'ו מוסרת ד"ש
אִינְטִימִיּוּת פְּגוּמָה וּמְקֻדֶּשֶׁת שֶׁל חַדְרֵי אַמְבָּט שֶׁל אֲנָשִׁים זָרִים: לַחוּת עַל שְׁטִיחוֹנִים – חֲמַצְמַצָּה, עִקֶּשֶׁת וְשַׂעֲרָה כֵּהָה עַל דֹּפֶן כִּיּוֹרִים, סִימָן שֶׁל בְּהוֹנוֹת שֶׁנִּמְתְּחוּ בְּלִי דַּעַת וְכֶתֶם מְפֻקְפָּק שָׁקוּף לְמֶחֱצָה עַל גַּב מוֹשַׁב אַסְלָה, כְּלִי רַחֲצָה כְּמוֹ חֵפֶץ מַעֲבָר – מֻצְנָע מִכְּדֵי לָגַעַת.
מַּטְרִיוֹשְׁקָה # ג'ו מוסרת ד"ש
אֵיזֶה לֵב יֵשׁ לַיָּם? וּמָה עוֹשָׂה קוּקִיָּה בְּמֶשֶׁךְ חֲמִשִּׁים וְתֵשַׁע דַּקּוֹת בְּתוֹךְ בַּיִת לְלֹא חַלּוֹנוֹת? אֵיזֶה לֵב יֵשׁ לַמַּאְפֵּלְיָה? וְאֵיךְ מַרְגִּישָׁה הַמַּטְרִיוֹשְׁקָה הַקְּטַנָּה בְּיוֹתֵר, הָאַחֲרוֹנָה עַל כִּי אֵין בְּתוֹכָהּ דָּבָר?
תֹּם קַיִץ # ג'ו מוסרת ד"ש
(1) הַקַּיִץ הַזֶּה אוֹזֵל מֵאֵיבָרַי: טִפּוֹת כְּבֵדוֹת שֶׁל וֶסֶת מִתְאַחֶרֶת, דָּגִים שֶׁמְּקַפְּצִים הָלוֹךְ וָשׁוֹב בְּתוֹךְ שַׁמְנוּנִיּוּת שֶׁל מֵי מָרִינָה וְעֵדֶר עֲנָנִים דְּשֵׁנִים, שְׁחֹרִים שֶׁמִּתְקַבְּצִים מֵעַל פִּטַּמְתָּ הַוֶּזוּב. עִצְרוּ נָא אֶת בְּרִיחַת הַקַּיִץ, אַלִּים, הָנִיחוּ תַּחְבּוֹשׁוֹת בַּרְזֶל וּמֶלֶט, הַצִּילוּ אֶת חֻמּוֹ הַמְּאַדֶּה. הַקַּיִץ הַזֶּה יָדַעְתִּי אַהֲבָה, עוֹד אָהֲבָה – כֹּה מְרֻבַּת שְׁתִיקוֹת, שֶׁמִּלּוֹתַי קָפְאוּ, עָלוּ וְצָפוּ מִלְּשׁוֹנִי – […]
לְזִכְרוֹ
פִּלְפְּלִים אֲדֻמִּים חֲרִיפִים – דִּגְלוֹנִים עַל גַּבֵּי עֲנָפִים חֲשׂוּפִים שֶׁל שִׂיחַ – סָפֵק מְבֻיָּת סָפֵק בַּר – קִשּׁוּטֵי עֵץ חַג הַנִּפְטָר. יְרִיעַת בַּד כְּחֻלָּה שֶׁל שָׁמַיִם – תִּקְרַת אֹהֶל רְחַב יָדַיִם. זִיפֵי דֶּשֶׁא צוֹמְחִים פֶּרֶא יָרֹק, מְסָרְבִים לְהַצְהִיב, כִּי הִשְׂכִּילוּ לִינֹק מִצִּנּוֹר הַשְׁקָיָה שֶׁל מְנַחֲמִים בַּעֲלֵי צִנּוֹרוֹת הַשְׁקָיָה רַחוּמִים. וְשֶׁקֶט שֶׁל שְׁעַת בֵּין עַרְבַּיִם מַקְרִישׁ […]
שׁוֹבַךְ נֶפֶשׁ # ג'ו מוסרת ד"ש
שַׂקִּית וּבָהּ סֻכָּרִיּוֹת שֶׁל זְמַן צִבְעוֹנִיּוֹת, מָרוֹת שֶׁמַּגָּעָן – קִפּוֹד יַמִּי קֵהֵה-קוֹצִים, רָפֶה עַל הַלָּשׁוֹן, בְּתוֹךְ חֲלַל הַפֶּה. תַּמְצִית שֶׁל שִׁכְחָה בַּשִּׁרְיוֹן שֶׁל צֶבַע מַאֲכָל – מֻכְתֶּמֶת וּגְבִישִׁית – עֵת תִּבָּלַע שְׁלֵמָה בְּתוֹךְ גָּרוֹן בְּדַחַף סַם – חֻמְצִית וַחֲרִישִׁית – תִּכְבֹּשׁ בְּחִילָה, תַּמְרִיא וְשׁוּב תִּשְׁקַע, תַּפְקִיד מִלּוֹת חִבָּה קְצָרוֹת, סְפוּרוֹת בְּתוֹךְ קִפְלֵי עוֹרִי, תַּדְלִיק אוֹרוֹת […]
בַּעַל סַנְוֵרִים #2
מְלָאכָה מְבַלְבֶּלֶת – אֲרִיגַת חוּטֵי דַּיָּג שְׁקוּפִים שֶׁל אִינְטִימִיּוּת, בְּסוֹפָם קְרָסִים חֲשׂוּפִים בְּלֹא פִּתָּיוֹן. קִמְטֵי עֶצֶב עַל הַמֵּצַח שֶׁלְּךָ קוֹרְאִים לְאֶצְבְּעוֹתַי: הַחְלֵקְנָה, הַחְלֵקְנָה אוֹתָנוּ. כְּשֶׁאַתָּה מַפְטִיר בִּבְדִיחוּת דַּעַת מְלוּחָה – "פַּעַם הָיִיתִי בֶּן אָדָם", אֲנִי רוֹצָה לִנְשֹׁךְ אֶת שְׂפָתַיִךְ הַתְּפוּחוֹת כְּשֶׁל יֶלֶד עַד זוֹב דָּם.
קַח אֶת יָדִי, מַלָּח # מושגים מעולם הַשַּׁיִט 3.0 # ג'ו מוסרת ד"ש
קַח אֶת יָדִי, מַלָּח, וְהִצָּמֵד אֶל קַשְׂקַשֵּׂי זְנָבִי. נִשְׂחֶה-נִצְלֹל בֵּין מְצָרִים בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת שְׁאוֹל. הַיָּם עוֹלֶה. אַל לָנוּ לְאַבֵּד נְתִיב מִלּוּט, כִּי פְּנֵי הַיָּם גְּבוֹהִים – גַּלִּים עַזִּים שֶׁל חוֹף הַמְּשַׁוְּעִים לָעֹמֶק. אֶשַּׁק בְּרֹךְ וּמְלִיחוּת, בְּרֹק-צְדָפוֹת מְשֻׁנָּנוֹת-בִּזְכוּת אַךְ לִשְׂפָתַיִךְ שֶׁסְּבִיבָן פּוֹשָׂה הִלָּה כְּחֻלָּה וַחֲשׁוּכַת מִלִּים. אָפִיחַ רוּחַ קֹטֶב לֹא קְדוֹשָׁה בְּרֵאוֹתֶיךָ – מַיִם אֲחֵרִים אוֹתָן […]
רישיון לשגיאות כתיב # הספר
אחרי כתשע שנות בלוג ושלושים שנות כתיבת שירה בכל שפה שידעתי הוצאתי לאור ספר שירה ראשון ניתן למצוא אותו באתר האינדיבוק ובחנויות ספרים נבחרות
וְעַל נֹחַם גּוּפְךָ # ג'ו מוסרת ד"ש 3
וְעַל נֹחַם גּוּפְךָ וְעַל מֶתֶק שְׂפָתַיִךְ אֲשַׁלֵּם בְּדַקּוֹת צִפִּיָּה דּוֹמְמוֹת. רוּחַ קוֹצֵר צְפוֹנִית מַחְסִירָה מִלּוֹתַיִךְ שֶׁעַל לוּחַ לִבִּי מֻנָּחוֹת וְהוֹמוֹת. לְאֵלֵי מֵיתָרִים סְגִידָתְךָ יוֹם וְלַיְלָה, לִקְלִילוּת אֶצְבָּעוֹת וּלְרַעַם צְלִילִים. חֶרְדָתִי בִּי פּוֹעֶמֶת. אַךְ פֶּתַע הוּקַל לָהּ, כִּי אֲנִי לֹא מֵיתָר אֶלָּא שֶׁטֶף מִלִּים שֶׁעוֹלוֹת בִּי כְּמוֹ רוּחַ מִזְרָח מִתְרַגֶּשֶׁת אֲפוּפַת פְּתוֹתֵי שֶׁלֶג, שְׁרִיקוֹת קַטָּרִים, […]
קורפו #3
תּוּגַת שְׁקִיעָה מָעֲדָה עַל רְצִיף דַּיָּגִים. נִתְפְּסָה בְּרִשְׁתָּם עַל אַף שֶׁחָלְפָה בְּמִקְרֶה. הָאֵלִים שָׁלְחוּ לְשׁוֹן שִׁכּוֹרִים אֶל הָהָר – זְכוּכִית כְּחַלְחַלָּה. הַיָּם הַיּוֹנִי לִחֵךְ כַּף רֶגֶל פּוֹסַעַת.
קורפו #1
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לַהַפְלָגָה הַיָּם מִשְׁתַּלֵּט לָךְ עַל הַנֶּפֶשׁ. אַתְּ נִהְיֵית אִטִּית וְהַמִּלִּים שֶׁלָּךְ מִשְׁתַּתְּקוֹת. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לַהַפְלָגָה הַשֶּׁמֶשׁ מִשְׁתַּלֶּטֶת לָךְ עַל הַפָּנִים, הַזָּוִיּוֹת שֶׁלָּהֶן מִתְחַדְּדוֹת וְהָעוֹר נִצְרַב, רוֹוֶה נְמָשִׁים. בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לַהַפְלָגָה הָרוּחַ מִשְׁתַּלֶּטֶת לָךְ עַל הַלֵּב – אַתְּ מִתְאַהֶבֶת בָּרִצּוּד, בָּאִוְשָׁה וּבַמִּתְאָר שֶׁל הָרִים רְחוֹקִים. אַתְּ חַיָּה.
אֲבָל לֹא בְּהֶכְרָח # ג'ו מוסרת ד"ש 2
קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁל הִתְאַהֲבוּתִי קוֹפְאִים בְּחַמְסִין פְּתוֹתֵי אוֹכְרָה חוֹמְקִים מַעְלָה בִּמְקוֹם הַשָּׁמַיִם עֶצֶב קַיִץ מְלַחֵךְ אֶת הָעוֹר הַיָּבֵשׁ בִּלְשׁוֹן נְיַר זְכוּכִית וּמַבְזִיק נְמָלִים עַל כְּתֵפַי קוּרֵי עַכָּבִישׁ שֶׁל הִתְאַהֲבוּתִי מֵעֳתָקִים מִפִּנַּת הַמִּטְבָּח – (פֵּרוּרֵי לֶחֶם דְּבוּקִים לְמַרְגְּלוֹת הַתַּנּוּר) לְפִנַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה, שָׁם הַתִּקְרָה מַמְרִיאָה בְּעַקְמוּמִיּוּת מְסֻכֶּנֶת מָעֳתָקִים מִגֶּבֶר לַגֶּבֶר – גַּב, רֹק, זִיפִים, נְשִׁימוֹת לַיְלָה […]
אֵין בְּגָדִים נְכוֹנִים לְמַעֲשֵׂה אַהֲבָה # ג'ו מוסרת ד"ש
אֵין בְּגָדִים נְכוֹנִים לְמַעֲשֵׂה אַהֲבָה עַל כֻּלָּם לְהִקָּרַע וּלְהִשָּׁלַח לַפִּנָּה הַמְּאֻבֶּקֶת שֶׁל הַסַּפָּה לְהִדָּחֵק לַסֶּדֶק שֶׁבֵּין כָּרֵי הַמּוֹשָׁב לְהִכָּתֵשׁ בְּכַפּוֹת רַגְלַיִם מְסֹרָגוֹת שְׁתִי וָעֵרֶב וְלֵיל חַמְסִין
בַּעַל סַנְוֵרִים #3 ליל חמסין
(1) בְּלֵיל הַחַמְסִין הַזֶּה כְּשֶׁהַצֹּרֶךְ בְּגוּף אַחֵר מִשְׁתּוֹלֵל בְּתוֹכִי כְּמוֹ מַעֲרֶכֶת תֻּפִּים מֻפְרַעַת כְּמוֹ בָּלָלַיְקַת עֶרְוָה אֲנִי מְיַלֶּלֶת בּוֹא בּוֹא נְטֹשׁ אֶת הָאִשָּׁה הַשְּׁגוּיָה שֶׁלְּךָ בַּעֲבוּר אֲבַדּוֹנִי הָאָדֹם. (2) וְאִם אֶפְשֹׁט אֶת עוֹרִי כַּמָּה חָשׂוּף יִהְיֶה זֶה בְּעֵינַיִךְ? וְאִם תּוֹדֶה סוֹף סוֹף בַּתְּשׁוּקָה שֶׁאֵינָהּ הַתְּשׁוּקָה לַעֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת כַּמָּה חָשׂוּף יִהְיֶה זֶה בְּעֵינַי? […]
מושגים מעולם השייט 2.0 # כוח הכבידה
הַיְּחִידָה שֶׁאוֹדֶה בְּפָנֶיהָ כִּי הִתְאַהַבְתִּי בּוֹ קְצָת וְלַשָּׁוְא תִּהְיֶה הַמַּרְאָה בַּמִּקְלַחַת הִיא תִּתְכַּסֶּה שִׁכְבָה עָבָה שֶׁל אֵדִים וְכַאֲשֶׁר אֶרְשֹׁם אֶת שְׁמוֹ בְּאֶצְבַּע עַל דַּף הַזְּגוּגִית הַטִּפּוֹת שֶׁיִּקָּווּ בְּתַחְתִּיּוֹת הָאוֹתִיּוֹת וְיִזְלְגוּ מַטָּה יִהְיוּ אַךְ עוֹד הוֹכָחָה לְכוֹחַ הַכְּבִידָה
שירת הים
סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי לֹא נָהֲגָה בְּרֶכֶב וְלֹא הֵשִׁיטָה מִפְרָשִׂית. סָבְתָא רַבְּתָא שֶׁלִּי עָשְׂתָה לְבֵיתָהּ וְלֹא פִּרְנְסָה מִשְׁפָּחָה. הִיא יָלְדָה יְלָדִים וְשָׂרְדָה מִלְחָמוֹת. סָבְתָא שֶׁלִּי לֹא נָהֲגָה בְּרֶכֶב וְלֹא הֵשִׁיטָה מִפְרָשִׂית. סָבְתָא שֶׁלִּי הַגִּישָׁה וּפִנְּתָה צַלָּחוֹת עֲבוּר בַּעֲלָהּ. הִיא הָיְתָה רוֹפְאָה וְנִלְחֲמָה בִּסְטָלִינְגְּרָד. אִמָּא שֶׁלִּי נוֹהֶגֶת בְּרֶכֶב (בַּחֲשַׁשׁ מָה) וְלֹא מְשִׁיטָה מִפְרָשִׂית. אִמָּא שֶׁלִּי […]
#מושגים מעולם השייט 2.0
עֵת צָלַע יְמִינְךָ הַנֻּקְשֶׁה-הַשְּׁפוּפָה שָׁקְעָה בְּבָשָׂר שָׁדִי הַשְּׂמָאלִי הָרַךְ-הַנִּפְרָשׂ, כָּל מָה שֶׁיָּדַעְנוּ עַל זָכָר וּנְקֵבָה הִתְבַּלְבֵּל וְנִבְלַע בְּתוֹךְ בּוֹר הַנִּפְעָר בִּנְפִילַת הַמִּגְדָּל. חֲרַכֵּי עֵינַיִךְ מִלְּאוּ גֵּאוֹת. אֵלּוּ הִצְמַדְתָּ אֶת אָזְנְךָ אֶל מְבוֹאוֹת רַחֲמַי הָיִיתָ שׁוֹמֵעַ הֶמְיַת יַם טֵתִיס. אַתְּ חֶרְדַת הַשֵּׁפֶל הֶחְבֵּאתִי מִתַּחַת לַכָּרִית עַד הַבֹּקֶר לְמָחֳרָת.
סחורות
קוֹרְט קוֹבּיֵין חָדָשׁ צוֹמֵחַ בְּתוֹךְ רֶחֶם אִשָּׁה הֹדּית נְטוּלַת שֵׁם. אַחֲרֵי שֶׁיִּתְאַבֵּד, דְּיוֹקַן הוֹרָיו הַקּוֹנִים יְעַטֵּר סֶרֶט דּוֹקוֹ-פּוֹלְשָׁנִי, זוֹכֶה פֶסְטִיבַל סַנְדָנְס. רְאֵה, יַלְדִּי – הַסּוֹחֲרִים שָׁבוּ אֶל בֵּית הַמִּקְדָּשׁ.
מּוֹטוֹרִיקָה עֲדִינָה # שִׁירהֲגִירָה 6
מּוֹטוֹרִיקָה עֲדִינָה שֶׁל שָּׂפָה אָבְדָה לִי לִפְנֵי אַרְבַּע וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. הַמִּלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ, אֵלֶּה בְּנוֹת הָאָרֶץ הַיְּשָׁנָה, הֵן מִלּוֹת שִׁגְרָה. הַמִּשְׁפָּטִים – מִשְׁפְּטֵי יוֹם יוֹם. אַךְ הָעִבְרִית הַדַּקָּה שֶׁל קוֹל וּדְמָמָה לֹא בָּאָה אֶל גְּרוֹנִי. הַמִּלִּים הָעִבְרִיּוֹת שֶׁבְּפִי הֵן מִלִּים-חֲסִידוֹת, מִלִּים-אֲבָנִים: גְּבוֹהוֹת-גְּבוֹהוֹת, כְּבֵדוֹת-כְּבֵדוֹת. אֲנִי בַּת דְּמוּתוֹ שֶׁל צַיָּר קְטוּעַ יָדַיִם מִסְפָּר אַחַד שֶׁהִרְבֵּיתִי לִקְרֹא בְּיַלְדוּתִי: הוּא […]
אִיקַרוּס # אֲוִירוֹבָּטִיקָא
אֶזְכֹּר אוֹתָךְ, אִיקַרוּס, וְלֹא מִפְּאַת לֶכְתֵּךְ (סִלְחוּ לִי בְּרוֹיְגֵל, אוֹדֶן וְהָאִכָּר – עֵד חֲרִישִׁי קוֹצֵר הַשִּׁבּוֹלִים). כָּל זִכְרוֹנִי הוּא עַל כָּנָף בּוֹהֶקֶת – מַצְנֵחַ מְאַוְשֵׁשׁ נוֹצוֹת וְשַׁעֲוָה, עַל אֹפֶק אֵינְסוֹפִי וְעַל אוֹתוֹ שַׁלְוָה, שְׁזוּרָה בַּנְּשָׁרִים, דּוֹמֶמֶת וְחוֹבֶקֶת.
קִינְג ג'וֹרְג' 25 # אוּרְבָּנִיקָא
כְּכָל שֶׁמִּתְקַדְּמִים עַל קִינְג ג'וֹרְג' לֵכִּוּוּן אַלֵנְבִי, הָאֲנָשִׁים נִהְיִים אֲמִתִּיִּים יוֹתֵר. הַלִּטּוּשׁ נוֹטֵשׁ אֶת בִּגְדֵיהֶם וְעֵינֵיהֶם מַבִּיטוֹת לְעֵבֶר הָאַחֵר וְלֹא נְעוּצוֹת בַּמַּלְבְּנִים הֲדָקִים. כְּכָל שֶׁמַּעֲמִיקִים אֶל לֵב קִינְג ג'וֹרְג', הָאֲנָשִׁים נִהְיִים עֲנִיִּים וּמְחַיְּכִים יוֹתֵר. עַתָּה חָלַף עַל פָּנַי אִישׁ בַּעַל מֵצַח אָפֹר, לְחָיַיִם סְמוּקוֹת וְזִיפֵי שֵׂיבָה. הוּא חִיֵּךְ אֵלַי מְלוֹא הַפֶּה שִׁנַּיִם חוֹמוֹת. הֵשַׁבְתִּי חִיּוּךְ. […]
שירה של אחרים
(1) המשורר זועק להכלה מתוך שער ראשו שלא נחפף ימים. כריך של קוטג' וחמלה נבלע בעייפות בין לסתותיו. הפירורים של תמול שלשום אוספים אל קרבתם עולה – פירור – חדש, ואניצי פרוות חתול עפים ונוחתים על בגד ודרגש, שם נח המשורר עקוד כאיל בכסת צמר לה חורים אינספור, מביט בעכביש זעיר ממעל […]
בַּעַל סַנְוֵרִים #1
הַגֶּבֶר שֶׁאָהַבְתִּי כָּל שְׁנֵי יְמֵי חַיַּי אוֹהֵב אִשָּׁה אַחֶרֶת מֵאָז שֶׁהָיָה בֶּן עֶשֶׂר וְאַרְבַּע. לָהּ הִמְצִיא שְׁלוֹשָׁה יְלָדִים וְסֵפֶר שִׁירָה אֶחָד. אֶצְבְּעוֹתַי אוֹרְגוֹת עוֹרְבִים. הֵם יִתְעוֹפְפוּ מֵעַל רֹאשׁוֹ בַּכְּמִיהָה לַקֵּן וְלֹא אֵדַע אֶת נַפְשִׁי.
במה לכל אנס
אֲנִי מַעֲנִיקָה בָּמָה לְאֶרֶז אֶפְרָתִי. אָרְכָּהּ וְרָחְבָּהּ שִׁשִּׁים סֶנְטִימֶטֶר. גָּבְהָהּ כְּתִשְׁעִים. בָּמָה תּוֹצֶרֶת איקאה וּשְׁמָהּ שְׁרַפְרַף. אֲנִי מַעֲנִיקָה מִיקְרוֹפוֹן לְאֶרֶז אֶפְרָתִי, אַךְ בִּמְקוֹם חוּט חַשְׁמַל מְעֻטָּר בַּתֶּקַע הוּא לוּלָאָה מִתְהַדֶּקֶת עַל חֶבֶל קָלוּעַ. אֲנִי מַעֲנִיקָה זְכוּת הַשְׁמָעַת מִלָּה לְאֶרֶז אֶפְרָתִי, מִלָּה שֶׁיַּשְׁמִיעַ בָּאָזְנַיִם הָעֲרֵלוֹת, הַכְּבֵדוֹת שֶׁל הָעָם הַיּוֹשֵׁב, הַכּוֹבֵשׁ בַּצִּיּוּן. זוֹ תִּהְיֶה מִלַּת חִרְחוּר שֶׁתִּפָּלֵט […]
שבאסנה #1
לוֹמֶדֶת לְהַרְפּוֹת פָּנִים וּמַחְשָׁבָה, לָשׁוֹן וּבְהוֹנוֹת. הָאֲדָמָה תַּחְתַּי סוֹפֶגֶת אֶת גּוּפִי שֶׁנָּח וּמִתְפַּשֵּׁט, כְּמוֹ טִפָּה דְּשֵׁנָה. קוֹלֵךְ מַפְצִיר "חֶמְלָה". אֶצְבְּעוֹתַיִךְ קַלּוֹת וּמַגָּעָן מַרְנִין כָּל לֵב וְגוּף יָגֵעַ.
שִׁירהֲגִירָה #3 [פִּזְמוֹנֵי שֶׁקֶר]
לֹא, לֹא נוֹלַדְתִּי כָּאן. כָּאן לֹא אֶבְנֶה בֵּיתִי. לֹא בַּיִת – דִּירָה: קִירוֹת, סְדָקִים וְקִלּוּפִים. יָבוֹאוּ חֲבֵרִים (יַלְדֵי כָּל הָעוֹלָם), יִשְּׁבוּ לְהִתְאָרֵחַ, צְפוּפִים עַל קַו מִרְפֶּסֶת.
מָבוֹא חַמָּה # בעקבות לאה גולדברג # אֲוִירוֹבָּטִיקָא
מֶרְחַב הַנְּשִׁימָה שֶׁלְּךָ, כִּנֶּרֶת, שׁוֹטֵף הַנֶּפֶשׁ בְּסֶגוֹל-צָהֹב. חַמָּה בִּמְבוֹאָהּ – דְּמוּמָה, בּוֹעֶרֶת – מֵעַל מַרְאַת פָּנַיִךְ חַגָּהּ. נוֹף מְרַצֵּד נִבְרָא. הַדֶּרֶךְ מִתְפַּתֶּלֶת, שְׁחֹרָה וּזְהֻבָּה, מוּל עַרְפִלֵּי הָרִים. וְרֹגַע רַךְ נִבָּט מֵרְסִיסֵי בַּזֶּלֶת מִבַּעַד לְסוֹרְגִים בִּלְתִּי נִרְאִים.
חלום הפרווה #2
Баю-баюшки-баю, Не ложися на краю. Придет серенький волчок И ухватит за бочок. נוּמִי נוּמִי, פָּעוֹטָה. אַל תְּשַׁנִּי עַל קְצֵה מִטָּה. כִּי בְּלֵיל זְאֵב יָבוֹא וְיִקַּח אוֹתְךָ עִמּוֹ. (שיר ערש רוסי) לֹא יָשַׁנְתִּי עַל קְצֵה מִטָּתִי, לֹא הִפְשַׁלְתִּי אֶת שְׂמִיכָתִי, אַךְ הוּא בָּא עִם רֶדֶת הַלַּיִל וְלַיַּעַר נָשָׂא אוֹתִי. הוּא נָשַׁף […]
שִׁירהֲגִירָה #2 [אֻלְפָּן]
וְגֵר תִּהְיֶה בְּאֶרֶץ כְּנַעַן – פְּלִיט יַלְדוּת רוּסִית קְפוּאָה, תִּלְמַד כֵּיצַד לָמוּת לְמַעַן, כֵּיצַד לִחְיוֹת מִפַּעַם לְפַעַם עוֹד יוֹם אֶחָד לִרְפוּאָה. וּתְשַׁרְבֵּט בְּיַד זוֹעֶפֶת אוֹת מְרַקֶּדֶת, מְשֻׁנָּה: פִּסַּת עִגּוּל מַקָּף רוֹדֶפֶת, וְגֶרֶשׁ הֲפוּכָה נִכְפֶּפֶת בְּזִיק תְּנוּעָה לֹא נְכוֹנָה. "זֶה לֹא נָכוֹן!" הַמִּשְׁקָפַיִם, הַמַּחְבָּרוֹת, הָעִפָּרוֹן, הַיָּם, הָהָר וְהַשָּׁמַיִם, וְחַלּוֹנוֹת עִוְּרֵי עֵינַיִם, וְיֹבֶשׁ קַר בְּתוֹךְ […]
חלום הפרווה #1
פָּגַשְׁתִּי אִישׁ דֹּב. פַּרְוָתוֹ שְׁחֹרָה וּמְדֻבְלֶלֶת, וְנִיבָיו מִתְחַדְּדִים עֵת הוּא נוֹגֵס בִּבְשַׂר אִשָּׁה. הוּא גָּרוּשׁ שֶׁבַע שָׁנִים וְכָל אִשָּׁה שֶׁפָּגַשׁ מֵאָז גּוֹרֶמֶת לוֹ לְהֵחָנֵק כְּאִלּוּ הָיְתָה הַצַּיָּד וְלֹא עוֹד נְקֵבָה עִם מִצְנֶפֶת. יָמִים כְּלֵילוֹת הוּא מְמַיֵּן חִטָּה וּמְמַלֵּא אֶת רֵאוֹת הַדֹּב שֶׁלּוֹ אֲוִיר עִיר סְפָר נָקִי לְהִתְפַּקֵּעַ.
אדם לבוש – איך יתעלס
אָדָם לָבוּשׁ אֵיךְ יִתְעַלֵּס? לָכֵן נוֹעַדְתִּי לְהִתְפַּשֵּׁט מֵעוֹרִי, בְּשָׂרִי וְעַצְמוֹתַי. אִשָּׁה לְלֹא בָּשָׂר אֵיךְ תִּתְעַלֵּס? לָכֵן נוֹעַדְתִּי לְהִתְכַּסּוֹת בְּרִקְמוֹת שֻׁמָּן, שְׁרִיר וְשֵׂעָר מִכָּאן וּמִכָּאן. גְּבָרִים מַעֲדִיפִים לְהִתְעַרְסֵל עַל פְּנֵי גַּלִּים – הִיא אוֹמֶרֶת. מֵאֲשֶׁר לְהִדָּפֵק עַל סְלָעִים – הִיא אוֹמֶרֶת. וּמָה אֲנִי? לֹא גַּל וְלֹא סֶלַע. אַךְ רוּחַ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
בית השואה # שירים ליהורם
מַתִּי עוֹד וָעוֹד קְצָת בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּלְקַחְתִּי לְבֵית הוֹרֶיךָ. כִּי אֵין זֶה בַּיִת לָגוּר בּוֹ, אֶלָּא מַחְסַן זִכְרוֹנוֹת, וּבוֹ כָּל חֵפֶץ סִימְבּוֹל לִדְבַר מַה שֶּׁאָסוּר שֶׁיִּשָּׁכַח. לֹא מְעַט חֲפָצִים הֵם פְּרוּדוֹת הָאוֹגְרוֹת בְּתוֹכָן אַךְ זִכְרוֹנוֹת שׁוֹאָה. "בֵּית הַשּׁוֹאָה" קָרָאתִי לַבַּיִת הַהוּא. וְכָל פַּעַם שֶׁנִּלְקַחְתִּי לְשָׁם מַתִּי עוֹד וָעוֹד קְצָת.
לֵסוֹפִי
כַּמָּה מֵעֵט צָרִיךְ אָדָם: אַךְ יָד, חִבּוּק, מָרָק (וְחַם), חִיּוּךְ, עֵינַיִם מַבִּיטוֹת, הַרְבֵּה שְׂפָתַיִם, קָרְטוֹב רֹק, גּוּף שֶׁנִּצְמַד בְּמִין עֲוִית וּנְסִיקַת גְּמִירָה רִגְעִית.
הייקו צפון הנגב
הָרֵי יַרְדֵּן מַלְבִּינִים תַּחַת קָרַע עָנָן. הַשְּׁבִיל מְטַפֵּס.
כָּאן כֻּלָּנוּ סוֹבְאִים וּפְרוּצוֹת # אנה אחמטובה
כָּאן כֻּלָּנוּ סוֹבְאִים וּפְרוּצוֹת, וְלֹא טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת גַּם יַחַד. עַל קִירוֹת – פַּרְפָּרִים וְנוֹצוֹת מִתְאַוִּים לֶעָנָן בְּלֹא נַחַת. בֵּין שְׂפָתֶיךָ – מִקְטֶרֶת שְׁחֹרָה. הֶעָשָׁן מִתְעַוֵּת בַּשּׁוּלַיִם. חֲצָאִית לִי קְצָרָה וְצָרָה, לְהַרְאוֹת כִּי רָזִיתִי כִּפְלַיִם. הַפְּתָחִים חֲתוּמִים בְּכָל עֵת. מָה בַּחוּץ? כְּפוֹר? סוּפָה מִתְגַּשֶּׁמֶת? שְׁתֵּי עֵינֶיךָ דּוֹמוֹת בְּהֶחְלֵט לְעֵינֵי חֲתוּלָה מְחֻשֶּׁבֶת. צִפִּיָּה מַחְרִיבָה לְבָבִי, צִפִּיָּה לְמוֹתִי, הַאֻמְנָם? בַּעֲבוּר […]
טיפוס למתקדמים #5 [שורש הלם]
כֹּל הַקְּרָבוֹת כֻּלָּם הוֹלְמִים בְּתוֹכֵחָה – תֻּפֵּי מִלְחָמָה חֲלוּדִים. גּוּפוֹת הַמֵּתִים הַבְּשֵׁלוֹת פּוֹשְׁטוֹת בְּתוֹכְךָ עוֹר, עֲצָמוֹת, גִּידִים. אַתָּה מַעֲטֶפֶת אָדָם, שֶׁנּוֹהֵג לְהַבִּיט בַּמָּוֶת בְּעַיִן פִּקּוּחָהּ. הַמָּוֶת שֶׁלָּךְ דוֹבֵר אַךְ עֲרָבִית, וְלֹא נוֹתֵן מְנוּחָה. בְּכָל הֲלִימוֹת לִבְּךָ מְהַדְהֲדוֹת יְרִיּוֹת, וְכָל הַנָּשִׁים שֶׁבָּאוּ אֶל מִטָּתְךָ, מְפֻכָּחוֹת אוֹ שֶׁתָּוִיּוֹת, חָלְפוּ בְּלִי מֵשִׂים.
טיפוס למתקדמים #3 [הבזקי עבר]
הוא מונח במיטתי – ציור של קרוואג'ו – ואור בוקר מהוסס מטפטף על אלכסון גופו. ידיו נמות מתחת לראשו, ותלתליו הרכים מְצִלִּים על פני מלאך איטלקי אפל. אל תשלחי את יָדֵךְ אל הנער, פן ישבר לִבֵּךְ בְּקִרְבֵּךְ. אני נפרשת לצד גופו – ציור של טיציאן – וקרן עיקשת של צהריים מזהיבה את חֵיקֵי.
טִפּוּס למתקדמים #4 [גופות]
חַיָּל מְשֻׁחְרָר נֶהֱנֶה לְהַכְאִיב לְנָשִׁים בְּשֵׁרוּתוֹ לָמַד לְהָנִיחַ גּוּפוֹת הַמְּחֻסָּלִים בֵּינוֹ לְבֵין הַגּוּף הַנָּשִׁי הָעֵירֹם מִתְחַלֵּף הַמִּטָּה קְבוּעָה בְּרִצְפַּת חֲדַר הַשֵּׁנָה הָרֵיק מֵחֲפָצִים יֵשׁ מַסְפִּיק מָקוֹם לְכָל הַגּוּפוֹת
טִפּוּס למתקדמים #2 [חִזָּיוֹן חורף]
פסנתר – שלד עץ סדוק ונוקשה – ניצב בשדות מכוסי ערפל. דוושה של לֶגָטוֹ בּוֹדָה צליל אפל, וקור דוקרני בגפיים פּוֹשֶׂה. אך שני אשוחים מזדקרים לצדיו, וריח סמיך של קוֹרוֹת מרקיבות כּוֹרֵךְ נשימות בֵּסּוּדָר רך, עָבֹת, ואצבע דקה מהדהדת עוד תו.
טיפוס למתקדמים #1 [המוות מבשיל לאט]
"הַמָּוֶת לֹא קוֹרֶה בִּזְמַן שֶׁאַתָּה לוֹחֵץ עַל הַהֶדֶק" – הוּא אוֹמֵר לִי בְּקוֹל מָדוּד, עֵת יָדָיו נִנְעָצוֹת יִתְדוֹת-יְתֵדוֹת בִּבְשָׂרִי. "הוּא מַבְשִׁיל לְאַט, כְּמוֹ רִמּוֹת שֶׁל זְבוּבִים, וּמִתְגַּשֵּׁם בִּמְלוֹאוֹ רַק כְּשֶׁאַתָּה מֵרִיחַ אֶת הַגּוּפָה – זוֹ, שֶׁנִּקְרֵאת לַסֵּדֶר לִפְנֵי הַצִּלּוּם הַמְּתַעֵד. רָאִיתָ פַּעַם רֹאשׁ שֶׁחָטַף כַּדּוּר?" – הוּא שׁוֹאֵל בְּקוֹל נַעֲרִי וְשִׁנָּיו הוֹפְכוֹת לַנִּיבִים וּזְקֵנוֹ צוֹמֵחַ […]
אני יכולה לעשות עם זה כל כך הרבה # מחווה ליונה וולך
אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. יָדַי לָמְדוּ כֵּיצַד לְשַׁחְרֵר אֲחִיזָתָן מִזֶּה וּמִזֶּה, וַאֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת עִם זֶה כָּל כָּךְ הַרְבֵּה, וַאֲנִי יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת מִזֶּה כָּל דָּבָר. אַתָּה שׁוֹמֵעַ, אֲנִי יְכוֹלָה לוֹמַר בְּקוֹל צָלוּל, מָה שֶׁרָצִיתִי לְהַגִּיד. אֲנִי יְכוֹלָה לְהַרְגִּישׁ הֲכִי טוֹב, שֶׁאֶפְשָׁר. וְהִנֵּה, […]
לְאִמִּי
עת נולדתי, אמי טבלה את גופי במימי הסבל הפיוטי. ימים ארוכים טבלה את גופי. הלוך וטבול טבלה את גופי. פן אדע שמחה מה היא, פן אחיה, פן לא אפחד. מאז שחר ימיי שחיתי עם המשוררות המתות: כיסיי עמוסים באבנים, וראשי סחרחר מאדי גז בישול. אך את רחמי לא עלה בידיה לטבול. אם כי מתוך רחמים, […]
רגעי ים עטופים במפרש מרשרש
רגעי ים עטופים במפרש מרשרש מְשִׂיחִים על נשים-בתולות עם זנב-דג וגברים-מלחים. ועיניים תכולות מבזיקות עוד חיוך בעד דֹּק של רשת קרניים צפופות, של קמטוטי צחוק. ושיער, שנצרב בשמשות עד בוהק סתור, חובש קוּמוּלוּס צח – הוא ברט פליז נינוח, קמור.
08.12.2014
חרוזים מושחלים לאיטם על גבי חוט חיי. חוליות של חווה ואדם, מתווספות עד בלי דיי. אך עליי לשמר הגמישות של החוט העמוס. הם הולמים ונוֹקְשִׁים בנוקשות. כל יכולת לזוז מצטמצמת לכדי מרווחים זעירים של עירום, ואבזם – עוד משקולת רֵעִים – משמש המחסום. עת אדע לנתק האבזם, שסוגר על חיי, חרוזי כל חווה ואדם יתפזרו […]
שיר לאהוב אלמוני
אִלּוּ הָיוּ מוֹנִים אֶת כָּל הַפְּעִימוֹת, שֶׁהֶחְסַרְתִּי בְּגִינְךָ, הָיוּ וַדַּאי מִתְפַּלְּאִים, אֵיךְ זֶה, שֶׁלִּבִּי עוֹדֶנּוּ פּוֹעֵם בְּקִרְבֵי.
Variations on Nick Drake #2
(1) Let me be your Hazey Jane. We will learn how to share cords and smiles, Cigarettes and nightmares. We are slow thirty-plus-years-old, Who care only about sounds. [The masts’ metal whisper in the midnight harbor, And the gentle scratches of the gramophone needle, Each time a record comes to its end] (2) Your eyes are […]
אסיפת הורים
אבי ואמי נפגשו בֵּמְּזָוֶה בֵּיתִי אחרי שלושים שנה, שלא התראו. שניהם מרירים. אילו שוקולד היה סממן לילדות מאושרת, הייתי נחשבת וודאי לילדה האהובה עליי אדמות.
שחף #2
כשתקיש על דלתי לא קרוי, באמצע הליל בידך ברוכת וריד, קשיות, וגידים לעייפה, האמבט יחרוק שן של זדון מאופק ואמייל, ומראה בחדר המיטות תיאנח, זעופה. מבטך ישוטט בלי מיקוד על גבי קיר ודלת, ובת שחוק מהולה בלגלוג על שפתייך תזרח, ולשווא אנסה להמציא מלמולי קלט-פלט, ולמצוא הנתיב הבטוח בגיא הפכפך. וקסקט זוויתי על […]
אורח # אנה אחמטובה
הַכֹּל רגיל, כמו אז, כמו תמול שלשום ושלג בחלון – זועף, פְּתִיתִי. אני לא התחדשתי כלל היום, אך גבר בא הלילה אל ביתי. אותו שאלתי – "מהו רצונך?" "אִתָּךְ בגֵּיהִנֹּם להתראות". צחקתי – "היזהר בלשונך, משאלותיך מבשרות רעות." ואת ידו האצילית הרים, בפרח דל נגע – עצל, חושק. "ספרי לי איך נישקו אותך גברים, […]
סְפִירוֹת
(1) תִּקַּח את מספר הימים, שצריך בשביל להפוך קירות לבית. תכפיל במספר רגעי אושר צָרוּף. תחלק במספר רגעים, שבהם רצית למות. הגעת לעשר שנים? (2) מילים של שבע שנים מרפרפות על פניי: פרפרי לילה חיוורים. אהיל עשוי פורצלן מגן על נורה, היא ראשי, פן תתכסה באריג כנפיים נעות.
שחף #1
הוילונות ההם לא מניחים לי: כנפיים אפורות בשמי פסטל ודמות, ברווח שבין לאור לצל, שוב בחדות של מנתחים מראים לי את כל מה שאיבדתי בְּשׁוֹגֵג. יונה נסקה אל אובך מנתק. ושקט של כיפור פשט מֻטַּת כְּנָפַיִם, נשא אותך, אהוב, הרחק-הרחק.
בֵּעִיר הַכֻּרְסָאוֹת הַנְּטוּשׁוֹת יָמִים תְּמִימִים הוֹלְכִים וּמִתְקַצְּרִים. תּוּגָה שֶׁל דִּמְדּוּמִים וּבַקָּשׁוֹת חוֹבֶקֶת אֶת הַיָּם בֵּין מִיצָרִים, מִקַּו הָאֹפֶק וְעַד קַו קִמּוּר שֶׁל מֹתֶן מִתְרַחֶצֶת עֲלוּמָה. הִיא אַךְ צְלָלִית שְׁחוֹרָה – נְיָר גָּזוּר – עַל רֶקַע בְּעִירָה אָפְקִית, דִּמּוּמָהּ. עֵינַיִם יְרֻקּוֹת וַאֲדֻמּוֹת מְמַצְמְצוֹת אֵלֵינוּ מִמַּחְשָׁךְ: אוֹרוֹת נִוּוּט וּמִשְׁאָלוֹת פְּרוּמוֹת עֲלֵי נָתִיב מֻפְלָא וּמְמֻשָּׁךְ.
שִׁירהֲגִירָה #4
הרמתי מכסה הברזל מעל קדירת ההיתוך, וצחנת תבלינים אפפה עפעפיים ואף. תבשיל אפרפר וצמיגי, של דת ולאומיות, של רוחות של מַלְכוּת וגלות, שדבוקות אל דפנות הקדירה. ופְּלַנְקְטוֹן אין-קץ של שמות, על פיהם ניתן לזהות, להבדיל, לרומם, להשמיד, להחסיר, לאהוב, לקדש. תרשום: אני עברייה.
שִׁירהֲגִירָה #5 [הגדרה עצמית]
– אַתְּ נִרְאֵית לֹא מַפָּה. – אַתְּ נִרְאֵית לֹא מִשָּׁם. – לָמָּה קַר לְךָ? אַתְּ רוּסִיָּה! – לָמָּה חַם לָךְ? אַתְּ מִיִּשְׂרָאֵל! – יוּ! אֵין לָךְ מִבְטָא. – דַּוְקָא יֵשׁ לָךְ מִבְטָא. – אַתְּ יְהוּדִיָּה? מִשְּׁנֵי הַצְּדָדִים? – כַּמָּה זְמַן אֶת בָּאָרֶץ? – עֶשְׂרִים שָׁנָה בָּאָרֶץ וְעוֹד לֹא הִתְרַגַּלְתְּ? – מֵאֵיפֹה הִגַּעְתְּ? – (אֲנִי מִתְכַּוֵּן […]
צאכס הקטן
גמד רשע נחת בתוך ביתי, עוד צאכס הקטן בהיר-בלורית. צבע בלובן גס את רצפתי, את מפתני השחיר ביד זדונית. קילס כל אמנות שבנמצא מלבד אמנותו הדו-קוטבית. זעק מרה לקול הערצה ופיו נפער-נסתם במין עווית של גמדים שדופים של אמנות. אבל גופו הדק חפץ נשים וחוד סייפו חרט מסמך כנות בכתב סתרים של רוך […]
מבט מחלון המשרד הנטוש
כבת כחולה על פסים אפורים, וילון חום-דהוי מתפרע, שמים שקופים ומחוררים, ואספלט בוהק, מקרטע. כל מי, שנשם פת אוויר צהבהב מתוך החורים בשמיים, ורץ על פסים אפורים כמטורף, והתגעגע למים רבים של הים התיכון המוזר, כחולים כרכבת בורחת, יידע להביט על נבחר ונגזר, בעין שטופה, מפוקחת.
23.07
מודעות עצמית לעולם לא תדע לחלחל דרך שכבות בטון של ינקות מרוסקת. היא אך תחליק לאורכן – סטיקס אישי, לאה, ורדוד. נווט נא את תיבתך, כארון יקירי, בין הזרם החם והעז, הנוהר אחר אי האינטימיות האבוד, לבין הזרם התת קרקעי הקפוא, שספק אם יוביל אל רציף הגמירה, עליה קראת בעלונים פוסט-פמיניסטיים, [זו, שבאה בגוף שני […]
הייקו מלחמה #1
פרחי יסמין דשנים נושרים על ראשי הנָסִים מפני אזעקה.
הוראות בריחה # Lena Khalaf Tuffaha
"הם מתקשרים אלינו בטרם יטילו את הפצצות. והטלפון מצלצל, ומישהו, שיודע את שמי הפרטי אומר בערבית מושלמת: "כאן דויד." ואני, עדיין מטושטשת מקולות הפיצוצים ומסימפונית הזכוכיות המתנפצות, שממשיכים להלום בראשי, חושבת: "האם אני מכירה מישהו בשם דויד בעזה?" הם מתקשרים כדי לומר: תברחו. יש לכם 58 שניות מתום ההודעה. הבית שלכם הוא הבא בתור. הם […]
אפקט שטוקהולם #3
אני אוהבת, איך שאתה מערסל את האנגלית השבורה שלי בין כפות ידיים גדולות, וחובש את ברכיה בשגיאות משלך.
פרגמנטים של גֶ'ז # הבזקי עבר
אתה שייך לחושך. על כן אתה פוקד את בֵּיתִי אך בחצות. לוחץ חרישית על כפתור פעמון הכניסה. צליל צורם וקצר נתלה על מחוג השניות. אני שוכחת את עצמי, עת אתה מתיישב לצדי, שקט ומכונס, כמו גוזל עורבים שכנפיו נגז
אפקט שטוקהולם #2
(1) כל הזמן הקרבתי את עצמי על מזבח הנורמליות – זו שכולם מדברים עליה, אבל היא פיקציה גדולה יותר מיהוה. וכל פעם נבראתי מחדש מעפר ואפר, כמו עוף החול, ולרגע אחד ידעתי לנסוק מעלה, לתפוס תֶּרְמִיקוֹת, לחוש אושר. (2) אֲנִי ממציאה מחדש את אֲבִי בכל גבר שבו אני מתאהבת. אני מסתכלת לו בעיניים תוך כדי […]
אפקט שטוקהולם #1
בַּסּוֹף מִישֶׁהוּ תָּמִיד עוֹלֶה עַל מָטוֹס. עוֹמֵד בְּכָל הַתּוֹרִים. מַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ, בַּזְּהִירוֹת, עַל הַמּוֹשָׁב הַמְּיֹעָד (אוֹת לָטִינִית-סְפָרוֹת עַרְבִיּוֹת) שׁוֹלֵף מֵהַתִּיק עָרַכְתָּ טִיסָה (סָפַר, סֻכָּרִיּוֹת מְצִיצָה מָרוּת, כָּרִית מתנפחת), וְשׁוֹקֵעַ, חָסֵר תְּחוּשָׁה, בְּתוֹךְ הַגַּעְגּוּעַ הַמִּתְהַוֶּה. בַּסּוֹף מִישֶׁהוּ תָּמִיד נִשְׁאַר עַל הָרְצִיף. מְפַלֵּס אֶת דַּרְכּוֹ, חָסֵר תְּחוּשָׁה, בְּכָל הַפְּקָקִים. מַנִּיחַ אֶת עַצְמוֹ, בַּזְּהִירוֹת, בְּכִסֵּא מִשְׂרָדִי, (פֶּתֶק […]
גרדום # בעקבות הרצח בסנטה ברברה
אֲנִי בּוֹנֶה גַּרְדּוֹם. שַׁלֵּב אַחַר שַׁלֵּב. וְשֵׁם אֶתְלֶה בְּסַךְ גְּבָרִים שׂוֹנְאַי נָשִׂים. אֶתְלֶה אוֹתָם לְאַט, וּבְמִקְצוֹעִיּוּת. אַנִּיחַ לוּלָאוֹת עַל צַוְּארֵי שׂוֹנְאִים. אַנִּיחַ שְׁרַפְרַפִּים וְאַעֲמִיד שׂוֹנְאִים עַל קְצוֹת הָאֶצְבָּעוֹת. אֶסְפֹּר אַךְ עַד שָׁלוֹשׁ וַאֲמוֹטֵט בְּרֹךְ שְׁרַפְרַף אַחַר שְׁרַפְרַף.
פרגמנטים של גֶ'ז # אפילוג
אֲנִי מְקַלֶּפֶת מִּלִּים מִמַּשְׁמָעוּתָן, כְּמוֹ שֶׁמְּקַלְּפִים תַּפּוּז. נְשֹׁרֶת נַקְבּוּבִית נֶעֱרֶמֶת עַל הַשַּׁיִשׁ לְיַד הַכִּיּוֹר. כָּרִיּוֹת הָאֶצְבָּעוֹת נִמְשָׁחוֹת כָּהֳלִיּוּת מְבַשֶּׂמֶת. הַמִּלִּים הָעֲרֻמּוֹת מֻנָּחוֹת פְּלָחִים-פְּלָחִים בַּצַּלַּחַת אִיקֵאַה מְשֻׁבֶּרֶת שָׂפָה. אֹכַל אוֹתָן לְאַט. אֶלְאַט אוֹתָן בָּרֹךְ. תְּחִלָּה אֶת הָ-אֲנִי. אַחַר-כָּךְ אֶת הָ-אוֹהֶבֶת. אֶת הָ-אוֹתְךָ אַשְׁאִיר עַל הַצַּלַּחַת. הִיא תַּגִּיר אֶת מִיצֶיהָ וְתִצְטַמֵּק בְּשֶּׁמֶשׁ לֵאָה שֶׁל אַחַר הַצָּהֳרַיִם.
הַבְחָנָה
רַק כְּשֶׁאֲנִי מְחַבֶּקֶת גַּב שֶׁל גֶּבֶר בְּעָמְדֵּנוּ עֲרוּמִים מוּל מַרְאָה, אֲנִי מְבִינָה שֶׁאֲנִי קְטַנָּה. בַּשְּׁאָר הַזְּמַן אֲנִי גְּדוֹלָה מִלְּהָכִיל.
לאהייקו # אפריל 2014
הַדְּגָלִים בָּרְחוֹב מִתְנוֹפְפִים כְּמוֹ מִפְרָשִׂים – מַזְכִּירִים אֶת בּוֹא חַגֵּי הָאָבְדָן.
סיפור על משורר, שהיה חי בתוך התחת של עצמו
היו היה משורר. הוא היה חי בתוך התחת של עצמו ומעולם לא יצא החוצה. הוא לא ראה ים, לא הריח פרח, ולא נישק בחורה. הוא תלה על קירות התחת שלו תמונות של ים, של פרח, ושל בחורה, וכתב שירה על ייסורי לבו, על ייסורי אביו ועל כפות ידיה המיוסרות של סבתו. יום אחד לתחת נמאס […]
פְרַגְמֶנְטִים שֶׁל גֶ'ז # נִסּוּי
הָיִיתִי חִיַּבְתָּ לִבְדֹּק אֶת כָּל קְלִישָׁאוֹת בְּעַצְמִי. הַאִם חֲצִי שְׁנַת אֶקְסְטָזִי פּוֹגַעַת לָעַד בִּיכָלְתּוֹ שֶׁל הַמֹּחַ לִשְׂמֹחַ, אַךְ מַקְנָה יְדִיעָה מַהוּ אֹשֶׁר צָרוּף. הַאִם שָׂבַע שְׁנוֹת בּוּרְגָּנוּת מִמֵּתוֹת אֶת הַנֶּפֶשׁ וְכָל רָצוֹן לְהִזְדַּיֵּן. הַאִם מִשְׂחֲקֵי בִּדִס"ם סוֹפָם אֹנֶס אַכְזָרִי. הַאִם אָהֲבָה שֶׁמְקוֹרָהּ בֵּכְּמִיהוֹת זֶהוּת, תָּקְפָּהּ פָּג בְּתֹם שְׁנָתִיִּים וָחֵצִי. הַאִם לִהְיוֹת עִם מוּזִיקַאי, פֵּרוּשׁוֹ לְהִזָּרֵק […]
כמה זה ביחידות גֵּיהִנֹּם
בְּכָל חֲבוּרָה יִהְיֶה זֶה שֶׁיַּעֲמֹד בַּצַּד, וְרַק יִסְתַּכֵּל, אֵיךְ הֵם עוֹלִים עָלֶיהָ, בֵּתּוֹרוֹת, מִתְרוֹקְנִים לְתוֹכָהּ, וְיוֹרְדִים מִמֶּנָּה, בְּזֶה אַחַר זֶה. יִהְיֶה זֶה, שֶׁיְּצַלֵּם בַּיָּד רוֹעֶדֶת אֶת הַפֹּת שֶׁל בַּת שְׁתֵּים עֲשָׂרָה נִבְעַל בֶּעָצְמוֹת מִשְׁתַּנוֹת. יִהְיֶה זֶה, שֶׁיִּדְפֹּק בִּתְנוּעוֹת בָּזָק, בְּדוֹמֶה לְאֵלֶּה, שֶׁרָאָה בַּסְּרָטִים בַּמַּחְשֵׁב שֶׁל אָבִיו. אִלּוּ הגֵּיהִנֹּם הָיָה מָדִיד, אָז רָמַת ה-"שׂוֹרֵף" בַּתַּחְתּוֹנִים […]
א' – אהה # מחזה פוליטי בעשירית מערכה
פוליטיקאי יושב על המיטה בבית מלון. לגופו חלוק אמבטיה. דפיקה בדלת. פוליטיקאי: כן, בבקשה. הדלת נפתחת, נכנסת א'. א': שלום, אדוני השר. פוליטיקאי: למה ככה ברשמיות. את יכולה לקרוא לי קוקי. א': שלום, אדון קוקי. פוליטיקאי: בלי אדון. רק קוקי. לקח לך הרבה זמן להגיע, א'. א': חיפשתי את […]
פרגמנטים של ילדות # הרכבת לקרים
אוֹי הָרַכֶּבֶת הַזֹּאת הַנּוֹסַעַת שַׁק-מְשַׁקְשֶׁקֶת גַּעְגּוּעִים. צִנַּת שִׁמְשָׁה לְחָיַיִם פּוֹצַעַת, עַיִן גּוֹמַעַת נוֹפִים. בּוֹאִי וּפִרְסִי לִי, סַכִּין גַּעְגּוּעַ, פַּת לֶחֶם דַּל, מְאֻבָּק וְשָׁחֹר. אוֹי הָרַכֶּבֶת, לַמְּדִינִי לָנוּעַ בְּלִי לְהַבִּיט לְאָחוֹר. [יש לקרוא את צִנַּת בהגייה אשכנזית]
פרגמנטים של ג'ז 2#
אֲנַחְנוּ זוֹחֲלִים מִתּוֹךְ עוֹר הַיַּלְדוּת שֶׁלָּנוּ וְנִדְחָסִים בְּכוֹחַ אֶל תּוֹךְ עוֹר הַיַּלְדוּת שֶׁל הָאַחֵר. אַךְ הַכְּסוּת הַזּוֹ קָצְרָה מִדַּי, בִּלְתִּי מַסְפֶּקֶת; עוֹר הַיַּלְדוּת שֶׁל הָאַחֵר קָטָן וּמְשֻׁנֶּה עַל מִדּוֹתֵינוּ הַמִּתְבַּגְּרוֹת.
פרגמנטים של גֶ'ז 3#
לֹא רוֹצָה לִלְבֹּשׁ מַבָּט תָּמִים עַל הָעֵירֹם שֶׁלִּי. הָעֵירֹם שֶׁלִּי מֻנָּח עַתָּה עַל סָדִין, שֶׁאֲחִיזָתוֹ הִתְרוֹפְפָה עָלָיו וְאָבְדָה בֵּין מֵאוֹת כְּבִיסוֹת. הָעֵירֹם שֶׁלִּי טוֹבֵל בֵּרֵיחַ אוֹנְנוּת גְּנוּבָה, לֵילִית, שֶׁמְּדַגְדֵּג בִּנְחִירַי הָעֵירֹם שֶׁלִּי. וְכִתְמֵי מְרַכֵּך וְגַרְגִּירֵי אַבְקַת כְּבִיסָה כְּרוּכִים אַחֲרֵי שְׂעָרוֹת עֶרְוָה מְסֻלְסָלוֹת, כֵּהוֹת (אֵלֶּה שֶׁל הָעֵירֹם הַזָּר). וְגֶ'ז צָלוּל נִמְתַּח וּמִתְעַוֵּת בֵּין הַחַלּוֹנוֹת הַמְּלֻכְלָכִים, וְהַקִּירוֹת, שֶׁמָּטִים לִנְפֹּל, וּפַרְוְרֵי עִירִי הַמִּתְפּוֹרְרִים, […]
לאלוהי הדברים הפשוטים אשא תפילתי # רישומים של שבת
לאלוהי הדברים הפשוטים אשא תפילתי. חלון סקרן מציץ דרך וילון תחרה, שקשוק צלחות מצטלצל – מטרונום ענוג של שבת, והבל תבשיל, שנח ונשם כל הלילה, מתמר מבין זגוגיות. אני הזרה, שעוברת מתחת לחלונם, בדרכי מהים.
נסיגה
[1] המטוטלת שלי שבה לפעול הבוקר. היא כמו הים, נשמעת לצוו הירח, גואה ומשתפלת, ומכה בעוצמה אנכית בדפנות פעמון הזכוכית. אני מייחלת לניפוץ. [2] כל השחור אצלי. שכבה על שכבה על שכבה של גואש אטום. סימני מכחול צפופים ממלאים את הריק שקוראים לו אני. ואין שוליים לאחוז בהם. [3] "סעי בנפשך […]
האפור כאן לא נקי # אוּרְבָּנִיקָא
הָאָפֹר כָּאן לֹא נקי. הוּא מֵעוֹלָם לֹא הָיָה אָפֹר בֶּאֱמֶת. יֵשׁ בּוֹ טִפְטוּפֵי צֶבַע מְלֻכְלָכִים: כַּרְטִיסֵי בִּקּוּר שֶׁל מְכוֹנֵי לִוּוּי, מִגְבַּעַת פּוּרִימִית מִקְּטִיפָה אֲדֻמָּה, סְפוּגַת מֵי גֶּשֶׁם וַעֲטוּרַת קַשְׂקַשִּׂים שֶׁל הוֹמְלֶס זָקֵן, פְּרוּרֵי אֹכֶל לֵחֲתוּלִים, עִם רֵיחַ דָּגִים חָרִיף, וְעַלְוָה נְשׁוּרָה, לָהּ נִיחוֹחַ רָקָב פִּטְרִיָּתִי. הָאָפֹר כָּאן קְצַר מוֹעֵד. הוּא נִסְחַט בִּידֵי כּוֹבֶסֶת רוּסִיָּה מִסְּמַרְטוּטֵי עֲנָנִים, וּמַלְבִּין, וּמַלְבִּין, וּמַכְחִיל, וּמַצְהִיב, וְנִבְלַע […]
מלל דיסוציאטיבי # עץ וקש
גמדים מקורחים שוחים במים עמוקים דלוחים. ידיהם חותרות בסך בתזמון עצי (אסוציאציות אישיות: שעוני קוקייה ממורקים מפיירבורג, מריונטות חבוטות מפראג, כפות-דיסה סדוקות מנובגורוד תחתית). דחלילי בשר וקש פורטים באצבעות רופפות על גיטרות חשמליות. רגליהם, הנתונות בנעליים אורתופדיות מגושמות, נוקשות על רצפה בקצב אחיד: טאק-טאק-טאק. עת תבוא הרוח הגדולה, היא תטביע את הגמדים הקרחים, ותפיל ארצה […]
וחוץ לחלון הייתה עיר
וּמִחוּץ לַחַלּוֹן הָיְתָה עִיר, מְדַשְׁדֶּשֶׁת בֵּקּוֹל צְעָדֶיהָ שֶׁל גְּבֶרֶת זְקֵנָה בֵּאָפֹר. כְּלַבְלַבָּהּ מִשְׂתָּרֵךְ אַחֲרֶיהָ, וְנוֹבֵחַ, מֻפְתָּע, עַל צִפּוֹר. וּמִחוּץ לַחַלּוֹן הֶאֱפִיר, וְקַמְצוּץ גֶּשֶׁם חֹרֶף נִנּוֹחַ הִתְדַּפֵּק עַל תְּרִיסִים בְּלֹא כּוֹחַ. יָד טָרְקָה מִכְסֶה פַּח אַשְׁפָּה. עֵשֶׂב לַח הִתְחַכֵּךְ בֵּכַּפָּה חֲתוּלִית. הוּא יוֹדֵעַ לִשְׁכֹּחַ וְלִצְמֹחַ כֹּל פַּעַם מֵחָדָשׁ. וּמִחוּץ לַחַלּוֹן הָיְתָה עִיר, וְגָאָה רַחַשָׁה הַנִּרְגָּשׁ, כְּשֶׁלְּפֶתַע פִּיהָ הִמְטִיר שְׁלַל פְּתָקִים, […]
ארבע שורות על שכחה # אלכסנדר פופ
כֹּה מְאֻשָּׁר הוּא – פּוּר הַבְּתוּלִין. הַכֹּל נוֹשֶׁה-נִשְׁכַּח בְּלִי לְהַלִּין. אוֹר-עַד עַל תּוֹדָעָה לְלֹא רְבָב! מוֹצָא שְׁמֵימִי לְכָל מַשְׂאוֹת לֵבָב. (מתוך "אלואיזה לאבלר" מאת אלכסנדר פופ, תרגום ריטה קוגן)
מאתיים שבעים וחמישה ימים אחרי # שירים ליהורם
שָׁכַחְתִּי אֶת שִׁמְךָ וְאֶת נְשִׁימוֹתֶיךָ, כָּל זֵכֶר רֵיחַ גּוּף פָּרַח מִנְּחִירַי, וּלְשׁוֹנִי הוֹגָה בֵּקּוֹל אֶת מִלּוֹתַיִךְ שֶׁעַד עַתָּה צָרְבוּ. כָּעֵת, אִם בָּאַקְרָאִי אֶרְאֶה דְּמוּתְךָ בִּרְחוֹב, אֱלֵי צְלָלִים פּוֹסַעַת, לִבִּי יִהְיֶה שָׁלֵו וּצְעָדַי קְצוּבִים. שָׁלוֹם, יְמֵי אֲבֵלוּת. הִגִּיעָה עֵת לָטַעַת, לִזְרֹעַ עֵשֶׂב חַי בֵּינוֹת הָרְגָבִים.
שיר אהבה של עלמה שגעונית | סילביה פלאת'
שיר אהבה של עלמה שגעונית | סילביה פלאת' (מאנגלית ריטה קוגן) "עֵינַי עָצַמְתִּי – הָעוֹלָם נִדּוֹן; הֵרַמְתִּי עַפְעַפַּי – נִרְקַם שֵׁנִית. (אוּלַי אֵינְךָ לִי אֶלָּא פְּרִי דִּמְיוֹן.) מְחוֹל כּוֹכָב כָּחֹל־אֲדֹם־נֵאוֹן וְשַׁעֲטַת מַחְשָׁךְ מָה שְׁרִירוּתִית: עֵינַי עָצַמְתִּי – הָעוֹלָם נִדּוֹן. הָזִיתִי כִּי קָרָאתָ לִי לִישֹׁן, נִשַּׁקְתָּ לִי, רוֹנֵן אָ־שְׁפִיּוּתִית. (אוּלַי אֵינְךָ אֶלָּא לִי […]
אנוכי, מדוזה #2
לעולם לא אדע לְאוֹנֵן. כִּי יָדַי – יְדֵי אֶבֶן הֵן, וְאֵדַע לֶאֱחֹז אַךְ בְּקֹשִׁי בֵּוִּיבְּרָטוֹר עָצוּם וְעוֹיֵן. תּוֹךְ כְּדֵי מֻכְרָחָה לְדַמְיֵן אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמְּאַיֵּם שֶׁאוֹנֵס אוֹתִי שׁוּב לְלֹא בֹּשֶׁת עַל רִצְפַּת הַמִּקְדָּשׁ הַדּוֹמֵם.
אנוכי, מדוזה #1 [מושגים מעולם שַׁיִט]
כֻּלָּם מטורפים: הַמְּלָחִים, עִם צִפָּרְנַיִם שְׁבוּרוֹת, מְלוּחוֹת וּשְׁחֹרוֹת, וְזָוִיּוֹת עֵינַיִם, צְרוּבוֹת מְשַׁמֵּשׁ מַשְׁוָנִית. הַסִּירֶנוֹת, צְרוּדוֹת מֵעִשּׁוּן וּזְעָקוֹת הִתְעַלְּסוּת, עִם טְפָרִים מְצֻפִּים לַכָּת תְּכֵלֶת רְעִילָה. הרַב-חוֹבֵל כָּפוּת בֵּאֲזִיקֵי פְּלַסְטִיק וּפַרְוָה מְדֻבְלֶלֶת לַתֹּרֶן ושַׁעֲוָה רוֹתַחַת נִקְוֵית מֵאָזְנָיו וּמְטַפְטֶפֶת עַל זְנַב סִירֶנָה מְפַרְפֵּר, שֶׁנִּתְפַּס בֵּמַּדְחֵף. הַיָּם הַזֶּה הוּא גִּיגִית מְטֹרֶפֶת וְאֵין לִי יָדַיִם לִמְשֹׁךְ אֶת עַצְמִי מֵהַמַּיִם, כִּי […]
נרקיסוס #2
הַמְצָאָתִי הַמְּיֻתֶּרֶת, שתּוֹךְ תוכה אך רִיק שואב. אתה שרוול בלא אדרת, פרש רכוב בלא מגלב. כי צוננות נשיקותיך. גופך יציב וממורק. תריסים חוסמים חלונותיך. לבך דומם ומסורג. אתה מניח הגיטרה בתום אקורד חסר אונים, וכף ידך בחושך תרה אחר שדיים נכונים.
שיר לעמוד חשמל # בעקבות וִיסְטָלוֹך וִיסְטָשוֹב
אַתָּה לִי קֶרֶס-זִכָּרוֹן, נָעוּץ בַּבֶּטֶן הַשָּׁמַיִם. בְּחַכָּתִי עוֹלֶה מִדְרוֹן, חָצִיר צָבוּר עָרְמוֹתַיִם. יְדֵי עֵצִים הוּנְפוּ אֶל עָל, וּכְבִישׁ מַכְסִיף תַּחְתַּי נִגְלַל. כָּאן רוּחַ תְּנַשֵּׁב מִזְרָחָה. כָּאן אֲדָמָה שְׁחֹרָה וְנָחָה, וְעֵשֶׂב מְלַחְשֵׁשׁ גֵּאוּת. דְּרָכִים שֶׁל הִתְגַּעְגְּעוּת טוֹוַת אָרִיג מוֹנוֹכְרוֹמָטִי, הָלוֹךְ וָשׁוֹב, לְלֹא לֵאוּת.
נרקיסוס #1
הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ נָכוֹן בַּבַּיִת הַהוּא, הַתְאָמַת צְבָעִים מְחֻשֶּׁבֶת הֵיטֵב בֵּין אֲרִיחֵי הַקֶּרָמִיקָה לְבֵין דְּלָתוֹת הָאֲרוֹנוֹת, עִם שְׁקָעִים בִּמְקוֹם יָדִיּוֹת. שְׁקָעִים, שֶׁעָמְקָם נָאֶה וְאָרְכָּם נָאוֹת. הַכֹּל הָיָה כָּל כָּךְ בָּמָּקוֹם בַּבַּיִת הַהוּא, עַד שֶׁלֹּא הָיָה בּוֹ מָקוֹם לֵדָּבָר, מִלְּבַד אֲדוֹנוֹ שֶׁל זֶה הַבַּיִת.
כוס שמורה
יא יאללה, השרמוטה הזאת. הבלונדה. עם התחת העגול. איך שהג'ינס הזה יושב עליה פיצוץ. הייתי מביא לה. ואני אביא גם אביא. יש לי ת'אבקה הזאת. אבקת פיות. משהו בן זונה. כאילו, אחרי שעה היא כבר לא זוכרת איך קוראים לאמאשלה. אז באתי יענו לדבר אתה. הכל בפנאן. דיברתי הכי ברמה: משהו, עצוב, עיניים, יש מצב […]
רישומי עירום # בעקבות מאטיס
הָאֹפֶן, בּוֹ נוֹשֶׁרֶת כֹּל זָרוּת בֵּין שְׁנֵי גּוּפִים, תּוֹךְ הִתְקַלְּפוּת נִמְהֶרֶת: כָּךְ דְּמוּת מָאטִיס קַוֶּיהָ מְקַמֶּרֶת, עֵת נָעָה בֵּין תְּנוּמָה, עֵירֹם, עֵרוּת.
מלל דיסוציאטיבי # מושגים מעולם השייט
האגדות עשויות מרקבובית ונציאנית. הקירות עשויים מחול. אנחנו מפליגים על דמיון, כי אין רוח אמיתית. המים בדצמבר צוננים. מותר לרדת למים, אך עליך לאחוז בחוזקה בסולם המתכת. אֹחַז בסולם המתכת, המורכב בירכתיים. הגוף קופא לאיטו. הרוח מתרוממת. גם זו, המדומה, עליה אנחנו מפליגים. בפינו טעמה של הרקבובית הוונציאנית, המבשרת את בוא פברואר. החול אוזל מהקירות, […]
ימאות למתחילים # מושגים מעולם השַׁיִט
יוֹם אֶחָד אֶקָּחֵהוּ עִמִּי אֶל מַחְצֶלֶת הַחוֹף, וְאַשְׁאִיר אוֹתוֹ שָׁם, אֶת הַצְּרוֹר הַזֶּה עִם גַּעְגּוּעַ. גַּעְגּוּעַ – תִּינוֹק, בֵּן שְׁמוֹנָה חֳדָשִׁים בְּקָרוֹב, נֶאֱחַז בְּיָדַי וְעוֹצֵר אֶת רוּחִי מִלָּנוּעַ. יוֹם אֶחָד אֲשַׁחְרֵר חֲבָלִים: יַרְכָתַיִם, חַרְטוֹם, אֲכַוֵּן מִפְרָשִׂים לְקִדְמִית הַחַדָּה הַמֻּתֶּרֶת, גַּעְגּוּעַ-תִּינוֹק יִזְדַּחֵל, וְיִצְרַח, וְיִדֹּם, וְאַפְלִיג עֲשָׂרוֹת שֶׁל קְשָׁרִים אֶל יַבֶּשֶׁת אַחֶרֶת.
השקע הראשון # מושגים מעולם הַשַּׁיִט
עֵת הִתְעַצֵּם הַשֶּׁקַע הָרִאשׁוֹן, אוֹתוֹ כִּנּוּ בֵּרֹב הָדָר – "סוּפָה", רָאִיתִי בִּצְלִילוּת, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הִכַּרְתִּיךָ. אַתָּה לִי הַר-זָרוּת. הֵר אֵפְּפֵּלשְטרוּדֵל קַר מִתַּפּוּחִים, שֶׁהֻרְעֲלוּ מִטַּעַם הָאֵם, חוֹרֶגֶת וְרוֹדֶפֶת נִקָּיוֹן. חוֹרֶגֶת לי. וֵאֲמִתִּית לְךָ. עֵת רוּחַ צְפוֹן-מִזְרָח נָשַׁב בִּמְלוֹא רֵאָה, וְגַל נִשְׁבַּר בַּזַּעַם עַל כֹּל מֵזַח, גִּלִּיתִי אַךְ בְּסוֹד, כִּי מֵעוֹלָם לֹא אֲהַבְתִּיךָ.
26.11.13 #היהשלוםאישיקר
אָדוֹן שׁוֹקוֹ חִבֵּק אֶת הַבֻּבָּה זֶהָבָה, הָעֲיֵפָה, עָזַר לַגְּבֶרֶת עִם הַסַּלִּים, דִּפְדֵּף בְּעִתּוֹנֵי, נָתַן לַ-הִיא מֵהַגִּימְנַסְיָה הָמוֹן-בָּלוֹן, וְהָלַךְ.
מִפְרָשׂ # מיכאיל לרמונטוב [מושגים מעולם הַשַּׁיִט]
מסתבר, שהקטע הזה, של מושגים מעולם השייט, לא הומצא על ידי. לרמונטוב, מאחוריך! השיר המקורי נכתב ב-1832. סיימתי לתרגמו היום. יש כאלה, שעדיין נכספים לסער, כאילו לא עברו מאה שמונים ואחת שנה. מִפְרָשׂ בּוֹדֵד מַכְסִיף לָרוּחַ בֵּין תְּכֵלֶת-יָם לָעֲרָפֶל. לְמָה נִכְסָף בְּיָם פָּתוּחַ וּמָה נָטַשׁ בְּעִיר-נָמֵל? רוּחוֹת שׁוֹרְקוֹת, מִשְׁבָּר מַכֶּהוּ, נִכְפָּף תָּרְנוֹ, אַךְ הַמִּפְרָשׂ לֹא […]
פאקינג סרט אינדי # יומני פרידה
הבוקר פגשתי את המוֹרָה שֶׁלְּךָ למשחק בפאתי שוק הכרמל. היא יָלְדָה אך לפני שבועות מספר ועל כן גופה התמיר עדיין התנהל באיטיות מה. ידה האחת דחפה בלאות עגלת תינוקות וידה השנייה ליטפה בהיסח דעת את גב בן זוגה. לא יכולתי לחלוף על פניהם, על אף כי לראותם כך – שלווים ומאוחדים בְּמִשְׁפַּחְתִּיּוּתם הזעירה – גרם לי […]
זה השבוע עשרים וארבע # שירים ליהורם
הֵעָלְמוּתְךָ מֵחַיֵּי הוֹתִירָה סֶדֶק בֵּתַּחְתִּית הָאֹשֶׁר, שֶׁאַט אַט נִפְעַר לִכְדֵי שֶׁבֶר. יַרְכִתַי הוּצְפוּ, וְאֵין טָעַם בִּבְדִיקַת טַעֲמָם שֶׁל הַמַּיִם: מְלִיחוּתָם מֻבְטַחַת. נָטַשְׁתִּי, וְכָעֵת אֲנִי נְתוּנָה בְּרַחֲמֵי גּוּמִי שֶׁל אַסְדַּת הֲצָלָה, זֶה השָׁבוּעַ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע.
רגעי התשלום הקטנים # מאה שמונים יום אחרי # שירים ליהורם
רִגְעֵי הַתַּשְׁלוּם הַקְּטַנִּים בְּטֶרֶם נִרְדֶּמֶת. מָעוֹת גַּעְגּוּעַ סְפוּרוֹת בַּעֲבוּר עִתּוֹת עַצְמָאוּת.
ריטה אמרה # לוּ ריד
ריטה אמרה, כשניסתה לעמוד: מדוע זה אותי הִכֵּיתָ? זה לא מגניב בכלל ריטה אמרה כשהתאפרה בקטנה: תבין את עצמך. בסוף זה לא הַכֹּל אתה המוות לא מפחיד אותה בַּחֶבְרֶ'ה לה קוראים "אלסקה" לוקחת ספיד ודי נמאס לה כששואלים אותה מה שיש בראש שלה ריטה אמרה כשניסתה לעמוד: תכניס לי כמה שתרצה איני […]
The day Lou Reed died
The day Lou Reed died, The sun disappeared beyond the sea One hour earlier, Than the day before. Such a perfect day.
מושגים מעולם הַשַּׁיִט
אֲנִי מַרְחִיקָה אוֹתְךָ עַד גְּבוּל הַנִּפְנוּף, וְאָז שׁוּב יוֹרֶדֶת מֵהָרוּחַ.
בַּסּוֹף זֶה הָיָה גַּל הֶדֶף מֵהִתְפּוֹצְצוּת רִמּוֹן גַּעְגּוּעַ # שירים ליהורם
בַּסּוֹף זֶה הָיָה גַּל הֶדֶף מֵהִתְפּוֹצְצוּת רִמּוֹן גַּעְגּוּעַ. הוּא הֵעִיף קִיר עַל סַפָּה, עָקַר דֶּלֶת חֲדַר שֵׁנָה מִצִּירֶיהָ, וְקָבַר אוֹתִי מִתַּחַת לַקֻּפְסָאוֹת נַעֲלַיִם שֶׁל שָׁנִי בָּר. אֲנִי שׁוֹכֶבֶת וּמְרִיחָה שְׁאֵרִיּוֹת עָבָר, שֶׁרֵיחָן נִדְבַּק לֵסּוּלְיוֹת – מַסְטִיק בְּטַעַם צְעִידוֹת שַׁבָּת, אֵלֶּה הַהוֹלְכוֹת בֵּזּוּגוֹת: צַעַד-שְׁמֹר, צַעַד- זְכֹר. חָבַשְׁתִּי אֶת הַיָּד הַמְּחַיֶּגֶת בְּאִחוּר. בַּסּוֹף הָיָה זֶה גַּל הֶדֶף […]
כמעט חצי שנה אחרי # שירים ליהורם
אני מנסה למלא את החור, שנפער בי בלכתך בהר, בים, ובמגפיים חדשים (לחורף שממאן לבוא). אך שני צדדים לחור, ועל כן ההר, הים, והמנעל החדש נשפכים החוצה בזה אחר זה ואני נותרת ללא.
על נדידה והִשָּׁאֲרוּת
כְּשֶׁשּׁוֹאֲלִים אוֹתִי, מַדּוּעַ אֵינִי עוֹזֶבֶת אֶת הָאָרֶץ, תְּשׁוּבָה אַחַת בְּפִי: "הֶחֳרָפִים הַקְּצָרִים שֶׁל תֵּל אָבִיב אוֹזְקִים אוֹתִי בְּקִשְׁרֵי הַצָּלָה כְּפוּלִים אֶל הָאָרֶץ הַקָּשָׁה מִכָּל."
פיודור טיוטצ'ב # עת פגישתיך
זו רומנסה רוסית עתיקת-יומין. השיר נכתב בידי משורר רוסי נפלא פיודור טיוטצ'ב ב-1870 והוא אחד השירים הכי "רוסיים" שיש. ברבות הימים המילים לבשו מנגינה [שם מחברה לעומת זאת אבד איי אז במאה 19]. המבצע כאן הוא כוכב בוהק-ורומנטי-להחריד בשמי רוסייה של היום – אולג פוגודין, ולו קול שעושה לי צמרצורות של חום-קור בעורף. [תרגום מרוסית: ריטה קוגן] […]
שמים חדשים # מאהבים
לֹא אֲחַשֵּׁב אֶת צעדיי בהליכה זו בהרי ירושלים. אתן לרגל ימין לטפס במעלה ויאה דולורוזה, (אך לא על מנת להרהר בגורל הַצָּלוּב, אלא בשביל מאפה תפוחים של אימפריה-לשעבר), בעוד רגלי השמאלית, עטויה גרב מופשלת בצבעי סתיו רוסי, מדדה-מהדהדת, כענבל-פעמונים בשר ודם, בינות בצלי זהב וכיפות אבן סרוגות.
ארסני טרקובסקי | פגישות ראשונות
ארסני טרקובסקי | פגישות ראשונות כֹּל רֶגַע פְּגִישָׁתֵנוּ בְּנָקֵל הָיָה לַחַג, לְהִתְגַּלּוּת הָאֵל. רַק אָנוּ קַיָּמִים. אוֹתָךְ אֶזְכֹּר קַלָּה וְאַמִּיצָה כְּכָנָף צִפּוֹר. עַל גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת, עוֹדֵךְ סְחַרְחֶרֶת, דִּלַּגְתְּ עַל כֹּל שְׁנִיָּה, הוֹלַכְתְּ, מוּאֶרֶת, בֵּסְּבַךְ לִילָךְ נוֹטֵף לֵאֶרֶץ הַבְּחִירָה שֶׁלָּךְ, זוֹ שֶׁמֵּעֵבֶר לֵמַּרְאָה. רֹב חֶסֶד בְּחֶלְקֵי נָפַל, עֵת לֵיל אָבִיב, פָּעַרְתְּ דְּלָתוֹת מִזְבֵּחַ. עֵירֹם […]
Bauhaus, mi amor # ומה בין באוהאוס לפורצלן
ומה בין פורצלן לאלמוגים?
תהליך של יצירה. ללא תרתי-משמע. ולא כצמד מילים מכובסות. אלא כפשט מדויק: תהליך, יצירה.
דברים שעוברים לי בראש בעת ריצת בוקר לחוף יפו וחזרה # זִכָּרוֹן מספר 2 # שירים ליהורם (ארבעה חודשים אחרי)
(1) ספטמבר מזדחל בין החגים, כמו נָחָשׁ בין תלוליות של חול. גאות המשתקפת בעין חתולת רציפים מנומרת מפרידה בין חשבון לנפש. (2) הנהלת החניון והעובדים אינם אחראים לכל נזקי גוף ו/או רכוש, [שלא לדבר על נפש].
הפורענות שוכנת מִקָּרוֹב
הפורענות שוכנת מִקָּרוֹב: נֶחְבֵּאת בנקישה לילית בדלת; בתוך ניידת ממתינה, לועסת, על צומת יחפנית בדרום העיר, [נדמה, ב-המסגר פינת הגדוד, כן, מה שמו? העברי.]; צוללת יחד עם מפתח קט ומצטלצלת על גבי סורג ביוב. הוא נעלם. היא באה. הפורענות אורבת מִקָּרוֹב: פולשת דרך דלת שנפתחת, בבהלה מכנית ומוכנית; פורצת עם אַלָּה מתוך ניידת, פוקדת עליכם […]
פעמיים לֹאהַיְקוּ
(1) גַּעְגּוּעַ, כְּמוֹ הֵד, מִתְגַּבֵּר בֵּדִּירוֹת רֵיקוֹת. רֵיחַ יַסְמִין נָסוֹג לַמִּרְפֶּסֶת. מַאי מַתְחִיל לְאִטּוֹ. (2) יֵשׁ נָשִׁים, שֶׁמַּצְלֵמוֹת אֶת עַצְמָן בְּלִי תַּחְתּוֹנִים. אֲנִי מִצַּלֶּמֶת תַּחְתּוֹנִים בִּלְעָדַי מְמָאֲנִים לְהִתְיַבֵּשׁ בַּחֹשֶׁךְ הַמַּהְבִּיל שֶׁל אוֹגוּסְט.
סיפור על איש, שהיה סופר אנשים (שהוא מכיר) # לאגדה
הָיֹה הָיָה אדם, שהיה סופר אנשים שהוא מכיר. כל פעם שיצא לרחוב, בין אם לעבודה ובין אם להליכת-בטל, היה צועד חסר סבלנות, ובוחן ללא הרף עוברים ושבים: אולי יש בניהם מישהו שהוא מכיר. אם אכן כך היה הדבר, היה עָט על אותו עוֹבֵר אֹרַח, מברך אותו לשלום ומנהל אתו שיחת חולין על שום דבר. אחר כך היה מוציא פנקס […]
גרף פונקציית הפרידה – שירים ליהורם # 85 יום אחרי
צייר לי גרף פונקציית הפרידה. – היא בטח דומה לפונקציית הסינוס הבסיסית, רק שנקודות הקיצון שלה עלולות לנסוק מעלה בפתאומיות כפייתית, או להתרסק ביגון שאלה ולדום שם למשך פעימות שעון ארוכות, במצב של אפס לוגי בלתי הגיוני. לעתים היא תדעך למינוס או פלוס אינסוף. לעתים תהיה קו אופקי ורציף של געגוע תמידי, […]
שיר זעם # אחד עשר שבועות אחרי # שירים ליהורם
אַתָּה – נְבֵלָה אֲפוּפַת צַחֲנַת צְבִיעוֹת! מְפַזֵּר סִימָנִים שֶׁל חִבָּה לַתְּמוּנוֹת שֶׁל רַכִּים נוֹלָדִים, רוֹשֵׁם "מַזָּל טוֹב" מְרֻבֶּה תָּוִים שֶׁל חִיּוּךְ, (עַל מִשְׁקָל "תָּוִים שֶׁל זִיּוּף", כִּי הֲרֵי כֹּל רַעְיוֹן שֶׁל הֲקָמַת מִשְׁפָּחָה וּבִצּוּעוֹ זָר לְךָ לְהַחְרִיד, וְגַם זֹאת – בַּחֲשַׁאי, "שֶׁלֹּא יִוָּדַע לֵאִישׁ"). בְּדוֹמֶה לְאַיֵּךְ שֶׁאַתָּה מַגְדִּיר אֶת עַצְמְךָ כִּ-יהוּדִי דָּתִי, אַךְ לֹא טוֹרֵחַ לְהָנִיחַ […]
מי מריבה # שירים ליהורם # שישים יום אחרי
וְהִכֵּיתָ בִּי בַּמַּטֶּה, בִּמְקוֹם לְדַבֵּר מִלִּים שֶׁל אֱמוּנָה. וְיָצְאוּ מַיִם מִן הַסֶּלַע, דְּמֵי דֶּמַע מְלוּחִים. וְלֹא זָכִיתָ לְהַלֵּךְ בָּאֶרֶץ זָבַת מִיץ תַּפּוּזִים וְשׁוֹקוֹלָד מַר לְהַפְלִיא, מְשֻׁבָּץ גַּרְגְּרֵי מֶלַח, אֶרֶץ, אוֹתָהּ הִבְטַחְתִּי לְךָ אֲנִי – הַסֶּלַע, הַיָּם, הָעִיר, הַשְּׂדֵרָה.
הארנבים של אליס # לֹאגָּדָה
לאליס יש שני ארנבים לבנים. היא מאכילה אותם דשא טרי ויבש. אסור לארנבים דשא רטוב, כי הם יכולים להצטנן ולחלות. אליס משקה את הארנבים מים טריים. האפים הוורודים שלהם זזים מהר, מעלה מטה, בזמן שאליס מלטפת אותם ארוכות על הפרווה המבריקה מלובן. לארנבים של אליס אין שעון, ואין מקטורן. הם לא ממהרים לשום מקום ולא […]
הערב נשען על העיר # אורבניקא
הערב הזה לא יורד, נשען על העיר. הוא נשען ברכות מהוסה כמו שיכור על בר זר. הערב אלבש לגופי בגד רך, צבעו כעשן, כצלו השקט של הערב, שנשען, לא יורד, על העיר.
חמישה ימים אחרי # שירים ליהורם
(1) הפרחים במרפסת של אמא שלך עומדים דום; גדוד סגול, גדוד אדום, גדוד לבן. הם מקבלים מנות מי קרב ממוחשבות ומשתחררים אל מותם כעבור חצי שנה. (2) הקירות בבית הוריך לבושים היטב: בעץ, בנייר, ובחלונות מוגפים. הכסות הזאת מכילה חלל, ובתוכו נאגרים חפצים אינספור. חפצי זכרון, חפצי ינקות, וכל אותם דברים, ששמם נשכח. […]
תל אביב מתעוררת
הִשְׁתּוֹלְלוּת צִפּוֹר עֲלֵי דִּמְמַת רָקִיעַ. מִתַּחַת נָחָה עִיר, סְתוּרָה וּרְפוּיָה. לָהּ פֶּה פָּעוּר, יָבֵשׁ, לָהּ קַו כָּתֵף פָּגִיעַ, חָבוּק בֵּכֶּסֶת חוֹל, רַכָּה וּדְהוּיָה. צִיּוּץ אֵיתָן וְרָם מַרְעִיד תְּנוּכֵי אָזְנֶיהָ. אַלְפֵי גּוּפִים זְרִיזִים חוֹדְרִים הַמַּאֲרָג שֶׁל חֲלוֹמוֹת שְׁפוּכִים. עוֹד יְשֵׁנִים פָּנֶיהָ, וְאַף מִצְחָהּ חָלָק, רָדוּם וְלֹא מֻדְאָג. וְהֵן שָׁרוֹת בְּעֹז, וְהֵן נוֹשְׁקוֹת כְּנָפִיִּים, וְהֵן שׁוֹתוֹת […]
עיר לבנה, חתולים בצבע
עִיר לְבָנָה, חֲתוּלִים בֵּצֶּבַע בָּהּ מְהַלְּכִים עַל כַּפּוֹת קְטִיפָה. פְּתִית-לְבָנָה שֶׁל חֲצוֹת וָרֶבַע זָב עַל פַּחִים בֵּפְּסִיעוֹת טְפִיפָה. בְּנֵי בְּלִי בַּיִת – אִישׁ, חָתוּל, יָרֵחַ – מִי עַל דַּרְגָּשׁ בִּשְׁנָתוֹ טוֹבֵל, מִי עַל בְּדָל זַיִת שְׁבִיב אוֹרוֹ שׁוֹטֵחַ, מִי בְּלִי חֲשָׁשׁ אֶל פַּחִים צוֹלֵל. עִיר לְבָנָה, אֲפֵלָה מִכֹּרַח, לָנוּ קוֹרֵאת – מְשׁוֹטְטִים בַּלַּיִל. עִיר-מַתָּנָה, בָּהּ יִדְּעוּ לִשְׂמֹחַ אֵלֶּה […]
מכשפות וחתולי ענק שחורים # איורים חסרי תכלית
החתול בהמות וולנד בהמות מתכונן לשרוף דבר מה איוון בלי-בית וברליוז משוחחים על אי קיומו של ישו העצור [ישוע הנוצרי] והנציב [פונטיוס פילטוס] גלה מעניקה נשיקה לוורנוחה המעולף
חומר חי # אלמוג מפורצלן
My favorite ghost
You are my favorite ghost. The only one I’ve believed in. You put me asleep every night, After a bitter fight with the others. [They were no parents of mine, Although she was.] You are my favorite ghost story, The one I have read every night, Under a single-beamed light – Not to wake […]
poetry on porcelain # mixed media
לוויתן (ריבוע, עיגול, משולש)
אֵין לְהַכְבִּיד בַּמִּלִּים, בַּמִּבְנִים! פַּשְׁטוּת הִיא הַפְּשָׁט וְהַדְּרָשׁ: רָבִיד מִרְפָּסוֹת עַל חֲזוֹת בִּנְיָנִים. רִבּוּעַ, עִגּוּל, מְשֻׁלָּשׁ. עֵין הָרָקִיעַ, כְּחֻלָּה בְּלֹא עָב, נִפְקַחַת אֶל יָם מְרֻפָּשׁ, וְסֹב-מִסְתּוֹבֶבֶת, אוֹמֶדֶת מֶרְחָב. רִבּוּעַ, עִגּוּל, מְשֻׁלָּשׁ. הָעַיִן בּוֹחֶנֶת סְמַרְטוּט פּוֹעֲלִים, אָדֹם, מְרֻבָּע, מְפֹרָשׁ, מוּנָף – מִתְגָּרֶה בַּשְּׁוָרִים-עֲגָלִים. רִבּוּעַ, עִגּוּל, מְשֻׁלָּשׁ. פַּרְסָה מְשֻׁלֶּשֶׁת לָעֵגֶל זָהָב – תִּדְרֹס כֹּל […]
בלדה לנחל איילון # בעקבות א. פושקין
מַיִם, שֶׁצֶף, בֹּץ עָכוּר! אַיָּלוֹן, אוֹתוֹ בָּחוּר, שֶׁנּוֹהֵג לָשֵׂאת מֵימָיו בִּמְתִינוּת כִּמְעֻנָּב, בְּתֹם לֵיל גְּשָׁמִים נָאֶה, הִתְמַלֵּא. וְהוּא גּוֹאֶה! נְתִיבֵי הָעִיר הֵצִיף הוּא, וְעַל תּוֹשָׁבָיו הִרְעִיף הוּא פְּקָק תְּנוּעָה מֵאֵין כְּמוֹתוֹ. הוּא תּוֹבֵעַ אֶת זְכוּתוֹ לְתִפְאֶרֶת הַזְּרִימָה. הוּא נָהָר, בְּלֹא כְּלִמָּה! בֵּן דְּמוּתָם שֶׁל סֵין ושְפְּרֵה… רַק הַבֹּקֶר. בְּמִקְרֶה.
דרום תל אביב ביום חורף
שְׁתִי הָעֵינַיִם לה תְּלוּיוֹת עַל פָּנָס – אִישׁוֹנִים רְחָבִים וְקַשְׁתִּית מֻכְתֶּמֶת. מִסְתַּכְּלוֹת בַּשִּׁוְיוֹן עַל עֲנָק – נַנָּס, חֲתוּלִים – כְּלָבִים, לְבָנָה מֻקְדֶּמֶת. פְּעוּרוֹת לָרֹב, שׁוֹפְכוֹת אוֹר צָהֹב. בַּקַּמְצוּץ מִצְמוּץ חוֹל- אָבָק יָסִירוּ. לֹא רוֹאוֹת רָחוֹק, לֹא רוֹאוֹת קָרוֹב, מִבָּצָל קָצוּץ דֶּמַע מַר יַגִּירוּ. הַדְּמָעוֹת שֶׁלָּהּ זוֹלְגוֹת אֱלֵי בִּיב, אֶל אִשָּׁה וְאִישׁ בַּמְּעִיל וְכוֹבַע. וְשׁוֹטְפוֹת הַגּוּף […]
הַיָּמָּה # מושגים מעולם הַשַּׁיִט
אֲנִי מַשְׁלִיכָה אֶת עַצְבוּתִי עַל אֲחֵרִים, כְּמוֹ מִכְמָרְתָּן, הַמַּשְׁלִיךְ אֶת רִשְׁתוֹתָיו הַיָּמָּה. וְכָל מְבֻקְּשֵׁי הוּא לְהָשִׁיב אֶת אַטְלַנְטִיס.
אֹדֶם וְאַחְלָמָה # רוברט גרייבס
הֵן שְׁתַּיִם: אַחַת טוֹבָה כְּלֶחֶם – נֶאֱמָנָה לְבַעֲל הַיַּצִּיב. הֵן שְׁתַּיִם: שְׁנִיָּה כְּנֵטֶף מֹר – נֶאֱמָנָה רַק לְעַצְמָהּ. הֵן שְׁתַּיִם: אַחַת טוֹבָה כְּלֶחֶם וּכְלַל הַבְטָחוֹתֶיהָ תְּקַיֵּם. הֵן שְׁתַּיִם: שְׁנִיָּה כְּנֵטֶף מֹר – אַף נֶדֶר לא תִּדֹּר. אַחַת עוֹנֶדֶת אֹדֶם כֹּה מֻשְׁלָם וּבַצְּנוּעוֹת כָּזֹאת, כִּי זָר יַחְשֹׁב – זוֹ אַךְ זְכוּכִית פְּשׁוּטָה – וְלֹא יָסֵב שֵׁנִית אֶת מַבָּטוֹ. הֵן […]
Between Jadaica and Korean water droppers
טל וחומצה
הִיא נִצֶּבֶת שְׁדוּפָה וְנוֹטֶרֶת, פֶּה חָשׁוּק צָבוּעַ אָדֹם, וְעֵינֶיהָ, עֵינֵי מְשׁוֹרֶרֶת, מְנַבְּאוֹת אֶת בּוֹא הַגַּרְדּוֹם. אֲרֻבּוֹת עֲשֵׁנוֹת גַּבּוֹתֶיהָ, שְׂעָרָהּ – אֲדָמָה חֲרוּכָה. נִדְכָּאִים בֵּין חֲצָאִיּוֹתֶיהָ מְבַקְּשִׁים אֶת בִּטְנָהּ הָרַכָּה. הִיא תָּנִיק אוֹתָם; מִי לָשֹׂבַע, מִי לַצֶּנַע, וּמִי לַמַּצָּע. עֲנָנָהּ הַכָּפוּל, מִגְּבוֹהַּ, יַמְטִיר מַטָּה טַל וְחֻמְצָה.
כנרת
(1) פֵּרוֹת קְפוּאִים, עָנָף חֵמָר שָׁחֹר, קְרִיסְטָל לוֹאֵט צְלִיל נְקִישָׁה בָּאֹזֶן – קוֹנְכִיָּתָהּ שְׁקוּפָה, תְּנוּכה חָבוּק בַּפַּס חִשּׁוּק זָהֹב. הָעַיִן – צִבְעָהּ עִנְבָּר – לַחָה וּמְרַצֶּדֶת. עֵת סוֹבִינִיוֹן צוֹנֵן שׁוֹלֵחַ מְחוֹשִׁים לִלְחֹךְ גָּדָה שְׁקַעֲרוּרִית, נִצֶּבֶת, וחֵךְ רוֹוֶה בְּכָהֳלֵי מִשְׁמֵשׁ, נִצֶּתֶת הָרִשְׁתִּית בַּכֶּתֶם צְהַבְהַב. (2) סְגֻלָּה סְגוּלָה וַהֲרָרִית פּוֹרֶשֶׁת טוּל עַל גְּדוֹת […]
אנשים החוזרים מהים # שירים ליהורם
קַל לְהַבְחִין בָּאֲנָשִׁים הַחוֹזְרִים מֵהַיָּם. הֵם לֵאִים, מְבֻסְּמֵים משֶׁמֶשׁ. כַּפּוֹת רַגְלֵיהֶם צְרוּבוֹת וַחֲלָקוֹת, עוֹרָם מָלוּחַ וְעֵינֵיהֶם מְלֵאוֹת אֹפֶק. גַּרְגִּירֵי חוֹל נִזְרָעִים מִבִּגְדֵיהֶם הַלַּחִים, כְּמוֹ פֵּרוּרַי אֹשֶׁר הַמְּסַמְּנִים אֶת דַּרְכָּם הַבַּיְתָה.
Fairy tale in black and white
Black black forest’s all around Black black grass disguises the ground. Black black birds above are crying. Black black soul of mine is dying. Black black nails dig in dirt. Black black pebbles scratch and hurt. Pale-white body’s in the water – That’s our rabbi’s eldest daughter Drifting by the river’s bend: Black-white tale with […]
שירה פעוטה
דִּמִּיתִי, כִּי שִׁירָתִי הִיא יִלּוֹד-אֱנוֹשׁ. עוֹרוֹ זַךְ, פִּיו – מֶתֶק פֶּטֶל, וְשִׁנָּיו – גַּרְגְּרֵי אֹרֶז שְׁטוּפִים, סְדוּרִים בַּשּׁוּרוֹת מְחַיְּכוֹת. לַיְלָה אֶחָד נִרְדַּמְתִּי עַל מִשְׁמָר שִׁירָתִי. כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי, גִּלִּיתִי בָּעֲרִיסָה גּוּר מִפְלָצוֹת. עוֹרוֹ – קַשְׂקַשִּׂים מֻדְלָקִים, פִּיו – צַחֲנַת בִּצּוֹת, וְשִׁנָּיו – נִיבֵי אֶרֶס שְׁחֹרִים, סְדוּרִים בַּשּׁוּרוֹת מְחַיְּכוֹת. עֲלָפִים יוֹשְׁבֵי יְעָרוֹת, צָרֵי עַיִן, חוֹרְשֵׁי מְזִמּוֹת הִתְקַנְּאוּ הֵם […]
שירה צעירה
עֵת מַתְחִיל לְהַכְחִיל זְקַן הָעֶרְוָה וּמַפְתֵּחַ הַכֶּסֶף נִטְבַּל בַּדָּם, חֲרִיזָה צְעִירָה מְצַמַּחַת שְׁלוּחָה לִלְפֹּת סוֹרָגִים שֶׁל מִשְׁקָל.
העור נעשה דק
הָעוֹר נעשה דק. כל עַוְלָה נראית ובלתי נראית משאירה שריטת עומק. מְנַקֶּה רצפות עם מבט בורח ואגלי זיעה בשיפולי אף – מַטְבִּיעַ כְּוִיָּה. קופאית מבוגרת – עור מרושת קַמְטוּטֵי שמש עודפת, וּמִשְׁקָפַיִם מתנדנדים – מַכְתִּימָה בָּעֶצֶב. האם אני זו, שמעמיסה עליהם את סִבְלָם בַּדִּמְיוֹנִי אפוף המחלה? האם סבלם אֲמִתִּי? היש בי הִתְנַשְּׂאוּת על אומללותם? ואולי […]
הבחירה \ ניקולאי גומילב
בּוֹנֶה עִיר וּמִגְדָּל יִמְעַד פֶּתַע וְיִפֹּל בִּבְהִילוּת מַבְעִיתָה, וּבִשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת נֶפֶשׁ מֵתָה תְּקַלֵּל אֶת שִׁגְעוֹן גַּדְלוּתָהּ. כֹּל מַחְרִיב וְהוֹרֵס – יִמָּחֵץ הוּא, יִקָּבֵר בֵּין כָּפִיס לְקוֹרָה. יִנֹּטְשֵׁהוּ הָאֵל, עֵת חָפֵץ הוּא אַךְ לִזְעֹק אֶת סִבְלוֹ הַנּוֹרָא. כֹּל סַיָּר מְעָרוֹת טוֹעֵם-דֶּרֶךְ, מְיֻמָּן כֵּיצַד לְהִשָּׁמֵר, יִוָּדַע בְּאֵימָה, אַחַר פֶּרֶךְ, בָּאִישׁוֹן מְצַמְרֵר שֶׁל נָמֵר. מִגּוֹרָל דָּמִים לֹא אִוָּשַׁע […]
אֵם הפסיכואנליזה
כְּשֶׁבְּבָתֵּי הקָפֶה הוִינָאִיִּים יָשְׁבוּ רַק גְּבָרִים מְעֻנָּבִים, עם מוֹנוֹקְל, מִקְטֶרֶת, צרור עלי כותרת בַּדַּשׁ וחפתי זמש, הייתי סבינה שׁפילריין. טָוִיתִי חֲלִיפַת מִכְתָּבִים, תִּנִּיתִי פרשיות אֲהָבִים עם רופאיי, מוריי ורביי. הכירו, העלמה שפילריין. נאים הספסלים הוִּינָאִיִּים: מושבי עץ חלקים וחמים, ורגלי מתכת מעוקלות. וכך גם רגליי – אך קלות. פְּסִיכֶה הייתי, ופסיכית. פעם טובלת בזֻהֲמָה, פעם […]
קרקס התרנגולות של ציפה
ציפה: (ניגשת לחצר, פותחת שער ועושה תנועות גירוש בידיים) קוּר, קוּר, קוּר. גוּר, גוּר, גוּר. לְכוּ, לְכוּ. לְכוּ מִכָּאן. הַגֶּרְמָנִים בָּאִים. (חוזרת לחדר עם חפצים, פורשת שמיכה ומתחילה לארוז לתוכה את החפצים. נוטלת סכין על מנת לארוז אותה, עוצרת ומביטה בסכין) יִשְׁחֲטוּ תַּרְנְגוֹלוֹת. (בוררת לאט ובקפידה איזה חפצים לארוז, מתלבטת) תַּרְנְגוֹלוֹת שלי, צְחוֹרוֹת. איך גידלתי אֶתְכֶן, איך אהבתי! הניה, אל תיקחי את המעיל. עד […]
תִּקּוּן רָחֵל
הִתְהַלַּכְתְּ, מְעֻנָּה, בֵּין יַמָּה לָעִיר, רֵאוֹתַיִךְ יְגֵעוֹת, שִׁירָתֵךְ מוּצֶלֶת. אֶת יָפְיֵךְ הִלְּלוּ וְקִלְּסוּ תָּדִיר עֵת בִּקַּשְׁתְּ אָהוּב, רְפוּאָה וְיֶלֶד. דָּם שָׁחֹר – אָדֹם מִמְחָטָה מַכְתִּים, בַּקִּבּוּץ-גַּרְדּוֹם לֹא צְרִיכִים מֵתִים. אֵין רוֹמַנְטִיּוּת בַּגְּוִיעָה אִטִּית. אֲחַיֶּה אוֹתָךְ, לָךְ אֶלְחַשׁ " תּוֹרֵךְ ". הֲיִי פִּיּוּטִית אַךְ מְצִיאוּתִית, וְקִרְאִי לוֹ אוּרִי, לְיַלְדֵּךְ – בְּכוֹרֵךְ.
מפני שואה תקום
– חַבְנוֹ זו עיירה. יש עיירה כזו, חַבְנוֹ שמה. יש בה כל מה שצריך להיות בעיירת סְפָר: בית דואר, רב מִטַּעַם, נהר, רב שלא מִטַּעַם, טלגרף, בית קברות, שוטר, בית ספר, חסידים, שני בתי כנסת, רבבות עניים, מעטי מעט עשירים, כמו בכל עיירה יהודית קטנה. שלום עליכם, "חַבְנוֹ" 1905 מפני שואה […]
מחשוף חצוף של בת עשרה # מוזיאון תל אביב
מַחְשׂוֹף חָצוּף שֶׁל בַּת עֶשְׂרֵה בַּמַּעֲלִית הַמּוּזֵאוֹנִית קוֹרֵן מִתֹּם לֹא מְעֻשֶּׂה. הַנַּעֲרָה – כְּלָל לֹא אַיְקוֹנִית, (חִיּוּךְ מֻסְתָּר בַּחוּט בַּרְזֶל, וְעוֹר מֻכְתָּם, חִוֵּר, זָרוּעַ) בִּי מְעוֹרֶרֶת גַּעְגּוּעַ לַבַּת שאַגאַל בִּשְׁמִי פַּסְטֶל. לִשְׁתֵּיהֶן עֵין שָׁקֵד בּוֹחֶנֶת, צְדוּדִית רַכָּה וּמְגֻבְנֶנֶת, וְגוּף נִכְסַף לַדְּאִיָּה – סָפֵק גּוֹלָה, סָפֵק תְּחִיָּה. (ציור – Marc Chagall)
הזמן הצהוב כבש העיר
הַזְּמַן הַצָּהֹב כָּבַשׁ הָעִיר. צְבָא חַרְצִיּוֹת לְצַד כְּבִישֶׁיהָ צָבַע כֹּל טְלַאי אֲדָמָה זָעִיר. עִקְצֵץ וְדִגְדֵּג בְּאַפֵּי יוֹשְׁבֶיהָ עָפָר צְהַבְהַב – בֶּן מַמְלֶכֶת אַשּׁוּר, שֶׁבָּא וְהִטְמִין יָם וְחוֹף בָּאֹבֶךְ. מַלְקוֹשׁ הִזְלִיף בֹּץ עַל זְגוּגִית וְשׁוּר. שִׁטָּה הִשְׁתַּלְּטָה עַל גִּנּוֹת וְסֹבֶךְ. אוֹרוֹת פָּנָסִים שֶׁל שָׁעוֹן לֵיל קַיִץ הִתִּיזוּ צָהֹב עַל מַחְשָׁךְ אוּרְבָּנִי. רָצָה דַּקִּיקָה עִם פְּרוֹפִיל יָפָּנִי […]
Pardus iudaeorum
כשתִּמָּלֵא העיר חתולים, הם יצודו בלהקה בין הֲרִיסוֹת בָּאוּהָאוּס ומגדלים עקורים. כשזכרים גאים יכבשו כל גינה ציבורית, לא תהיה זאת גינה, אלא חורש וסבך. כשתְּרֻטַּשׁ כל כורסא, נקבות גמישות וגורים ישכנו בין פיסות עור ומוך ויתנקו בריכוז. חתולים יתרבו, יגדלו, וכל צורתם תשתנה. כשייסוב הגלגל לאחור, יהיה כל עקוב למישור, איש לא יקרא בשמם – […]
443
פנסים סדורים ליקטו את האור, צבעוהו צהוב, שחררו בשנית להצהיב במחשך.
לכל החתולים האהובים
על אף נִשְׁמוֹתָיו (תשע) ורגליו (ארבע) שעליהן ינחת בבטחה כפי שהובטח, נְשִׁימוֹתָיו נְשִׁימוֹת מהירות של יונק קטן. בקוצבן את שנותיו בכפולות שנות אדם הן גוזרות עָלַי אֵבֶל עתיד לבוא. למדנו לחלוק נְשָׁמוֹת, נְשִׁימוֹת, שנים ורגליים במנות מדודות של כאן ועכשיו.
ביי מיר ביסט דו שיין # תרגום חלקי-חופשי
על אף הבחורים שהכרתי בלבבי בודדת נותרתי, אך בראותי אותך, אהבתי פרחה והתחדש עלי עולמי. כיצד אֶמְנֶה כל מעלותיך? ואתאר כל נפלאותיך? חיפשתי ארוכות מילים מדויקות שיספרו מה קורה עמי. ביי מיר ביסט דו שיין, ביי מיר חאסטו חן, ביי מיר ביסט דו איינע אויף דער וועלט. ביי מיר ביסט דו גוט, ביי מיר חאסטו […]
אני מחליקה מתוך יַלְדוּת
(1) אני מחליקה מתוך יַלְדוּת. העולם שלי – עולמם של מבוגרים. הימצאותי בו מתמיהה אותי לעתים. אז אני מחפשת נתיב חזרה לילדות בין מאות השבילים הסבוכים שלצידי עֵינַי. (2) מַרְאֶה חטוף של פיִגוּרִינה יפנית, ואני לבד בשדה שלג. אני ילדה, בת שמונה. רַגְלַי, חבושות מגפי חורף מלֶבֶד עבה ומגושם ומוגנות בערדלי גומי, טובעות בשלג, […]
Vintage People
All of these right, pretty people, Dressed up so vintagely nice, Framed within big brown glasses, Tied up with free-falling scarfs, Drinking and “smiling and looking so fine” – as the poet said. Rouge-lipsticked mouths and Berlin-like hats Are towering over my head.
לא-אבא
לא-אבא אתה רוכן לְעֶבְרִי בבית קפה מעופש וחמוץ, כמו הבל פה של קבצן מרחוב דיזנגוף, ומפריח שקרים מזָקָן שֵׂיבָה. קמתי. יחד איתי – האיבה. אתה תישאר ישוב וכפוף מעל שולחן עץ שמנוני. אִתְּךָ – ההוֹוֶה שלך, הגרמני, אשתך בעלת שניים חדות, ובת עם פנים צחורות. לא עוד בת. אלא בת אחת. כי אני מעולם […]
Storm story # פוסט מצולם
Storm story # פוסט מצולם
אנשים רצים אל הרכבת # מחווה לדניאיל חארמס
אנשים יוצאים מהרכבת. לרציף יוצאים, מהרכבת. נשפכים-יוצאים מהרכבת. נחפזים לצאת מהרכבת. הם יוצאים. העיר אותם סובבת. הם עומדים – העיר סוב-מסתובבת. בידי אספלט היא מגבבת אנשים, כבישים, פסים, רכבת. אנשים רצים אל הרכבת, מנתרים בצעדי ארנבת, דוחפים זקנה, שמתעכבת. אנשים רצים. והרכבת. מיהו דניאיל חארמס
הפרעה # דניאיל חארמס
הפרעה מאת דניאיל חארמס, מרוסית ריטה קוגן פרוֹניִן אמר: – יפים הגרביונים של הגברת. אירינה מאזֵר אמרה: – אדוני אוהב את הגרביונים שלי? פרונין אמר: – כן, כן. מאד. – וחפן אותם בידו. אירינה אמרה: – ומדוע אדוני אוהב את הגרביונים שלי? פרונין אמר: – כי הם ממש חלקים. אירינה הרימה את החצאית שלה […]
פעם לעיר היה עור # אורבניקא
פַּעַם לָעִיר הָיָה עוֹר, וְזָנָב שֶׁל חָתוּל, וְנַחַל שׁוֹצֵף, שֶׁנֶּחְצָה בִּגְבוּרָה בְּרַגְלֵי חֵיל רַגְלִים שֶׁל מַלְכָּה אֲפֹרָה. לְעַיֵּר הָיוּ פַּעַם גַּפֵּי חֲסִידָה, עֲלֵיהֶן נִתְּרָה, וְקִפְּצָה, וְדִלְּגָה, בֵּין מִשְׁבְּצוֹת שֶׁל דֶּרֶךְ סְלוּלָה, וְשֶׁל יָם, וְאַצָּה וְחוֹלִית בְּתוּלָה. וּבַתְיָה הָיוּ לְבָנִים, וּבָנֶיהָ הָיוּ אָמָּנִים.
שוק הכרמל אחרי גשם
גגות בְּרֶזֶנְט דולפים מעל. גלגל של עגלה טובע בגֵּב עכור. מוכר יגע בקול בוצי מזמין קהל אל מרכולתו המלבבת: עגבניית תמר כוזבת ואבוקדו מגודל.
אדם נודד בין עולמיו
אָדָם נוֹדֵד בֵּין עוֹלָמָיו. כָּנָף שְׁחֹרָה שְׂמֹאלוֹ עוֹטֶרֶת, וִימִינוֹ – יָמִין אֱנוֹשׁ, חַדַּת מַרְפֵּק, שְׁמוּטַת אַדֶּרֶת, אֵינָהּ יוֹדַעַת כֹּל נוֹצָה. הוּא מְקַרְטֵעַ וְנִשָּׂא עֲלֵי זִרְמֵי אֲוִיר שֶׁל בֹּקֶר. אַךְ דִּמְיוֹנוֹ סוֹעֶה כְּלַיִל מְכַשֵּׁפוֹת עַל צֶלַע בּרוֹקֵן. הוּא צָד בְּמַבָּטוֹ אִיִּים בְּלֹא מַטְמוֹן, צְפוּנִים בָּאֹבֶךְ יַם-תִּיכוֹנִי, תּוֹעֶה בַּסֹּבֶךְ שֶׁל עֲנָנִים נוֹצָתִיים, וּמְחַפֵּשׂ אַיֵּה לִנְחֹת – מָקוֹם, […]
תינוקות
כולם מדברים תינוקות נושמים תינוקות בכל מקום גפיים רכות מהודקות בשמיכות כרוכות ממורקות ונשים ללא ולד בידיים ללא חלב בשדיים מגלגלות כדורי לחם בחומץ רחם
לזכרו של רומן באימבאיב
מילה שיכורה לרומן באימבאיב בעל שני ללבות, שני ראשים, שני כרים, בעל שלל אותיות, מ-אָה ועד אלף, פורעות בלילות, צורדות בבקרים. הוא לא עשה ילד לזאת שרצתה כן, "נו, בואי לקורדובה," שב וקרא, ושם אֲהָבָהּ, בחיוך ובלי תקן, ושר באוזנה, "יש עתיד לך, שירה."
ליל חורף \ בוריס פסטרנק
סוּפוֹת הִלְבִּינוּ פְּנֵי תֵּבֵל – אַדְמַת הֶפְקֵר. הַנֵּר בָּעַר בְּבַיִת אָפֵל, בָּעַר הַנֵּר. כְּמוֹ בְּלֵיל קַיִץ עָט הָעָשׁ לָאוֹר, מֻלְהָב, כָּךְ שֶׁלֶג בִּפְתִיתָיו נָקַשׁ עַל הָאֶשְׁנָב. הַכְּפוֹר הָעַז עַל פְּנֵי זְכוּכִית תְּוָאִים אִיֵּר. הַנֵּר בַּעֲלָטָה הִבְהִיק, בָּעַר הַנֵּר. עַל הַתִּקְרָה צְלָלִים יָצְאוּ בִּמְחוֹלוֹת. גֵּו וְיָדַיִם הִצְטַלְּבוּ, וְגוֹרָלוֹת. מִנְעָל עַל מִרְצָפוֹת הִכָּה עֵת נְפִילָה, וְדֶמַע שַׁעֲוָה […]
סקיצת שכונה צפון-מזרח תל אביבית (מחווה ליבגני אונייגין)
שֶׁכֻּנָּה בְּצֵל הַמִּגְדָּלִים, יְרַקְרַקָּה וּמְמֹרֶקֶת, שְׁכֵנָה קְשִׁישָׁה וּמְהֻדֶּקֶת – פָּנִים קְמֵלִים וּנְעוּלִים, לִי מְסַנֶּנֶת, "בֹּקֶר טוֹב." אַךְ מָה כְּבָר טוֹב בְּזֶה הַבֹּקֶר?! אַף הַקָּפֶה עוֹלֶה בְּיֹקֶר, וּכְבָר הִיא מַעֲלָה בָּאוֹב יְמֵי פְּאֵר; הַזְּמַן – עָבַר הוּא כְּשֶׁעוֹד הַכֹּל הָיָה נָגִישׁ, כַּאֲשֶׁר עוֹד אָחֲזָה בָּאִישׁ, וְהֵם בָּרִיב-בַּנַּחַת גָּרוּ בְּלֹא מִגְדָּל מֵעַל הָרֹאשׁ. טוֹב, הוּא […]
בד בבד
מנהג עולם מַתְוֶה מסלול חד ומובן: שובל של הינומה נשרך על קוץ ודשא, אליה מהודק חיתול מבד לבן; כותנת רפויה על חבל מתייבשת לצד זוג תחתונים עם גומי מְפוֹרָר, וגרב מיותם, פרום מעט בבוהן. אך קודם הינומה, מקטורן מהודר, סנדל זכוכית סדוק ושיר של לני כהן.
שַׁפַּעַת
אֶפֹּל אַפַּיִם לַמִּטָּה וְאֶעֱצֹם הָעַיִן. מַחֲלָתִי, אַתְּ מַלְעִיטָה בָּרִיר ולא בַּיַּיִן. אַף אֶת בְּגָדַי לֹא אֶפְשֹׁט וְלֹא אֶרְחַץ יָדַיִם. בֵּינוֹת שְׂמִיכוֹת שִׁנַּי נוֹקְשׁוֹת, קוֹדְחוֹת הַלְּחָיַיִם.
תגידו לתנין לשחרר את השמש # סקיצה
כשהייתי קטנה, לפני שידעתי קרוא וכתוב, אימא שלי הייתה מקריאה לי אינספור ספרי ושירי ילדים. אחד מהם נקרא "השמש הגנובה" מאת קורניי צ'וקובסקי. הספר, שהינו אגדה בחרוזים, מספר על תנין רשע, שבלע את השמש. תמיד האמנתי שזה בעצם מה שקורה עם בוא החורף. זה כלל לא קשור לכל מיני עניינים פיסקליים משונים כמו סיבוב כדור הארץ, חלופי […]
היכל שמחה ברחוב תל חי # שירים ליהורם
רָאִיתִי הֵיכָל שִׂמְחָה בָּרְחוֹב תֵּל חַי. נִכְנַסְתִּי לֵהֵיכָל עֶצֶב בָּרְחוֹב תֵּל מֵת. אָמְרוּ לִי, אַתְּ בּוֹחֶנֶת מִדַּי אֶת הַקַּנְקַן, וְלֹא אֶת מַה שֶׁבְּתוֹכוֹ. עָנִיתִי, כִּי בָּהִיתִי אֶל תּוֹכְכֵי הַקַּנְקַן זְמַן רַב, וְרָאִיתִי אַךְ חֹשֶׁךְ, וּבוֹ, נְעָרוֹת קאן-קאן בּוֹהֲקוֹת- יְרֵכַיִם, מְטַלְטְלוֹת בֵּמָּחוֹל שֵׁדִים.
קוצר
אנחנו אנשים שבירים, עם עצמות חלשות, וקוצר נשימה לעת ערב. אנחנו אנשים חלשים, עם עצמות שבירות, וקוצר רואי לעת ליל. אנחנו אנשים. עם עצמות, וקוצר זמן.
אחרי הגשם
חילזון ארוך מחוש, הב לי לירה, בה ארכוש עוגיית חמאה פריכה. לי חצי, חצי לך.
רוויה
1) אני לא יודעת מה זה אמנות. אני ברוויה. אמנות ואי-אמנות גואות סביבי במבול אל-אלוהי. ואני – פעם איוון בלי-בית ופעם נוח בלא תיבה. (2) אני חייבת להקיא אותה מתוכי – את האמנות הזאת, הליחה הזאת, הצמיגית, שגודשת את תעלות מוחי. אני יורקת ויורקת, אבל היא רק הולכת ומציפה, הולכת ותופחת, כמו תופת רירית.
השפעות
תיבת אהבה – אמנות יהודי אתיופיה סיפור פגישתם של המלך שלמה ומלכת שבא קיבע מסורות של סיפור אהבה של המלך החכם באדם והמלכה היפה. פרי אחד לסיפור זה הוא תיבת האהבה עשויה חימר ובתוכה פסלונים של בני זוג מתנים אהבים. לתיבה תפקיד חשוב ומעניין ביחסי האישות, כפי שהיו מקובלים בעדה האתיופית הידועה במופנמות שלה. […]
שיגרה ומהפכות # שירים ליהורם
(1) שְׁיָרֵי אֲבַטִּיחִים מִתַּחַת לַסַּפְסָל, תְּסִיסָה רוֹחֶשֶׁת זְבוּב בְּפַאֲתֵי שְׂדֵרַת בֶּן גוריון לֵילִית, הַמַּאֲהָל חֻסַּל, וּמֶלַח כּוֹכָבִים דּוֹקֵר אֶת כַּף הַיָּד. (2) And kids, And stuff. And stuff, And kids. And kids and kids. And stuff and stuff. And where it leads? And why it’s rough? And, God forbid, Is that enough?
שיטוט
על שום מה
תכננתי רימון. יצא ראש שום.
35
Mother-child-hood Candlesticks, couple על נטילת ידיים 35
קברט # פרד אב
הייתה לי חברה. קראו לה אלסי. איתה חלקתי מאורה בצ'לסי. היא לא הייתה שושן צחור בלי דופי, את שירותיה היא השכירה יופי. ביום בו מתה השכנה הלעיזה: "קץ לפרוצה שבשתייה הפריזה." אך לכשראיתיה בשוכבה, גיליתי אושר בצורת גופה. את אלסי בליבי אשא לעד, אזכור את שדיברה כל רגע קט: "מה טוב לשבת לבד […]
צורות וצבעים
(1) (2)
פמוטים, זוג
צולמו בליל חול.
תהליכות
שלישייה
סַף ריגוש כסַף מהפכה כולכם מפחידים אותי. כולכם. אלה שעל בריקדות מברזנט, ואלה בארמונות חורף גורדי שחקים. אולי מרגש אתכם לחיות על סף מהפכה, אך אני נטרפת בגפיים גדומות של סיוטי לילה אודות גיליוטינות ושוויון דמים. זוגות חסרים אַהֲבָת גברים רדפְת, רדפְת. גרביהם הספוגות הפכְת, הפכְת. ותלית גבר לצד גרב, ללא מגע אטב, […]
Late Morning Sleep
I had a piece of morning for myself, That was unwisely spent in tiresome sleep. My reading book just rested on a shelf. The tea was left without a friendly sip. The house kept the urban noise away And dropped a glimpse of sea breeze in my bed. The curtains sunk, like mist upon […]
11.07
אדמה פערה את פיה, והולידה צבא מפלצות. את דמי ורוחי הקפיאה, שערי הפכה לאצות. הן חגות מסביבי בלאט, מלטפות שערי הלח. לשונות מלקטות הרעד נשרכות במאונך. הן קרבות, מושיטות גפיים, ונושאות דרשת "לא לחיות". ואפול לחיקן אפיים – חק אוהב של צבא אחיות.
שיר היתולי על תה ומרמיטה
בקנקן שרועה מרמיטה. היא עליי כלל לא הביטה, ובקול עייף הרטיטה: "איזה איש לא מחוכם. מן הסתם עוד לא הגית רעיון של בני אליטה, ולבטח לא שתית מן התה המפורסם."
אורבניקא #1
לְפֶתַע תֵּל אָבִיב שֶׁבְּתוֹכִי לוֹבֶשֶׁת דְּמוּת שְׁגוּיָה שֶׁל עִיר אַחֶרֶת – אוֹרַחַת מִסְתּוֹרִית וְנֶהֱדֶרֶת, בְּבַת עֵינִי זַכָּה וּבַת שִׂיחִי. מִדְרְכוֹתֶיהָ מִתְנַקּוֹת מִכָּל, מוֹחוֹת מֵעֲלֵיהֶן בֻּצַּת עָסִיס. שְׁלַל שְׂדֵרוֹתֶיהָ לוֹעֲטוֹת הַקּוֹל שֶׁל אֲסַפְסוּף כָּמֵהַּ וְרָגִיז. מִרְפְּסוֹתֶיהָ מִתְקַמְּרוֹת אֶל-עַל בְּלֹבֶן חַמּוּקַיִם, בְּאוֹר צָהֹב, רֹגַע. אַךְ דְּבַר מַה בְּתוֹכִי רוֹחֵשׁ, מִתְגַּעְגֵּעַ לְאַפְלוּלִית לַחָה, לֶפֶת […]
בבואה
הן לא אדע להתבגר בחן ולהרבות שלווה וחוסר מעש, פניי מכבר חדלו להתעדן ואך צוברים קמטים של צחוק וכעס. גופי לובש עגלגלות לאה, לבנוניות בנוסח אשכנז, הסתעפות ורידים צפופה-כחולה, ומשולש ערווה – אדום ועז.
כל אֲנָשַׁי # שירים ליהורם
אני מכירה אנשים באשראי בעת שיטוטיי ברחוב וסמטה. אט-אט יהיו הם כל אֲנָשַׁי, כי כל אהובַי הם אתה.
עגורים | רסול גמזטוב
וּלְעִתִּים נִדְמֶה כִּי חַיָּלֵינוּ שֶׁלֹּא יָשׁוּבוּ עוֹד מִשְּׂדוֹת דָּמִים, לֹא נִטְמְנוּ בָּאֲדָמָה תַּחְתֵּינוּ, אֶלָּא הָפְכוּ לַעֲגוּרִים הוֹמִים. וְכָךְ מֵאָז וּמִתָּמִיד בְּעֶצֶם מִמְּרוֹם מָעוֹף הֵם מַשְׁמִיעִים קוֹלָם. עַל כֵּן נָהוּג לְהִתְבּוֹנֵן בָּעֶצֶב בִּשְׁמֵי רָקִיעַ וְלָסוּר דּוּמָם. עִם בּוֹא הַדִּמְדּוּמִים אֵצֵא לָשׂוּחַ, אַבִּיט בְּלַהַק עָף בָּעַרְפִלִּית, שָׁב וְנִסֹּב עֲלֵי זְרָמִים וְרוּחַ, כְּמוֹ גְּדוּד שֶׁנָּע עַל אֲדָמָה לֵילִית. […]
שתי מחוות ליונה ונער
ארבעה עמודים של צריח חשוף. ביניהם פעמון – מנוקב ודומם. בתוכו צף ענבל – כמו לב בתוך גוף, שנושא זיכרון – מיותם, מדמם. לאחר ביקור במנזר סן סימון
לזכר יהודי בנדרי (Бендеры)
הכתובת על אנדרטת הזיכרון: "לא כל קורבנות הנציזם היו יהודים, אך כל היהודים היו קורבנות הנציזם". אגדה משפחתית מספרת כי סבא סֵנדֶר גנב סוס, העלה את סבתא דורה ההריונית על סוסו הגנוב ודהר לעבר הגבול הרוסי. לילה ויום דהר. את תינוקם הראשון איבדו, אך את חייהם הצילו.
גירוש, שיבה, דומייה
(1) כשהייתי מספר שש מיליון ואחת, (לא נשאר די מקום על זרועי שיכיל מספרי זה, שש מיליון ואחת), הנחתי כף רגל נתונה בסנדל, ועל סולייתו אבק אדמת ישראל, על קברם של פרדיננד ואיזבלה, ונקמתי חרש את מות עמי. (2) הים האפור ומגדלי הפלדה אשר ננעצים באובך פורשים דקת דומייה לשש מיליון […]
שקיעה # שירים ליהורם
תפוז-דם מרומם הוא שמש כתומה. עננים מתענים, מלינים על חומה. ההרים מחרישים כצבאים נרגשים. הפסגות נמוגות ואיתן החמה
Missing Rhymes
Damn! I miss you so. And so, and so! I do miss you so, Mister So & So. Among all this snow, And musical saw, And snow white tiger With frightening paw. This sadness and happiness – My friend and foe. One moment I’m high, And the next one – I’m low. I yearn for […]
מלאכי # שירים ליהורם
אתה מלאך בשמי ירושלים, ירוק מבט ומסותת שפה, ולשונך – זו התברכה כפליים בחידודיה ומילות קטיפה. נשים וטף לוכדים את חיוכיך, אותם אתה בוזק בלא משים. וכשאשאל בקול דממה "איכה?", לי תענה ברחש קולמוסים.
בלוז יהודי # שירים ליהורם
בלוז יהודי מפי נערים מתאבך במחשך בצאת השבת
יקיצה # שירים ליהורם
מִטָּה סְתוּרַת סְדִינִים בְּאֶמְצַע הַשְּׂדֵרָה נִצֶּבֶת מִקּוֹרָה בְּלוֹט שֶׁל עֲנָנִים. לוֹט עַנְנֵי פָּרִיז מֵעַל גּוּפִים שְׂרוּעִים. הֵם שְׁנִיִּים – זוּג בָּרוֹאִים עֲלֵי יְצוּעַ פְּלִיז. וּמַבָּטָם לוֹכֵד צוּרוֹת שֶׁל עָב וְצֵל, בּוֹהֶה וּמִצְטַלֵּל, גּוֹמֵעַ וְנוֹדֵד. סְבִיבָם רְחוֹב עַלִּיז, שׁוֹמֵם מִכָּל אָדָם. סְנוּנִית אַהֲבָתָם דּוֹאָה בִּשְׁמֵי פָּרִיז.
מלקוש, בוקר, עיר # שירים ליהורם
(1) עיר הבית שלנו, המאמצת, מברכת את פנינו, אהוּב. עיר צפונה, לאה ומכווצת. הבל פיה – ריח אספלט רטוב. נפקחות דלתות זכוכית של בתיה, וכולם הינם בתים של קפה. מטריות לחות על מדרכותיה נמתחות על ציר מתכת רפה. (2) אל עיר הבית המאמצת נצא בבוקר, אהובי. היא עצלה ומכווצת, לה הבל […]
23.03 # שירים ליהורם
לבי התרחב לכדור מפאת גז מחומם ומתוק, וצף במתינות מעל גגות ועצים. הוא פורח ונד בראשו, מיתריו מתוחים, נאקים. ובטנא אשר ללבי מונחים מכתבי אהבה.
Yet after they rape us
Yet after they rape us, you call us by letter. The whole ABC – our names just don’t matter. They hang faceless bodies with death row rope – You drain nameless women from justice and hope. ‘Cause after they rape us, yes – nothing else matters. At least you can call us by names and not letters.
אימא אווזה 2011 # scary nursery rhymes
– Scary scary lady with a wooden leg Would you kindly tell me what’s inside your bag? – Lovely little missy with a pretty hat, Right after I catch you, you’ll discover that
הַיְקוּ כפול על חלון משרדי
לבן מסמא הוּמַר באפור מתכתי. סופה מייבבת. הים נעטף ערפילית מתוך דמדומים בלא שמש בטרם ישקע במחשך.
נוף מחלון משרדי # סקיצה
האובך נגס עוד ועוד פיסה מהעיר. רוח שרקנית, שנדדה מסהרה, התדפקה, מייבבת, על חלון משרדי בקומה ה-13 הגבוהה להפליא. גשם אלכסוני, חד, ממהר, שלח אצבעות ארוכות, מתופפות בסטקטו כועס. ולפתע הרחק מכאן, מעל הים הנעלם נפער סדק שמימי שטוף, קרע של תכלת חיוורת, שברירית.
בין יעל, יהודית ושלומית
אכתוב את אכזריותי, הארסית, המכלה. אכתוב אותה בנוצה ובדיו. הקסת תעלה על גדותיה, תמלא בדמי המורעל. על אלף חוזים אחתום, ועל עוד אלף. שד-שד אעבור ואדרוש את ראשו של אהובי. ראש ערוף, כחול-שפתיים, לשון נשוכה משורבבת, ועיניים שזולגות מחוריהן בהבעת אהבה נצחית. אעשה מעשה אהבים מקולל עם ראשו הכרות. את פיו הפעור בזעקת שבר אילמת […]
גם במזרח אין כל חדש # מחווה לאריך מריה רמרק
אני רוצה שתהיה כאן מלחמה. ותגויס. ואעבוד במפעל נשק. ואנשק את תמונתך בלילה של משמרות כפולות, ובבוקר של חלקי חילוף משומנים לטנקים. ותישק לתמונתי בלילה של חפירים, הפגזות, ומוות. ונתגעגע כמו שנדונים מתגעגעים – ברוך, חמלה והבטחת נצח. והעולם יתבוסס במלחמתו, ואנחנו – באהבתנו.
הָאָחוֹת וּגְרוּשָׁה # מחווה לש"י עגנון
(1) תְּכֵלֶת שְׁחֹרָה הֵן עֵינַיִךְ, דִּינָה. בֹּשֶׁת נְגִיעוֹתַיִךְ, דִּינָה. דִּמְעָה בְּלוּמָה עַל פָּנֶיךָ הִלְבִּינָה, אַךְ אַתְּ קָפָאת, בְּלִי לִמְחוֹת. לֹא שׁוֹשַׁנִּים, רַק קוֹצִים, דִּינָה. לֵיל עִנּוּגִים מְלוֹא שְׁרָצִים, דִּינָה. הָלַכְתָּ בְּלִי לָשׁוּב. אַךְ שֶׁמְּעִי נָא, סִלְחִי נָא, חִזְרִי נָא אֵלַי, אָחוֹת. (2) בְּעֵת חֻפָּתֵנוּ כִּנַּסְנוּ זָרִים גְּמוּרִים, וְלֵיל כְּלוּלוֹתֵינוּ נִמְלָא צְעָדִים סְדוּרִים, […]
אורבניקא #2
יונה פרושת גוו מחבקת אוויר אפרפר, וברז רחוב משתעל, מנוזל-חלודה, לועו של ביוב תחתיות על פני אספלט נפער, זרזיף מזגנים מקודד מחשבות נדידה.
הצצה
Choose Your Urbanika
Realism Surrealism Cubism Pop Art
אלף אֵלוֹת משונות
האלה ענת פקדה עליי אלף מיטות משונות. ובכל מיטה מחכה לי מותי וראשו הערוף של נביא. האלה ענת קיללה אותי באלף מיתות משונות. ובכל מותי מחכה לי מיטה וראשה הערוף של אשתי.
ברלין
היי, בוא ניסע לברלין. בוא. בוא! ניסע לברלין. עכשיו! אסוף בגדים ישנים לתוך מזוודה סדוקה, ענייה. כי בברלין לובשים יד שנייה, ובוא. ניסע. לברלין. מבלי להתמהמה. בלי למחות. גם דמעה. בלי מחוות מיותרות. כי הרכבת שלנו עוזבת כל כך בקרוב. מותרות – נשאירן במקומן, בלבנט. ואנחנו ניסע – שני עלים צהובים על גבו של עב […]
אֵרִינִיות
טוּק-טוּק, טוּק-טוּק, טוּק-טוּק… אין זה לבי הולם. זו ערגתי פועמת, כי לאֵרִינִיות אין לא טחול, ולא כליות. לא לב! אלא כנפיים, גדושות נוצות של שחוֹר. במעופן זורעות אימה, תשוקה וכאוס. שוחטות ללב אנוש, ובדמו מרוות את צמאונן. נקם הוא אך תירוץ חיוור. אנטרופיה היא צדק! אותה הן מבשרות עם רדת חשכה.
אסתר גרינווד # מחווה לסילביה פלאת'
דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן קָבַע, כִּי אֲנִי חוֹלָה, וְגִלֵּחַ אֶת שְׂעָרִי. דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן קִוָּה, כִּי אֲנִי קַלָּה. אֲבָל הוּא טָעָה, יַקִּירִי. דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן הִכְנִיס מַגֶּבֶת לְפִי, וְחִבֵּר אֶלֶקְטְרוֹדוֹת שְׁחֹרוֹת. וְהִפְעִיל מְתָגִים, וְטִלְטֵל אֶת גּוּפִי, וְהִמֵּם אֶת מוֹחִי בָּאוֹרוֹת. דּוֹקְטוֹר גוֹרְדוֹן אָמַר – "אַתְּ שְׁלֵמָה וּבְרִיאָה", וְשִׁחְרֵר אוֹתִי לָרְחוֹב. הוּא הִמְלִיץ על אוֹדוֹת רְשִׁימַת […]
אורבניקא #3
מחנק של טרום סופה. עטלפים. ירח. מקצב מהיר ולח קוצבים שני עקביי. תיקי פעור. ידיי מגששות מפתח. טיפת יורה דשנה עוקצת את קרביי.
גם ברחוב שלנו יהיה חג
"גם ברחוב שלנו יהיה חג," נהגה לשנן בבושקה אחר בוא צרה זן או אחרת (בטח עוד אמרת כנף יידישאית שהומרה לרוסית). אמנם הכרמל הבוער עודנו הולם בראשי, מעורר אימה וכאב, אך כיאה לנכדתה הקשוחה של בבושקה עוד יותר קשוחה החלטתי להביא מעט מן החג אל הרחוב שלי. ארבע שנים אין לי חנוכייה. מסרתי בלב שלם […]
עין סג'מה # שירים ליהורם
לבי חבש מטפחת לבנה – בד מקופל למשולש קיבוע, שוקיו שווים ומקורו ריבוע. אך זו הכסות שללבי ניתנה ביום של חג של אמצע השבוע: צל יערות של אשוחים כהים, מי מעיין קרים, רב-תאיים מטפטפים מגע בפעפוע.
סֶלֵנַה # שירים ליהורם
אישונו הלבן של ירח – על פניך הציץ הוא ליל אמש. זוהרו הסקרן השופע – את שנתך השלווה הוא הפריע. וחשבת כי זה הירח שנוהם, כמו חתול משתרע, כמו קטנוע בודד בטיילת, כמו עגלת קבצנים מטרטרת. אך זה כלל לא היה הירח – זו סֶלֵנַה, אלה משוטטת שנישקה קלות לעפעפיך מבעד לוילון המרפסת.
פרת
ברוּט # מחווה ליבגני אונייגין
קִימוֹנוֹ פִּרְחוֹנִי וְרַךְ תָּלוּי עַל דֶּלֶת הַמִּקְלַחַת, וְחָזִיָּה פְּרוּמָה מֻנַּחַת מֵעַל הָאֹדֶם הַמֻּפְרָךְ. כַּף יָד אוֹהֶבֶת וְקָשָׁה מוֹזֶגֶת ברוּט לְתוֹךְ הַבְּדֹלַח, וְקוֹל גָּבוֹהַּ וְנִנּוֹחַ עוֹלֶה מִתּוֹךְ הַנְקִישָׁה.
קִיט וּפּוֹרְט # שמים מגינים מעל
שׁוּב הַשָּׁמַיִם מְגִנִּים מֵעַל, שְׂמִיכַת זְכוּכִית חוֹבֶקֶת וְאוֹטֶמֶת, זְבוּבִים וְחוֹל עַל יָד נָשִׁית נִרְדֶּמֶת, וְקוֹל שִׁירָה גְּרוֹנִית הוֹמֶה מַאֲהָל. עַל אוֹפַנַּיִם – נִיקֶל וּפְלָדָה – נִרְכַּב מַהֵר כֹּל עוֹד הַשֶּׁמֶשׁ תָּרָה בִּשְׁמֵי זְכוּכִית וְנִגְלֶה סָהָרָה בְּתֹם הַהִתְעַלְּסוּת הָעֲקוּדָה עַל מִקְטָרְנְךָ – רִבּוּעַ שֶׁל אֵירוֹפָּה אוֹתוֹ פָּרַשְׂתָּ בַּנִּימוּס תַּחְתַּי, וְאַפְרִיקָה מָחֲצָה אֶת שֵׁנִי שָׁדַי, וְזַכְרוּתְךָ פִּעְפְּעָה סִינְקוֹפָּה בְּתוֹךְ יָדִי. הַחוֹל בָּלַע […]
אמנות אחת | אליזבת בישופ
יְכֹלֶת לְאַבֵּד הִיא כְּלָל אֵינָהּ קָשָׁה. הַרְבֵּה דְּבָרִים נוֹטִים לְהֵאָבֵד בְּסַךְ, כְּשֶׁעֶצֶם אֲבֵדָה הוּא כְּלָל אֵינוֹ שׁוֹאָה. לָמַדְתִּי לְאַבֵּד כָּל יוֹם בְּלֹא בּוּשָׁה – מַפְתֵּחַ שֶׁהָלַךְ, בִּלּוּי שֶׁלֹּא צָלַח. יָכֹלְתָּ לְאַבֵּד הִיא כְּלָל אֵינָהּ קָשָׁה. תִּרְגַּלְתִּי עוֹד וָעוֹד. אִבַּדְתִּי כְּמִקְשָׁה שֵׁמוֹת וּמְקוֹמוֹת, כּוֹלֵל מָקוֹם נִדָּח שֶׁבּוֹ בַּחֲלוֹמִי טִיַּלְתִּי. לֹא שׁוֹאָה… שְׁעוֹן אִמִּי – אָבַד. בָּתִּים […]
אבא \ סילביה פלאת'
כָּל זֶה נוֹתַר מֵאָחוֹר, מֵאָחוֹר! לֹא יִהְיֶה עוֹד מַגָּף שָׁחֹר, שֶׁבּוֹ, כְּמוֹ כַּף רֶגֶל, הָיִיתִי כְּלוּאָה שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה, לְבָנָה, אֻמְלָלָה, פּוֹחֶדֶת לִנְשֹׁם אוֹ לוֹמַר מִלָּה. אַבָּא, עָלַי לַהֲרֹג אוֹתְךָ. מַתָּ בְּטֶרֶם יָדַעְתִּי כֵּיצַד – כֹּבֶד שֶׁל שֶׁיֵּשׁ, כְּבוֹד אֱלֹהִים, דְּמוּת רְפָאִים – בְּהוֹנוֹת אֲפֹרִים, עָצוּם, כְּמִפְלֶצֶת יַמִּית מַצְחִינָה, רֹאשְׁךָ בָּאַטְלַנְטִיקָה הַמְּשֻׁנֶּה, שֵׁם מִי […]
maja # סיוטים על פי גויה
הצללים מאחורי מתעבים. אני יושבת על מרפסת שפונה לרחוב. קומתה לא גבוהה, אך עדיין מתנשאת מעל נחיל אנשים שגודש את הלילה. המרפסת שלי מוארת בפנס רחוב עקום-רגל, מנורתו צהובה ולוהטת, משליכה חופני ניצוצות בנינוח של נפט ומוקד. אך הצללים מאחוריי מתעבים. הם מדגישים עוד יותר את לובן חצאיותיי התחתונות, עשיות משי עדין. פסיעה אחת לא […]
ארגמן ותכלת # שירים ליהורם
ברק לי עט. לי גשם דיו שקוף. ושושנת גינה לי כתם סומק. מרבד עלווה ופרי לי דף שלוף, ששורותיו מקנות תחושה של עומק לרישומיי. הם סקיצות לא ברורות של אצבעות שלובות, קורטוב של אפר. פיוט ספרד סתווי מאיזה ספר חתם ברוך שפתיים מוכרות. (בהתיחסות לזה…)
זיכרון מדרכות רטובות # שירים ליהורם
לא אגלה לעולם איך התנשקתי איתך על פרישמן פינת בן יהודה ביום של גשם ראשון. איך חתיכות לבי שטו על פני שלוליות רדודות, שמנוניות. הן אֳנִיּוֹת נייר, מקופלות מרושל. הן קוביות מעץ, חלולות, צבעוניות. איך פתאום הרחוב הסתחרר כנגד עיניי – כמו מטרית פסים עם ידית אדומה. איך מסרתי פרוטה לנהג המונית, ואיתה, בטעות – זיכרון מדרכות […]
המשורר # אלכסנדר פושקין
אם לא נדרש המשורר לזבוח קודש לאלים, שקוע הוא, אדיש, עיוור בענייני-דיומא דלים. שותק לו נבל הפלאות, ונשמתו קרירה ונמה. ובין בריות כה עלובות הוא מתהלך עלוב פי כמה. אך כשמילה שמימית אחת תרטיט לפתע שמיעתו, אז מתעוררת נשמתו. כך עיט נעור – ברגע קט. מיד נתקף הוא שממון בעת בילוי, בידור, פורקן. בפני […]
יוֹרֶה # אורבניקא
בִּטְנָן העייפה של מרפסות נשקפת ליושבת על מרפסת של הבניין המתפורר ממול. היום סובב על ציר עונות הַנּוּל, ועננה, דומעת ורופסת, מרעננת מדרכות דחוסות.
כלילת הקלילות
כובעים עם פונפונים # לאוניד פאנטילייב
זה אחד מסיפורי ילדות שגדלתי עליו – מאוסף סיפורים על יעלי ותמרי (עברתי קלות את השמות), מאת סופר רוסי נהדר לאוניד פאנטילייב. אימא שלי הקריאה לי את סיפוריו עשרות (אם לא מאות) פעמים. לפני ימים מספר היא נזכרה בסדרה הזו, כי היא חזרה ללמד רוסית ילדים קטנים. היא סיפרה לי כמה צחוק והנאה גרמו הסיפורים לה […]
אנסלם קיפר # לילית בים האדום
Anselm Keifer לילית בים האדום 1990 כשקראתי מהו התרגום של Roten Meer, דיימנתי אמבטיה של דם. בתוכה טובלות-טובעות שמלות של בובות, ילדות ונשים. בנות לילית, ליליות מבד משומר שצפות על פני מים אדומים.
שבוע של טוּב לב וסוסים כחולים # מקס ארנסט # פרנץ מרק
(1) מחווה ל-Max Ernst, A Week of Kindness נשים בעלות ראשי אריה מקיפות את מיטתי. השמלות שלהן בהירות, מאובקות, דקות, כמו וילונות בבית אישה זקנה. אף ניע לא נראה בין קפלי שמלותיהן. עומדות דום הן, על אף הקלילות המורגשת של הבד. הראשים לעומת זאת זזים. הם נעים בנדנוד ניכר קדימה-אחורה, שמאלה-ימינה. אין זו […]
אקספרסיוניזם גרמני # זה למרגישים
אלה ארבע היצירות "שלי" ב-New National Gallery בברלין. שוטטתי במוזיאון הזה שלוש שעות וצילמתי כמעט את כל התצוגה הקבועה. בעיקר בשביל אימא. כי עדיין אין קטלוג מסודר. וכנראה שלא יהיה בקרוב. Max Beckmann Girls' Room 1947 Oscar Kokoschka Painter with doll 1922 Ernst Ludwig Kirchner Seated Nude with Raised Arms […]
Berlin Duo
(1) I walk through the park, Slowly, Like an old lady. I photograph yellow leaves, Red leftovers of wild berries, And black reflections of oak trees In green, silent waters. (2) My mother calls me a free woman. She means, that I can take my loneliness Wherever I want, unlike her. She can […]
אורבניקא # תום חג
עירי פושטת יום חג בקלילות מושכלת: נחיל אופניים קוטע נתיב אסור, ערוות מרפסות מתכסה בוילון, וילד מציץ לרחוב בעד לחריץ פעור. עירי מנערת קרעים של חג ממותניה, כמו איזו גברת זקנה מנערת מפה. שוב בכי או קול נביחה לא יחדור את אוזניה, שוב השתעלות מנועים תחרחר באפה. אני כמו עירי משיבה לעצמי אי-שקט. […]
טנקים ברחובות תל אביב # שירים ליהורם
בשני ספרים אהובים של הצ'כי הגולה הדמויות הראשיות נהרגות בתאונות דרכים. חזרה בלתי מודעת או אבל אישי צורב שלבש צורה של ספרות יפה כל כך? אנחנו סיפור בלתי כתוב של קונדרה. כאשר המתח הזוגי בנינו נמוג, הפכנו להיות אוהבים בלתי תלויים. אילו היינו חיים תחת משטר טוטליטרי, היינו מתים בתאונת דרכים.
מישהו אמר פות # מחווה לחואן מירו
הכוס הכועס שלי מירו נעץ בי שיניים תוהות, צמרר אותי בזקנקנו, לעס אצבעי כמו תיש, ירק, וטרק שפתותיו.
שדרות אפלות
הגברים שלי מפלורנטין מותירים לעתים בלילות סדק קט בחלון מבויש, מעורטל בוילון מאפיר. הם חולמים את דמותי הדלה. חלומם נוזל דרך סדקים, מפייח אנטנות נמות, ושוקע בפיר מרזבים.
אשכבה – בעקבות אנדריי רובלב # שירים ליהורם
הנר כבר דולק לצד האיקונות, בוכה שעווה, משתעל עשן. ברוגע מוזהב בוהות בי מדונות ובנן החיוור קמל פרקדן. שוכבת אני חיוורת כמוהו. ספסל התפילה מצמרר גבי. סלק נא ממני כל תוהו ובוהו, רוקן ונקה כל חדרי ליבי. וקור ירושלמי זרוע שלג נצמד בכבדות לוִיטְרָז' סמא עת דם בצבעים ומרקם של סלק מכתים ירכיי באדום […]
הזמן שלי נפער # פרופסור להיסטוריה של מדעים
1) הזמן שלי נפער לרוחב אגודל. ילדתי עצב דק וציפורני חתול. (2) היית רוצה להיות חברה של פרופסור? פרופסור יהיר להיסטוריה של מדעים. להיות האישה לצידו. הקטנה על כתפו. הטובה עבורו. הוא היה מודד את גובהך ביחידות התרפסות וממלא את גרונך בזירמת אלטרואיזם.
רקוויאם, מבוא | אנה אחמטובה
הֵן נוֹתָר חִיּוּכוֹ שֶׁל עוֹד שֶׁלֶד כִּי מָצָא מְנוּחָה, לֹא מֵצַר. לֶנִינְגְּרָד נִתְלְתָה כְּנִשְׁקֶלֶת לְצִדָּם שֶׁל בָּתֵּי מַעֲצָר. כְּשֶׁאִבְּדוּ שְׁפִיּוּתָם מֵרֹב סֵבֶל, נוֹעַ-נָעוּ גְּדוּדֵי אֲסִירִים, וְשִׁירָה מְקֻטַּעַת שֶׁל אֵבֶל דִּמְּמוּ צוֹפְרֵי קְטָרִים, כּוֹכָבִים גָּסְסוּ מֵעָלֵינוּ וּמוֹלֶדֶת רוּסִית נִרְמְסָה בְּמַגָּף מְגֹאַל בְּדָמֵנוּ, בְּגַלְגַּל שֶׁל רַכֶּבֶת מַסָּע. 1935 מרוסית ריטה קוגן * לנינגרד – […]
אבן # אנה אחמטובה
כמו אבן לבנה שקועה במי באר, בי זיכרון אחד שוכן ולא נרגע. אותו איני יודעת למחוק או לבער. הוא סבל וקלון, הוא אושר וערגה. נדמה, כי כל אחד שמבטו ייתן עמוק אל תוך עיניי יראה הזיכרון. ועצב יעטוף אותו מביט מסכן, כמות שהאזין לבשורות אסון. אני יודעת, כי אלים הפכו בריות לחפצים מבלי […]
דיוקן עצמי
(1) אדום-אדום לי השיער, ולב שחור משחור. רגליי כושלות על שביל עפר, על שביל עפר אפור. עניים לי ריקות מרִיק, וגוף דקיק מדק. ועל כתפיי עבר מעיק של קטל ואבק. (2) יש בי עצב בריח לבנדר רקוב של ארון הבגדים המתים, בו שמלות חורקות שן של כתפור גס, שקוף, ועוגבות על מקלות […]
המכשפה הטובה מהצפון הישן
כן, דורותי לא גרה כאן יותר, אדון נכבד. נסעה למערב, או למזרח. הנעליים? אז, לפני שטסה הניחה את הזוג לפני פח זבל, וקבצנית זקנה ועצובה אספה אותם לתוך תרמיל ורוד. הכלב מת. גידול ממאיר בראש. הורדם בבית חולים וטרינרי, על הבונים 5, ברמת גן. לא בשיבה טובה, ולא מנחת. בסוף כמעט ולא זכה לזוז, ורק […]
פירוק # סקיצות
(1) הבית של סבא וסבתא עמד להתפרק. בור הספיגה תחתיו שבק חיים. השיחים סביבו, המכוסים פרחי תכלת קטנים ודביקים, השתרעו פרא, שלחו זרועות ארוכות וכיסו את האופק, מבקשים לחסום את הבניינים החדשים שצמחו כפטריות רעל בצמוד לבית העתיק. דשא צהוב, שביר, דוקרני גסס על פני אדמת חצר צחיחה, ומדרגות אבן רחבות שהובילו […]
חלון מוגף-מהבהב בכחול של צג מחשב בשתיים בלילה # סקיצה
את הלילות שלו העביר באתרי הכרויות. לא תמיד היה זה לילה שלם, אך לעתים שעות נכבדות ממנו. בחן עוד ועוד דמויות נשיות – אינספור פנים, אפים, עיניים, פיות. קרא תיאורים. התבשם מרצונן לזוגיות, לקשר, לכתף גברית. אחרי שהיה משביע את רעבונו, היה עולה על מיטתו ומאונן. חזק, אילם, פוצע. ובראשו אינספור נשים ללא פנים, אפים, […]
הלילה בו מתו הרמזורים # אורבניקא
הלילה בו מתו הרמזורים היה מחניק, כמו זרועו של אנס על צווארה של נאנסת. זיעתו המורכבת מתשעים אחוזי לחות ופיח הספיגה עוברי אורח ספורים עד לשד תחתוניהם, מזגנים משתעלים ירקו על ראשם ליחה של מי קירור וריח מתקתק וחריף של ריקבון פירות ושתן חתולים ריחף באפם כמו פטרייה אטומית תוצרת בית. טסתי על אבן גבירול […]
שירהּ האחרון של גְרטכֵן [מחווה לפאוּסט של גתה]
הבשורה של Fra Angelico, מוזיאון הפראדו, מדריד הוּא הִתְגַּנֵּב אֵלַי לַלֵּב כָּל כָּךְ מַהֵר וְכֹה הֵיטֵב, כִּי לֹא הֵבַנְתִּי מָה קָרָה, וּמַהוּ גֹּדֶל הַבְּשׂוֹרָה. וּכְמוֹ יוֹנָה אֶת אֵם קְדֻשָּׁה אוֹתִי אָהַב הוּא בְּלִי בּוּשָׁה, גּוּפוֹ הָלַם, גּוּפִי הִמְהֵם, אֲבָל לִבּוֹ נוֹתַר דּוֹמֵם. כְּמוֹ גֶּשֶׁם שֶׁל זָהָב שְׁמֵימִי נִתַּז וּבָא אֶל רַחֲמַי, וְלִי […]
טיילת תל ברוך
אני מבטיחה לתת לך שקט, כמו רחש ריצה בחול העמוק. פרידה מלוטפת ומאופקת, כי ככה ביקשת אותנו לפסוק. אני אמתן את לחץ הדופק, בצעד בוטח אצא לרציף, ורידינג יטיל את צילו על האופק, ושמש דמית את המים תקציף. וכשנשמותיי ייקרעו עם הרוח, כאב ינקר במותן ימין, אזכור כי לימדת אותי לא לנוח. לימדת […]
גמדים, אבירים, תפוחים
שבעה גמדים הושכבו כאן, מתים, במיטות קטנטנות בביתם האטום. ריקבון מטפס על מקלות מטאטאים, על סירים עכורים וראש דלעת קטום. ושבעה אבירים כאן הומתו והונחו במיטות מלכים צוננות מברזל. איבריהם הכבירים התעוותו, התרככו. שריונם הרופס נח כמו כלב עצל. במרתף מלוכלך, מחוסר מדרגות גופתו של נסיך מתגוללת בקיא. ואני חופשייה מגברים ותוגות, עם […]
לגו
נהגת להחדיר לגופי חלקי לגו. לפעמים קוביות בודדות של ארבע או של שלוש. לפעמים קונסטרוקציות שלמות. בהתחלה שינית את פי. הידקת את לשוני בתוך מלחצי לגו, הרכבת חומה קטנה על שיניי ופרסת את שפתיי לכדי חיוך ליצן – חיוך אימה חשוף, מעוות, לבן-צהוב-אדום-שחור. כאשר מלאת אותי עד אפס מקום, ניסית לפרק חזרה. אבל הלגו הכה […]
תשעה שבועות לצפייה במסך מלא
הקיץ נגמע בתשע לגימות קצרות – תשעה שבועות מסוף מאי עד אמצע יולי. וסוף יולי כבר מתקרב, זוחל על גחונו, מיוזע, חולי, מתנשם. כמו מדוזה חצי מרוסקת שנפלטה אל החוף. לאות איברים קיצית פשטה בכל. חום כביר ריכך מוחות, חידד בדידויות לכדי קצוות חדים, כמו מכונת חידוד עפרונות מכאנית מפעם. אני זוכרת שרציתי לחדד במכונה […]
בסביליה
צללית של טווס מזמר על חומות הארמון, עֲטֶרֶת ראשו המצויצת רוחפת בלאט, שיחי אשכרוע גזומים נושאים ריח תבלין, חצץ מרפד צעדים נמהרים על השביל.
התחלה
הייתי רוצה לשמור על הזיכרון החותם שלי אודותיך צחור, לבן, קריר, כמו אותם מצעים מתוחים בבית מלון זעיר בהרים, בו העברנו את הלילה האחרון שלנו ביחד. האוויר הקריר של ההרים ערסל את גופנו בנעימים אחרי הלהט המהביל של גרנדה. בחדרנו המצוחצח המזגן נותר דומם מעל ראשינו, ורק צעדים תועים על פני מרצפות עתיקות הפרו לעתים […]
פטל
תומר ואני יושבים על ספת נוער ומעשנים מריחואנה. ספה ישנה, דהויה. לא שזה מזיז לנו יותר מידי. בטלוויזיה מתחלפים ערוצים בקצב משלהם. אנחנו יושבים לנו ככה סתם ומעשנים. תומר מחוסר החולצה מנסה לשווא להרפות את שרירי קיבתו הדחוסה ואני פוסעת לאיטי מן העולם האמיתי שסביבנו. הווליום שלי הולך ונחלש כמו זה של הטלוויזיה. ברקע השמיעתי […]
משחק
אנחנו במיטה. השמיכות על הרצפה בערמה מקומטת והסדין תחתינו ספוג ותלוש. אנחנו רגע אחרי והבית מתמלא שקט נטול קולות. החדר מריח כמו עץ חרוב וגופינו עיי חורבות. קפיצה חרישית על המיטה ועוד גוף מתמקם לרגלינו, משמיע גרגורים. פתאום הוא פוקח את העיניים ושואל אותי: אם את רואה באמצע הכביש חתול וילד, ומשאית דוהרת לכיוונם, ואת […]
חלב
אני חלב. אני מזווה אדום ולוהט. אני שְלווה, שלווה כמו אגם עמוק וקפוא. אני אבודה, ולכן אכזרית. אמתיק אהבה. אם תהיה אתי. אני אורבת, אורבת, אורבת לך. מותשת בלי דיי, אבל חזקה. אזיל דמעותיי להשיב לי אותך. אני אורבת, אורבת, אורבת לך. אני חלב. אני מזווה אדום ולוהט. אני שלווה, שלווה כמו אגם עמוק וקפוא. […]
בלוז לפליטים # וִיסְטֶן יוּ אוֹדֶן
לוז לפליטים # וִיסְטֶן יוּ אוֹדֶן עשרות מיליוני נפשות יש בעיר, גרים הם בבית או בחור שבקיר, אך אין בשבילנו מקום, יקירה, אך אין בשבילנו מקום. פעם גם לנו הייתה מדינה. בדקי במפות – היא עודנה ישנה. לשם לא נשוב לעולם, יקירה, לשם לא נשוב לעולם. ליד כנסייה עץ זקן וחביב מצמיח עלווה […]
שיר הפגישה האחרונה # אנה אחמטובה
לְבָבִי בִּי קָפָא חֲסַר יֶשַׁע, אַךְ נִשְּׂאוּ צְעָדַי לְלֹא עֹל. יַד יָמִין נֶעֶטְפָה לְלֹא פֵּשֶׁר בִּכְסָיָה הֲפוּכָה שֶׁל יַד שְׂמֹאל. וּבָדִיתִי לִי עוֹד וָעוֹד גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת – הֵן שָׁלוֹשׁ, יָלַדְתִּי. אֲדָרִים רָחֲשׁוּ סְתָו וְחֵרֶם וּבִקַּשְׁתָּ: "תַּמּוּתִי אִתִּי. גּוֹרָלִי בִּי שִׁיטָה וְנֻצַּחְתִּי. גּוֹרָל מַר שֶׁל יֵאוּשׁ וּבָכָא." "אֲהוּבִי, אֲהוּבִי" הִזְדַּעַקְתִּי, "רַק תַּרְשֶׁה לִי לָמוּת […]
וַרְיַאצְיוֹת על שיווי משקל
(1) אני מגששת אחר גוף חדש באור שמש מוּצָל בוילון מנופח – מפרש לבן-מאובק – מבריזה של ים של שעת בין ערביים. אצבעות מרחפות מנסות להבין את העור החדש, ופלומת השיער החדש. הן עיניים לי – האצבעות. כי עיניי עצומות לרווחה. (2) אני רוצה ללמוד ללכת מהר על קצות אצבעות, מבלי להנחית את משקלי […]
הצוק # מיכאיל לרמונטוב
נמנמה לה בת ענן מוּפֶזֶּת בחיקו של צוק רם לתפארת. אך השכם בבוקר, העולזת, עפה לדרכה בשמי התכלת. ונותרה אך לַחְלוּחִית בוהקת בין קמטיו של צוק זקן, קירח. לבדו הוגה הוא לירח, ובוכה אֵלַי שממה, בשקט.
סופי
כשהייתי קטנה יותר היה לי חבר. לא הזה של עכשיו. אחד אחר. היו לו שלוש ידידות: סוניה, איילה וקטי. דרכו התחברתי אליהן. זה היה לפני שהן הלכו לעבוד בחשפנות בבורסה. סוניה באה ממשפחה מטורפת. אימא שלה הייתה חתיכת פסיכוטית, נוירוטית ומזדיינת. הן היו רבות מכות נון סטופ. גם ליד אנשים. ברגיל היה שיושבות אצלה חברות […]
דורותי פארקר # מתנת יום הולדת
הייתי רוצה מתנת יום הולדת שכבר לא תקנה לי, גם לא מחרתיים – זה ספר שירה של עוד איזו גברת, מיס דורותי פארקר תכולת העיניים. שירה לה הייתה מרירה ופוגעת, גברים נלגמו לה כמו שוטים של ויסקי. רוצה מתנת יום הולדת מופרעת, שירה מצורעת, ולא אוסף דיסקים, לא זוג נעליים מאת מעצבת, ולא עול תכשיט […]
אראכנה
מֶטָמוֹרְפוֹזָה הִיא שִׁנּוּי צוּרָה כָּפוּי מִדְּמוּת אָדָם שְׁלֵמָה לִדְמוּת חַיָּה כּוֹאֶבֶת, הִיא עֹנֶשׁ עַל זְכִיָּה בִּקְרָב מוּל אֵל דָּחוּי, זֶה שֶׁבִּשְׁעַת עִלּוּס שׁוֹתֵל חַיְדַּק עַגֶּבֶת. וּמָה תִּכְנַנְתֶּם לִי, אֵלִים בִּלְתִּי קְרוּיִים, עַל כִּשָּׁרוֹן וְחֵן, עַל אֹמֶץ וְעַל לַהַט; פַּעֲמוֹנֵי זְכוּכִית וְתַצְלוּמִים קְרוּעִים, כּוֹסוֹת בְּלִי קִדּוּשִׁין, וְאֶצְבַּע בְּלִי טַבַּעַת.
לֶבַנְט
עוד בית קפה זעיר. המון אדם רובץ באמצע השדרה, על ספסלים ודשא. ממנהגי לבנט: סיגריה ומוצץ, כתמי חלב, עיתון ומכונה רועשת. והם קוטלים ימים בישיבה שלווה – מורשת התורכים בתל אביב בת מאה. ומחייכים סתמית למצלמה קרבה, ומשיקים כוסות מאוספי איקאה.
דלת
אני לא אפתח את הדלת, כי בצד השני יש מפלצת – עם טלפיים ועין קורצת. אמא, אמא, אני מבוהלת. ואולי זו בכלל לא מפלצת, אלא דמות מיטיבה ורוגעת. היא או הוא לי ייתן שוקולד ויחדיו נשחק בתופסת. כל דפיקה בדלתי היא כמו פצע, כל צלצול הוא תזכורת של פחד – שם בחושך אורבת מפלצת, ולא […]
מלחמת עולמי מספר עשרים ושש # מחווה לאריך מריה רמקר
חיילת אנוכי. מלחמת עולמי מספר עשרים ושש נפרשת בשדות. כמו אז, בראשונה, אני צפונה בתוך חפיר בוצי רדוד מאחורי גדרות של תיל וחולות, ומחכה לגז, ממית, בלתי נראה. ודם טרי, צמיגי מדביק את כף ידי אליי אקדח שחור, אקדח מסוג ברטה.
נערה עם בלוג אופנה
היא הייתה כותבת נראה עם י' אחרי נ' – "ניראה". שערותיי סמרו קלות למראה ה-י' הבלתי צפויה. אמנם בדיקתי המתחסדת במילון העלתה, כי צורת כתיב זו מותרת, אך ה-ניראה הצורם המשיך ללוות אותי כמו ריח בושם נעורים, מתוק יתר על מידה. היא אהבה לצלם את עצמה בבגדים שונים ומשונים. פניה היו דקות, מאורכות, אסימטריות – […]
מה ששנוא על ויסוצקי
איני אוהב כל הכרעה פטלית. לא מתעייף לרגע לחיות. איני אוהב עונה שלא ווקלית, כשלא נותנים לשיר במלוא פיות. איני אוהב לגלוג ולעג-יתר. לא מאמין ברגשנות-כזב. איני אוהב, כשזר קורא בסתר את מכתביי מאחורי הגב. איני אוהב, כאשר עושים בערך, או כשקוטעים באמצע הדברים, או כשיורים בגב כדור עופרת, או מטווח אפס, לפנים, יורים. […]
רצה
התקשרתי לאמא שלי אחרי הקטע השני – ריצה של איזה 6 ק"מ לאורך הטיילת של כפר נחום ועד אתר ספיר. הקטע שהיה אמור להיות קל. אבל שמש קופחת של אחת וחצי בצהריים ורוח פנים חזקה-אימים מהים, הפכו את העלייה המתונה של הטיילת לריצה קשה. מאד קשה. כאשר הגעתי לשביל עפר של תחילת העלייה לאתר ספיר […]
בלוז לשדרה
על כל תשע נשים שיורדות לרחוב יורד גבר אחד – כפכפים, משקפיים. מדדות על עקביהן כמו דוב שנעור משנת חורף, קהה גפיים. כלביהם לפניהם, מתוחי-צווארים, מחפשים אחר חור – להשתין-להריח. הם נעים כמו מסדר על שדרת חיזורים בענן של עלווה, אופניים ופיח.
כלות
נשים כה צעירות ביום חתונתן נראות מבוגרות עד פרוץ אימה בבטן. בשלות עד ריקבון מתחת לשכבות של כחל וסרק מבריק ואודם מפוברק. זרועותיהן נראות דשנות, מדובללות. כמו דלעת מוזרה בוקעות הן, זוחלות מלובן שמלתן עד בוהק ציפורניים. ונחשי שיער גודשים ורוחשים בתוך הינומה כמו בנות אֶפְעֶה בקבר.
תודעה צרובה
אתמול בחלומי התפוצץ עוד אוטובוס הכל נחרך סביב נכרך סביב וזכוכיות מרוסקות פיסות-פיסות מילאו את פי על המושב המפוחם ישבתי מולי ילדי בית ספר שהיו בדרכם הביתה ולא יכולתי להזעיק, לזעוק כי פי נמלא זכוכית לזכרם
מרגריטה
הַלֵּב שֶׁלְּךָ יֻתְקַף בְּמִטָּתִי עַל כָּל עֲלִיּוֹתָיו וַחֲדָרָיו. צַד שְׂמֹאל יִזְעַק מִתּוֹךְ כְּאֵב אִטִּי וְיֵחָנֵק בְּאֵין-חַמְצָן מֻרְעָב. וּתְפַרְכֵּס דַּקּוּת. וְאָז תִּדֹּם עַל מַצָּעִים קְמוּטִים, רְפֵי קְצָווֹת. וְלֵב חָדָשׁ אַתֶּן לְךָ בִּמְקוֹם, לֵב שֶׁפּוֹעֵם שְׁקֵטוֹת וְנִמְרָצוֹת. כְּשֶׁתִּתְעוֹרֵר, מְאוּמָה לֹא תִּזְכֹּר. כָּל שֵׁם וְגִיל יִפְרַח, כְּלֹא הָיָה. רֹאשְׁךָ יִכְאַב קַלּוֹת, כְּמוֹ שֶׁל שִׁכּוֹר שֶׁמִּתְפַּכֵּחַ בְּעֶזְרַת שְׁתִיָּה. בְּשֶׁקֶט […]
עובדות יבשות # מוהילב / בבושקה / געגוע
מוהילב. עיר ברפובליקה הביילורוסית הסובייטית. בירת מחוז. נוסדה במאה ה-13. יהודים ישבו בה מהמאה ה-16. במאה ה-19 הייתה מוליהב מרכז תורה וחסידות (חב"ד), ואחר כך מרכז של הציונות ושל ה-'בונד'. אחרי המהפכה הקומוניסטית שקעו חיי הציבור היהודיים בעיר. ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו במוהילב כ-16,200 יהודים בתוך אוכלוסייה של 99,440 נפש (מיפקד 1939). ב-26 ביולי […]
סופה ברחובות גואה # אלכסנדר בלוק
סוּפָה בָּרְחוֹבוֹת גּוֹאָה, מוֹעֶדֶת, מְסַחְרֶרֶת. הִגִּישׁ לִי זַר כַּף יָד קְפוּאָה, הִבְזִיק בַּת צְחוֹק נִסְתֶּרֶת. אוֹתִי הוֹבִיל אֶל מְצוּלוֹת, אֲשֶׁר גְּרָנִיט כָּלָא, וְהֵן זוֹרְמוֹת, מְקֻלָּלוֹת, וּמִזְמוֹרָן נִפְלָא. נִגָּשׁ וּמִתְרַחֵק אֲנִי, חָרַד מְקוֹר אֵימִים. אִם אֶחֱצֶה לְצַד שֵׁנִי, יִקְּחוּ אוֹתִי זְרָמִים. הַזָּר לוֹחֵשׁ וּמְדַקְלֵם, וּרְצוֹנִי נָדַם: "הַלֹּא רַק מָוֶת יְרוֹמֵם אֶת נֶפֶשׁ הָאָדָם. […]
ג'וליה
The mask was closing on his face. The wire brushed his cheek. And then – no, it was not relief, only hope, a tiny fragment of hope. Too late, perhaps too late. But he had suddenly understood that in the whole world there was just one person to whom he could transfer his punishment – […]
מחווה לאנה א.
(1) בחוץ שרב גומע זיעת אדם. בפנים אתה יגע, כמעט נרדם. עזוב הכול, שומע, ובוא לים. לים, לים! נברח לים! מחול מוכתם נבנה וויגוום. אך תמו צהריים. פשטה צינה. הרמנו עפעפיים טרוטי שינה. הנחנו בסוגריים סימן קינה. לבית, לבית. נברח, נידום. בו נתבצר בעוד ארון. (2) כל היום על כל דרך פגשתי עוד שרידי אהבה […]
מרים
היא הפיצה הילה מרצדת, כמו פרוצה מפרישה נוזלי גוף, והצביעה באצבע רועדת על נגר מזדקן ושפוף. "הנה, זה בעלי" – היא אומרת, "איש דתי, וטוב לב, ונחמד. לא כועס שאני מפגרת, ושומר הוא חגים ושבת. כי כולם כאן אומרים, משוגעת, מדברת על בן אלוהים. תתקרבי, אולי בא לך לגעת? הוא בעט בי עכשיו, מבפנים." […]
על יצורים ובני אדם
מי מפחד מהבדס"ם? כל פמיניסטית, כל דודה ואם, כל מהנדס מהוסס ומובס, כל פרקליטי מחוז המרכז, כל חוקרי עבירות המין מחוז דן, כל בלוגר זימה, מגורה ופחדן, כל עם ישראל, עם אלים ואילם, "נא לאסור את הבדס"ם!"
סַלוֹמֵה לצפייה
ריקוד שבעת הצעיפים, וראש אחד על טַס הכסף. פך שמן מתגולל בעשב עם קערה של ענבים. מוציא להורג מלכותי פוקד עליי לשכב בלי זיע, את ירכיי לופת, מזיע, ומקמט את שמלתי.
נְמִיכוּת
הוא טען, כי אני יורדת נמוך. כי שירה אמורה לדבר גבוה. כי שירה היא פיכפוך מרומז של דכדוך, של רצון מיוסר לדמם ולגווע. משויפת מילים, נטולת זוהמה, שיר של בוקר חדש, מאוהב לתפארת. כי שירה כמו שלי היא משכב בהמה, שיורה מטווח אפס ליחה של עופרת. כי שירה קיצונית היא כמו מקפצה לתוך רפש-אנוש, בלי […]
הזיית גֶ'ז
בגדים זולים כביסים יותר. גברים קטנים גומרים מהר. ובין לבין, באה עוד mujer ושרה גֶ'ז מתוך פסנתר.
מריה הכפולה
אני פוסעת ברחובות סוריאליסטיים, מוצפים באורם הצהוב של פנסים. מחטים משומשים פזורים ערימות-ערימות על המדרכה. התאומה שלי מהצד המזרחי של הגדר כעת בדרכה למעצר. רכב שחור מבריק אסף אותה מדירתה, אשר נחרבה בידי מבקרים ליליים. עתה היא מובלת בידיים אזוקות ופנים ריקות, חיוורות, אל שערו הפעור לרווחה של בית מעצר. מצפות לה שבועות עינויים, לא […]
בתה וגריגה
עַל לֵבוֹנְטִין (לִקְרַאת הָעֲלִיָּה) בֵּית הַקָּפֶה נִכְבָּשׁ בָּעֲלָטָה, אֶדִית פִּיאָף בְּרֵישׁ גֵּרוּיָהּ רוֹעֶשֶׁת. מֶלְצַר שָׁדוּף, כָּפוּף כְּוַו תְּלִיָּה מַתְקִין בְּחֹסֶר חֵשֶׁק חֲלִיטָה: גְּזִיר לִימוֹנִית וְנַעְנַע מְיֻבֶּשֶׁת. אֲנִי שׁוֹתָה מִכּוֹס זְכוּכִית קְטַנָּה, קוֹמֶצֶת פֶּה וּמְאַמֶּצֶת עַיִן, שְׁבוּיָה בְּקֶצֶב־רֵישׁ – זָרָה, צְרוּדָה. נוֹתְרוּ עוּגוֹת בְּחוּשׁוֹת, מְלֵאוֹת טִינָה, (אִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ לִטְעֹם מֵהֶן עֲדַיִן) וּנְשִׁיקָה – פְּרִיכָה […]
אהרונה והכספומט
עמדתי ליד כספומט והתפללתי. לא ממש בקול אבל בלהט. מה יש? יש כאלה שמתפללים בבית כנסת, בדרכים, בכלא, ואני מתפללת בכספומטים. זה מאז "המינוס הכביר". כלומר בהתחלה הוא לא היה כל כך כביר. הוא היה חלשלוש, בהתחלה. זעיר כזה, כמו ילד-שרוך בכיתה י"ב. אבל שרוכים מי"ב הלכו לחדרי כושר, הזיעו לתוך מגבות פולניות של אימא […]
גם המחר מת לפעמים
פרק א: הפיתוי. סוכנת הקג"ב מיכלי טיציאנוב התפשטה לאיטה לצליליו העגמומיים של ניק קייב. הנר הצהוב שעל השידה הקטנה ליד המיטה הפיק הילה חלושה וחיוורת, וצילה של מיכלי ריקד, פעם עגלגל ופעם חד זוויות, על הקירות. סוכן המוסד רני בונדי השתרע על מזרון סטודנטים זוגי, מצופה בסדין פרחוני בצבעים צעקניים ולא נקי במיוחד. ידיו עמוסות […]
Ave Diabolus
ימים של פירוק עברו על סיגי. ימים של טירוף. ובלילות הייתה מתעוררת אחוזת תזזית, מזיעה בכבדות ועיניה העיוורות מאיפור דביק של אתמול ספגו את החשיכה הערפילית של חדר הסטודנטים, שכור ובודד. עיני העכבר הקטנות שלה היו ננעצות בתקרה חרושת קילופים בלבן-מלוכלך, וקול שקט בתוך ראשה מנה ענוגות את השניות הרעבות של אחרית האורגזמה. חלומותיה היו […]
רוח פריצות
עצמותיי מתחרקות כמו מיטה של קשיש. מיטתי נאנחת, כמו עצם קמורה. זיעתי מטפטפת, נספגת בכביש. אני רוח פריצות בתוך מְעָרָה.
קטע לירי # ולדימיר ויסוצקי
כָּאן אַשּׁוּחַ סוֹמֵר בְּרוּחוֹת מְנַשְּׁבוֹת. כָּאן צִיּוּץ צִפּוֹרִים מְהַדְהֵד. שְׁבוּיָה אַתְּ בְּיַעַר מְכֻשָּׁף וְעָבוֹת שֶׁמִּמֶּנּוּ אֵין דֶּרֶךְ לָצֵאת. כָּאן פְּרִיחַת דֻּבְדְּבָן תִּתְנַפְנֵף בְּגָאוֹן וְלִילָךְ יַמְטִיר שֶׁצֶף מִמַּעַל, אַךְ אוֹתָךְ אֶאֱסֹף וְאֶקַּח לָאַרְמוֹן, שָׁם חָלִיל מְנַגֵּן יוֹם וְלַיִל. מְכַשֵּׁף מְרֻשָּׁע מִזֶּה אֶלֶף שָׁנָה אֶת יָפְיֵךְ מִפָּנַי מַסְתִּיר, וְהַיַּעַר הַזֶּה בַּעֲנִיַּיִךְ הִשְׁתַּוָּה לַמָּקוֹם נֶהֱדָר וּמַסְעִיר. […]
חתולה # דיאנה ארבנינה
דיאנה ארבנינה. ככה קוראים לה. סונג-רייטרית וזמרת. אני יודעת עליה ממש מעט, מלבד העובדה שהיא מוכשרת עד כדי ניצוץ מטורף בעיניים ומפורסמת מאד במולדתה – מולדתי לשעבר. אמאשלי מצאה אותה בשיטוטיה בשפופרת והתאהבה בקולה המחוספס באופן נואש ומדבק. דיאנה גם מבצעת את ויסוצקי ככה שבא לשרוף את הריאות שעוד נותרו עם משהו נטול פילטר, בשאיפות רעבות של […]
קללה
לֵךְ לְאֶלֶף עֲזָאזֵלים. פֹּל לְאֶלֶף תְּהוֹמוֹת. לְמַד הֵיטֵב מִדּוֹת שֶׁל סֵבֶל: נְחָשִׁים בְּלִי סֻלָּמוֹת. בּוֹר לְלֹא תַּחְתִּית אוֹ מַיִם, צַחֲנָה וְקֹר אֵימִים, יוֹם שֶׁל אִיּוֹב וְאוֹת שֶׁל קַיִן. בְּלִי סְלִיחָה. לְעוֹלָמִים.
בדיחה טרי-פראצ'טית
כשמכשפה אומרת שיש לה מצב רוח קודר היא מתכוונת שפשוט בא לה תבשיל קדרה
קטנה-גדולה
כנראה עובר עליי משהו. עדיין לא ברור מה בדיוק. התחלתי לפסל אבסטרקט. אחרי יותר משמונה שנים שלא העליתי על דעתי ליצור משהו שאין לו צורה מוגדרת ומוסכמת במציאות הרגילה. אולי השיטוט האינטנסיבי בטייט מודרן נותן בי את אותותיו. אחרי יותר מחצי שנה הפסקה, חזרתי לפסל במלוא המרץ. אך הפעם זה היה מתוך רעיון שבישלתי המון […]
אבן, נייר ומספריים
אני יושבת במגדל, שיער ארוך ומדובלל, ובידיים מספריים, ודף ניר, שמקופל. וכשתבוא אל מגדלי, תשרוק בשקט: "אל תפלי". את שיערי אפיל אפיים, ותטפס אליי. שלי. וכשגופך יטעם דממה, שבין ענן לאדמה, אפגיש שיער עם מספריים, ואשחרר את הצמה. ומנייר המקופל אבנה מטוס זריז וקל. במי בישום אטול ידיים, ואמלט מן המגדל.
מדוזה
קרב נא אליי, אהובי, על בהונות רגלייך. בשקט, בשקט הנח את מגן המראה. לטף את שדיי הנמים באצבע גברית, מחוספסת. הֱיֵה נא זהיר, אהובי, פן תעיר נחשים על ראשי.
יום הכיפורים המאושר בחיי – מסע רולר ירושלים-תל אביב
הירידות המטורפות והמעולות. העליות האינסופיות והמעולות לא פחות. האדרנלין שמבעבע כמו בועות שמפניה בתוך המוח הצוהל. הפיקסיז מחרישי האוזניים על כביש בין עירוני שומם. ייתכן כי מצאתי את התשובה לשאלה הנצחית – where is my mind. שלי – ארוז ברולר על כביש ירושלים-תל אביב ביום כיפור בעוד שנה.
מרתון ברלין 2009 inline skating
42 וקצת ק"מ של מסע על רולר. הזמן שלי: 1:44 שיפור של 16 דקות משנה שעברה. השאיפה לשנה הבאה: 1:33
למדתי לחיות פשוט וקל \ אנה אחמטובה
לָמַדְתִּי לִחְיוֹת פָּשׁוּט וְקַל, לָשֵׂאת תְּפִלָּה לָאֵל וְלָרָקִיעַ, וּלְשׁוֹטֵט שָׁעוֹת לְלֹא עָמָל, וַחֲרָדָה עוֹדֶפֶת לְהַכְנִיעַ. כְּשֶׁעֵשֶׂב בַּר רוֹחֵשׁ בַּגֵּאָיוֹת, אָדֹם-צָהֹב נִתְלֶה אֶשְׁכּוֹל פְּרִי יַעַר, אֶכְתֹּב שִׁירָה שְׂמֵחָה עַל תְּהִיּוֹת וְעַל קִיּוּם נָטוּל כְּאֵב וְצַעַר. אָשׁוּב הַבַּיְתָה. יְלַקֵּק יָדִי חָתוּל נְעִים פַּרְוָה וְאָז יִנְהַם. וְאוֹר יֻצַּת, חָזָק וּמִיָּדִי, בְּמִנְסָרָה שְׁקֵטָה עַל שְׂפַת אֲגַם. קְרִיאָה שֶׁל חֲסִידָה עַל גַּג […]
אימה
על אותם הספסלים המשקיפים על הים, עליהם אנחנו, מחליקי הרולר, נחים באמצע החלקות של שישי בשקיעה ושל שבת בזריחה, נרצח אדם אתמול בלילה.
ואז בא האיש בשחור וירה בילדים
זאת לא התחלה של סיפור פנטזיה אורבנית אפל מאת ניל גיימן, ולא פריימים ראשונים של סדרת ערפדים מהוקצעת של ג'וס וודון. זאת המציאות אליה התעוררתי במקרה אתמול בלילה. Six inches forward, five inches back I've got an angry inch Hedwig & the angry inch
צחוק
אני אצחק, חזק, בקול, ואגרש את השדים. ואפזר את האדים. ואצייר חיוך בחול. אני ארקוד עם כל הגוף, מבלי לחשוש מהצופים. ריקוד מצחיק של פרצופים, ריקוד מזיע ורטוב. אני אשאג, אצהל, אפעם, כמו גשם קיץ ביום שמשי. הכי פשוט ואנושי. ולא אבכה, אף פעם. אף פעם.
אם תרצה, אלמד גם לתפור \ ורוניקה דולינה
אִם תִּרְצֶה, אֶלְמַד גַּם לִטְווֹת, וְלִרְקֹם אֶלְמַד, אִם תִּרְצֶה. אִם תִּרְצֶה, אֶלְמַד לִחְיוֹת, וְנִחְיֶה עַד עֶצֶם יוֹם זֶה. וְנִסַּע מִכָּאן בְּלִי וְעִם, וְנַשְׁאִיר צְלָלִים מֵאָחוֹר. בְּהִירִים יִהְיוּ הַיָּמִים, הַלֵּילוֹת – שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר. תְּסַיֵּר בְּיַעַר עֲבוֹת עִם מַלְכֹּדֶת וְזוּג קָנִים. וְנָשׁוּב לִחְיוֹת-לְקַוּוֹת, נְקַנֵּן כְּמוֹ זוּג יוֹנִים. וְאֶלְמַד לִתְפֹּר וְלִטְווֹת, אֶהְיֶה פְּשׁוּטָה וְאִשָּׁה. נַעֲשָׂה חֲמִשָּׁה לְפָחוֹת יְלָדִים, […]
הקוף הזה עלה השמימה # הפיקסיז
היה בחור אחד, בחור של מעמקים, ששלט על הים, שמצא את מותו תחת עשרת'לפים טון של חרא מניו יורק וניו ג'רסי. הקוף הזה עלה השמימה. היצור שבשמיים נשאב לתוך חור. עכשיו יש חור בשמיים, והאדמה לא קרה. ואם האדמה לא קרה, כל דבר יישרף, כל אחד בתורו. וגם תורי יגיע. הקוף הזה עלה השמימה. […]
על לא דבר, אלמודובר
הַחִבּוּקִים שֶׁלְּךָ שְׁבוּרִים, הַנְּשִׁיקוֹת שֶׁלִּי קְרוּעוֹת, וְהַתְּמוּנוֹת הוֹפְכוֹת גְּזִירִים אֶל מוּל עֵינַיִם לֹא רוֹאוֹת.
לזכרה של יוליה (לו הייתי טרומן קפוטי)
לו הייתי טרומן קפוטי, הייתי מתחילה את הרומן הלא בדיוני שלי בציטוט מתוך הכתבה הקטנה מאתר ה-ynet משנת 2006. שלא כמו רצח משפחת קלאטר בשנות החמישים בעיירה שכוחת אל בקנזס, לרצח שעל אודותיו ספרה הכתבה לא הקדישו כותרות צבעונית על גבי עמודים ראשונים, הרצח הזה לא הטיל אימה על אומה שלמה, אלא היה עוד מעשה שכיח ויומיומי, […]
לירות בירח, להניח לרגע את כנפי השעווה ולחוש את האדם הנוסף שבך
זה אתה, בתור אישה צעירה. נופל. שוב, שוב, ושוב. אך לפתע האור משתנה… התחזית לאותו ערב ניבאה סופת גשמים עזה. על המפה הסינופטית בערוץ מזג האוויר מרכז העיר נצבע בכחול מאיים, לעומת ירוק חיוור של הפרברים. גברות מבוגרות מחוג הספורט הנהנו במעין תהייה והסכימו פה אחד שאינן זוכרות קיץ כה גשום. אך אימא ואני, […]
רגעי אושר מזוקקים
אני מרחפת בעיר עם שמונה גלגלים לרגליי. בנייני ענק עם כיפות נוצצות מדגדגים את השמיים, שגוונם ממתעבה ומשחיר ככל שהשמש הולכת נבלעת בתוך מימי האגם מישיגן. אני מחייכת לעוברים ושבים, שמנופפים אלינו לשלום, לנהגי מוניות, למועדוני בלוז היסטוריים בשחור-לבן, למוסכי עבר אימתניים ונטושים. אלה הם רגעי אושר מזוככים של הווייתי: רכיבה לילית בתוך מפלצות אורבניות […]
תינוק בבור
וכשאני בדיכאון, (וכן – אני בדיכאון), אני חופרת בור עמוק ומחביאה בבור תינוק. וכשאני מלאת שמחה, (וכן – אני מלאת שמחה), אני חופרת בור עמוק ומוציאה משם תינוק.
תינוק בבור
וכשאני בדיכאון, (וכן – אני בדיכאון), אני חופרת בור עמוק ומחביאה בבור תינוק. וכשאני מלאת שמחה, (וכן – אני מלאת שמחה), אני חופרת בור עמוק ומוציאה משם תינוק.
מדיאה
כן, גם אני יודעת לחכות מעל בור המנחה של האלה הֵקַאטִי, אם קדומה של תהומות, של דם-ורידים ומניפת קרביים. כן, גם אני יודעת להכאיב, לנעוץ פגיון ולסובב לאט, לטבול את כל עשרים אצבעותיי בפלג דם צמיגי מבעבע. כן, גם אני יודעת לאהוב, להתמסר עד כלות הנשימה, לזעוק ואז לשקוט עד בוא השחר, ולהקשיב לפעימות הלב. […]
הנה הנה הם באים – הצוענים המגניבים (גוגול בורדלו בדרך)
עם מי צריך לדבר (או את מי צריך לבדר, או את מי צריך לבתר) בשביל שגוגול בורדולו יגיעו ארצה. מי שבעד שינענע ת'ZAD. ואחרי תפילה כה נרגשת מישהו שם למעלה (או מישהו שם למטה) החליט לעשות לי טוב באוזן התיכונה. הם מתכוונים לבוא, לשתי הופעות מתישהו בדצמבר. תתחילו ללבוש סגול, רבותיי. תתחילו ללבוש סגול!!!
הופעה של פי ג'יי הארווי וג'ון פאריש – פוסט מצולם
אני לא זוכרת מתי נולד החלום לראות את פולי ג'ין בהופעה. כנראה איי אז בשלהי הניינטיז, כאשר אישה צנומה עם שיער שחור מפוחם ושפתיים קרועות שרה לי בקול תהומות על תינוקה שהטביעה מתחת לגשר. השנים עברו, כמו המים מתחת לאותו גשר עלום שם. תינוקות נולדו וטבעו. אך אני שמרתי לה אימונים ברחבי ניו יורק בסיפורים מן […]
בדולח
ריסקתי אגרטל בדולח על ריצפת בטון. אגרטל מחורץ, כבד, עתיק ויקר ערך. הוא ספק החליק מיָדַי ספק הוטח על יַדִּי. גל קולי צורם של זכוכית מתנפצת עמעם את שמיעתי ואז נהיה שקט של רִיק. אני עומדת על אי בודד של בטון חשוף וסביבי ימה של בדולח אילם. אני עדיין לא בוכה, אך העיניים מתחילות לצרוב והמחשבות – להתרוצץ. אני חייבת […]
שוק הפרחים הלונדוני – Colombia Road Market – פוסט מצולם
כשגיליתי שיש בלונדון שוק פרחים, ושהוא פעיל אך ורק בימי ראשון בבוקר (ממש בבוקר: מ-9 עד 12) ושהוא תקוע באיזה חור נידח למדי (גם תחתית, גם אוטובוס וגם קצת הליכה) – היה לי ברור שאגיע לשם. כי איך אפסיד שילוב כזה של שוק, פרחים והמוני לונדונים מקומיים לחלוטין. כשירדתי מהאוטובוס בשעה עשר ראיתי כבר לא […]
טיול ב-Borough Market – פוסט מצולם
ברוכים הבאים לשוק הנפלא. אני ממליצה להגיע לשם רעבים וצמאים בשעות הבוקר-צהריים. כי יש סנגריה חמה או קרה, טעימות של גבינות ונקניקים, דוכן פלאפל עם תור ארוך להפליא וצדפות מקורננות ועסיסיות. ברכת שלום חזירית (וטעימה) מקדמת את פני המבקרים. ברכה שלא שלא מאחרת להתממש לכדי תליוני נקנקים דשנים. וגבינות ריחניות, צהובות-ירוקות, […]
ליקוי
ליקוי חמה מכה בי שוב. ליקוי דיבור, ליקוי תקווה. חדלון של רוך, של חום, של גוף, של צבע ושל אהבה. עולם שחור-לבן סביבי, ובו ליקוי חמה לעד. עולם בו נמחקות מילים, בו יד לא מחפשת יד. בו מדרכות תמיד הומות באנשים ללא פנים. אמתין, כלואה בתהומות, לגאולת כזב של FIN.
לאחר צפיה בסרט Splendor in the Grass # ויליאם וורדסוורת
עַל אַף שֶׁהַזֹּהַר שֶׁלָּנוּ הֵאִיר, נִגְזַל מֵאִתָּנוּ בְּרֹעַ כַּבִּיר, וְאֵין בְּכוֹחִי לְהָשִׁיב אֶת הַזְּמַן שֶׁל תִּפְאֶרֶת הַדֶּשֶׁא וְיֹפִי הַגַּן, לֹא נִתְאַבֵּל, נִתְאַמֵּץ לְאֵזוֹר כּוֹחַ בְּמָה שֶׁנּוֹתַר מֵאָחוֹר. What though the radiance which was once so bright Be now for ever taken from my sight, Though nothing can bring back the hour Of splendor in the […]
להגיש לך אָהַבָתי # פי. ג'יי. הארווי
נוֹלַדְתִּי בִּישִׁימוֹן נִשְׁמַטְתִּי־שָׁקַעְתִּי שֶׁנִּים יֵשׁוּ, קְרָב נָא אֵלַי נִדְמֶה כִּי חַיַּי אוֹזְלִים שׁוֹטַטְתִּי עַל פְּנֵי אֲדָמָה חֲרֵבָה, מַבּוּל בְּרֵאשִׁיתִי עַל פְּנֵי גֵּיהִנֹּם וְגֵאוּת לְהַגִּישׁ לְךָ אָהַבְתִּי הֶעְפַּלְתִּי אֶל הַפְּסָגוֹת שַׁטְתִּי עַל מַיִם וּמַיִם הֻשְׁלַכְתִּי מִן הָרָקִיעַ הֻשְׁלַכְתִּי עַל הַבִּרְכַּיִם שָׁכַבְתִּי עַם הַשָּׂטָן קִלַּלְתִּי אֶל אַלְמוֹתִי זָנַחְתִּי כָּל עֵדֶן וְגַן לְהַגִּישׁ לְךָ אָהַבְתִּי
מירוץ עומר, מקום שני
לא יודעת איך קרה הדבר, אבל זכיתי במקום שני במירוץ עומר במקצה רולר, 10 ק"מ 🙂
Miss you blues
I could not possibly miss you more then I miss you. I could not possibly cry more these days. All I'm thinking of is how I've used to kiss you. Those memories are hard to erase. I have broken your heart – that's for sure. Now you're breaking mine, just to pay back. I walk […]
חייה הכפולים של ו'
אני שומעת את הטאק של מכונת הסרטה. שלג אפור-לבן מתחיל לרצד על המרקע. אני מנותקת. שוב. על המסך עוברת מונית שירות מצהיבה. אישה עם כובע עוצרת את המונית בהנפת יד מהורהרת, וכמעט נופלת כאשר הנהג משלב בזעם את ההילוך. רחוב קניות ראשי מתכנס ומתבדר בתוך חלון מיוזע. האישה מבקשת בקול גבוהה ושקט מידי שיעצור אחרי […]
מאסלייניצה
העצב מחניק אותי, כמו שמיכת פוך חורפית כבדה מידי בלילות פריחה חמימים של האביב הקרב ובא. "הבא נשרוף את החורף, את הזקנה הבלה, ושמה חורף" – צורחת מקהלת ילדים זבי חוטם בתוך ראשי. נמרח אותה היטב בחמאה, נשטחה על פני מחבט, ונטגן אותה לכדי דף בצק מושחר-קצוות. מאסלייניצה. מוות. מהות. אני מנסה לשמר לעצמי פיסות […]
אגדה # אנה אחמטובה
הַלְלוּיָהּ לכאב בלהות! מת הנסיך שעיניו אפלות. ערב סתווי, אדמדם ומחניק שב בעלי מן הציד והמתיק: "ממסע ציד הם הביאו אותו. בין אִילָנוֹת הוא מצא את מותו. צר על אשתו. ענוגה, צעירה. עת ששמעה, האפיר שערה." את מקטרתו הוא נטל מן האח ולמשמרת של לילה הלך. אעיר את בתי, כמו […]
אה כן, זה שוב אתה # אנה אחמטובה
אה כן, זה שוב אתה. לא נער מאוהב. כי איש נוקם, כואב, קשה ומאוכזב. נכנסת אל ביתי, מביט בי בחרפה. נפשי בבהלה של שקט טרום סופה. דורש לדעת מה אני לך עוללתי, שלאהבתך, לקרבתך פיללתי. בגדתי בך. אילו תוכל לחדול לומר זאת שוב ושוב, אך אין אתה יכול. כך מדבר נרצח, טורף את שנת רוצח. […]
יְפֵהפִיַּת היום
אני יְפֵהפִיַּת הַיּוֹם – צוֹעֶדֶת בָּרְחוֹב. מְעִיל שָׁחֹר, חִיּוּךְ כָּתֹם, שֵׂעָר רָאשִׁי זָהֹב. אֵדַע אוֹתְךָ בְּכָל פִּנָּה, עַל כָּל סַפְסָל וְעֵץ, בְּכָל חָצֵר, בְּכָל גִּנָּה, עַד שֶׁיָּקִיץ הַקֵּץ. עַד שֶׁאֶסְפֹּג אוֹתְךָ עַד תֹּם, בְּיֶזַע וּמַכְאוֹב, אֶהְיֶה יְפֵהפִיַּת הַיּוֹם, שֶׁלְּךָ, בְּכָל רְחוֹב.
הדוויג והשארית העצבנית # ראשית האהבה
ראשית האהבה (מתוך המחזמר הדוויג והשארית העצבנית) מאת סטפן טרסק תרגום ריטה קוגן כשהכדור היה שטוח, והאש בעננים, וההרים היו אפילו עוד יותר גבוהים, אנשים התגלגלו ממש כמו חביות. עם שני זוגות ידיים רגליים שני זוגות. שתי פנים הביטו מתוך ראש אחד ענק, כך שיכלו לראות סביב בזמן שיחה או מרק. הם לא ידעו דבר על אהבה. כי […]
אי-אושר
שלוש אחיות: רזון מחריד, פנים נאות, ניירוטיות קיצונית. אחת סופרת-משוררת, שכותבת על אונס ילדות שלא חוותה מעולם. אחת עקרת בית למופת, נשואה באושר לפדופיל השכונתי ומחנכת את דור העתיד בצורת שלושת בניה השמנמנים. השלישית לוזרית, מנגנת בעליבות מתוקה על גיטרה ונואשת אחרי גברים לא נכונים בעליל (כן, נהג מונית רוסי, גנב במקצועו, שמחזיק בדירה שכורה, […]
מיסת בוקר למותה של מצלמת פּוֹלָרוֹאִיד
צלם אותי במצלמת פּוֹלָרוֹאִיד, הן בקרוב המצלמה הרומטנית הקולנועית הזו, שמנציחה רגעים תלושים, תיעלם ללא זכר, כמו הדינוזאורים, תחת המפולת הדיגיטלית. צלם אותי במצלמת פילם כבדה. השרה את דמותי בנוזל חומצי רעיל בין לוחות ציאניד. הצמד אטבים לפניי בחדר חושך. הדלק נורת אזהרה חיצונית, כך שאיש לא יפריע לטקס ההטבלה האנלוגי. תנציח תזוזות מילימטריות של הניירוטיות הילדותית […]
צ'כוב, עצב ופוסט-מודרניזם
אמא שלי אומרת שאני כנראה האחרונה שבכתה אחרי קריאת המחזה של צ'כוב "בת השחף". מכיוון שעזבתי את בית הספר בו חינכו את האליטה האינטלקטואלית הבאה של סנט פטרבורג בגיל מוקדם מידי, לא למדתי מחזות אלה בשיעורי ספרות. כאשר הגעתי לארץ, נואשתי מללמוד שפה עברית משונה. קראתי את סיפוריו של עגנון בעזרת מילון עברי-רוסי מרופט, שהיה […]
מיכאל שלה, שלי
איך קוראים לעצב בעברית? מיכאל שלה, שלי. רבות דובר כיצד הצליח סופר צעיר בן עשרים ושבע בלבד לתאר נפש מיוסרת של אישה עצובה באופן כה מדויק, דרוך ופוצע. גם לו עצמו אין תשובה, מלבד הלצה נוגה שהיום לא היה מעז להיכנס כך לנבכי נפשה. זו אישה שמשוררת את חיה בין אבנים נושמות של עיר עתיקה […]
רוח חג או רוח בבושקה
אין באמתחתי רוח חג, אך על פי שבילדותי חגיגות שנה אזרחית חדשה היו פלא שלבואו חיכיתי יותר מאשר לחגיגות יום הולדת. יש באמתחתי געגוע לידיים החזקות שידעו מלחמה ואובדן, שמגען היה מחוספס, אך עם זאת עדין, משרה בטחון, משריש ידיעה שלעולם לא אפול מהן, ידי בבושקה שלי. בכל שלושים ואחד בדצמבר הייתה משפחתנו הקטנה מתיישבת סביב […]
נומי, נומי, פעוטה
נומי, נומי, פעוטה, אל תשני על קצה מיטה. כי בליל זאב יבוא ויישא אותך עִמּוֹ. רק אלוהים יודע כמה לילות של סיוטים קטועים ביליתי בתור ילדה בגלל החרוזים האלה. אני עדיין נמנעת מלישון על הקצה. סרט אנימציה של יורי נורשטיין, אגדת האגדות (חלק ראשון)
שמים מגנים מעל # סקיצה
מזג אוויר נפלא לצילומי חוץ. השמיים תלויים במהופך, כמו קערת דייסה, כמו חלב קרוש על פני דפנותיה, כמו מטרית ענק, שמסככת על כבישים, גגות, אנשים: תערובת אורבנית מְּעֻבֶּרֶת. בקרוב תיסדק תקרת הזכוכית, והמים ישצפו לתוך נקזי ביוב, שפולטים יותר ממנקזים. אנשים ירוצו-ידלגו מעל נחלי אכזב עירוניים. מגבי מכוניות ישמיעו רחש שרקני בליטופם את השמשות. אך […]
הבדלים של זמן וחושך # סקיצה
צעידה לילית במדבר. ההר ומצלעותיו כבר מאחורינו. האדמה נִפְרֶשֶׂת תחת רגליי, בלתי נראית ונינוחה. פרץ אור אחרון נמהל, כמו טיפת צבע מים, הנושרת ממכחול לתוך כוס מים אפלים. עלטה. אך אין זה חושך עירוני מזדחל, אלא חושך מדברי – עוטף, מגן, אינסופי. גם הוא טומן בחובו סכנות, אך עם זאת הוא נעים וברור. החושך בעיר הוא בוגדני, […]
פסגות # ולדימיר ויסוצקי
כן, כאן זה לא עמק, האוויר כאן שונה, מפולת שלגים להיכן שתפנה, הסלעים רועדים-רועמים בהִדַּרְדְּרוּת. מותר להקל, עיקולים לסכל, אך אנו בחרנו בשביל מהתל, משעול מלחמות, לנצח אותו או למות. חוצבים מדרגה. אין לפנות לאחור, ברכיים נוקשות מריגוש ומקור, והלב מתאווה לפסגה, מתדפק, לא נרגע. העולם מתחתיך נפרש על כף יד, וגם הקנאה מתעוררת […]
כל יום נפתחת דלת עם עוד כאוס ומוות מאחוריה
אנה זה שם של אישה יפה, ומסוחררת. סוגשל קלישאה בת ימינו. אך באנה הזאת התאהבתי כמו שלא התאהבתי באף אנה לפניה, והכאוס של אנה הזאת לא דומה לאף כאוס אחר. האמיתות הן פשוטות עור ודייקניות: כל הגברים אנ(ש)סים, כל הנשים זונות, אין לנו עין חוץ מחדות העין הדיגיטלית, אין צורך ליצור עומק באמנות, כי היא […]
זמנים, ושתיקות # Pedro Guerra
י ש לי בית בשמים, וגינה בלב ים, ציפור שיר על שָׁדַיִךְ. איך אשיב לי אותם? כוכבים, משאות נפש, פעימת לב דקה. אי גופך מלא כשף. עוד שקיעה, עוד שקיקה. זמנים ושתיקות. זעקות ושירים. עננים, נשיקות. בכיות, דיבורים. בִּצְחוֹקֵךְ אִוָּלֵד לי, ואגדל בבִּכְיֵךְ. על גֵּוֵךְ אתבגר לי, ואמות על יָדֵךְ. תרגום מספרדית ריטה קוגן
לעשות קצת דמוקרטיה
אני לא נולדתי בתל אביב. חייתי בה לסרוגין שנה פה, שנה שם. חזרתי אליה לפני שנה ובינתיים החלטתי, שזה המקום, שבו נעים לי לחיות. ולכן כבר לפני יותר מחודשיים נכנסתי לאתר של עיר לכולנו. קראתי, התרשמתי, חשבתי. אחר כך קיבלתי פליירים צבעוניים במהלך שיטוטיי בעיר. קראתי שוב. אחר כך החלטתי להירשם לרשימת מתנדבים. היום אני הולכת […]
ברלין – פוסט מצולם נטול משמעות
זה נהיה אופנתי הקטע הזה של פוסט מצולם: טיילתי "כאן", לגמתי את "זה", חשבתי על "ההוא". אך במקום אותם שמות עצם/תואר נלווים, משבצים תמונות מטושטשות יותר או פחות. בא לי גם אחד כזה. ביום האחרון בברלין שמתי את פעמיי אל שלוס שרלוטנבורג, שזה סוגשל ארמון שהיה שייך לאישתו הנטושה של פרידריך הגדול ומסביבו משתרעת […]
עוד יום נפלא # סקיצה
דגיגי הבננה שוחים אצלי בכיס. אני שולפת אחד, לופתת אותו בין האצבעות ומקרבת אל פניי. הדג מתקשח, ממיר את צהבהבותו בשחור מתכתי ומצמיח קנה. אני מצמידה אותו במהירות לרקה וסוחטת הדק קטן בצורת פסיק. אך בו ברגע הוא מתרכך שוב ונהיה דג, אמורפי, נע. הוא מחליק מידי ונשמט על הרצפה. שם הוא מתפתל, בפה פעור […]
כבר מלוא הסתיו נשם רקיע # אלכסנדר פושקין
כְּבָר מְלוֹא הַסְּתָו נָשַׁם רָקִיעַ. חַמָּה הִמְעִיטָה לְהַפְצִיעַ. אוֹר יוֹם פָּחַת, שָׁעָה-שָׁעָה. עַלְוַת מִסְתּוֹר שֶׁל הַחֻרְשָׁה בְּעֶצֶב רַךְ הִתְעַרְטְלָה. שָׂדוֹת כֻּסּוּ בָּעֲרָפֶל, וְלַהַק צִפּוֹרִים אָפֵל נָדַד דָּרוֹמָה. זוֹ תְּחִלָּה שֶׁל עֵת דִּכְדּוּךְ וְאַכְזָבָה, נוֹבֶמְבֶּר מִתְקָרֵב וּבָא. מתוך "יבגני אונייגין" תרגום מרוסית ריטה קוגן
דיוקן עצמי מבוץ שרוף
…………………………………………………………………………………………………………………………. …………………………………………………………………………………………………………………………. …………………………………………………………………………………………………………………………. כי מעפר אני ואל עפר אשוב. הבאתי לעולם פסל חדש בדמותי. דיוקן עצמי מבוץ שרוף.
בעצב תרצחי בנים
לאחרונה הקשקשת התקשורתית שולה מתוך מימיה הצהובים עוד ועוד סיפור על אימהות רוצחות. אני כהרגלי, מושפעת-מקיואן ומנותקת-מציאות, מהדהדת בתוכי קונוטציות ספרותיות. עוד הוכחה לכך, כי ספרות מעוותת את תפיסת מציאות. ראו הוזהרתם. פאוסט מאת גתה מאז שאני ילדה בת עשר דמותה של גרטכן, נערה תמימה ויפה בתחילתה ואישה מעונה ומשוגעת בסופה, לא מרפה מדמיוני. האם […]
פוסט מהירים
ההכנות. למרות הפלישה של חוצנים נטולי גלגלים, רצי נייקי תל אביב, בעלי חולצות אדומות מנדפות זעה, אלת החניה לא בגדה בי גם הפעם. היא עפעפה אליי בכחולבן נדיב במרחק פסיעות ספורות מהבית. לא הייתי בטוחה שאצליח להירדם בשעה כל כך מוקדמת, ועוד פחות בטוחה שאצליח להתעורר כעבור שעה וחצי ולהיגרר להחלקה של המהירים. החששות התבדו. תוך […]
עבריינים על גלגלים
מתישהו כשיהיו לי יותר תושיה ספרותית הולמת ויחלו, האובדוז של האנדורפינים בדם אכתוב בהרחבה על תל אביב רולרס (או בקיצור תא"ר). אכתוב על ההרגשה הייחודית והנהדרת הזו שמכרבלת אותי כל פעם מחדש כאשר אני מחליקה ברחובות האפלים של העיר. על השונות המרהיבה של אנשי הקבוצה שרק תורמת לביחד המתגלגל הזה. אתמול חזרתי מהעבודה ולמרות העייפות התכוננתי מחוייכת לחוויה הלילית המשכרת […]
המתנקש העיוור # חיים לפני בוא האדם # מרגרט אטווד
גאולה אמיתית תתאפשר אך בעזרת ספרות הכתובה על גבי קירות של שירותים ציבוריים. לורה צ'ייס (ציטוט מומצא) המתנקש העיוור. חיים לפני בוא האדם. שני ספרים על הרבה נשים, מעט גברים, אהבות מעוותות ואפשרות חמקמקה לגאולה. מאת מרגרט אטווד. המתנקש העיוור משליך לפנינו צילום דהוי. יותר נכון, שתי גרסאות לאותו צילום דהוי. בשניהם מופיע גבר שחום וכהה […]
אנשים, שראו ת'אלוהים # סקיצה
הנהג נראה ומדבר כמו ג'ק, שבילה עשור או שניים הקן הקוקיה. הוא פונה לכל נוסע בתורו וחוקר בחיוך מלא שניים צהובות אודות הבלוי בדיסנילנד. אין הרבה נוסעים על טיולית השעשועים של אנאהיים: משפחה אמריקאית עבת בשר ומרובת ילדים, תיירת יפנית צנומה לבושה ורוד, הנאחזת בחרדה בבקבוק מים ואני. כאשר ג'ק מתכופף לעברי ומתעניין בלגלוג מה, האם […]
את מי אי אפשר לזיין מאחור? (רמז – קיפוד)
הן היו שלוש: נני אוג, גראני רוחשעווה ומגרט שנשום. שלוש מכשפות מצחיקות עלי אדמות היקום (ואני לא מדברת רק על היקום של עולם הדיסק). בתור מכשפה תמיד הרגשתי מקופחת שאין גירסא עברית לשיר הקיפוד המפורסם של נני. כי כשמכשפה עברית הגונה משתכרת בפאב שכונתי, אין לה חרוזים הגונים לזמר. אחרי לילה עם מעט שינה ועודף […]
volver לחזור volver
נשים. נשים צבעוניות, איטיות, נחושות, נלחמות, מנקות, מבשלות, מטפלות, עובדות, שורדות, יפות, נהדרות. אין בעולם הזה של "לחזור" גברים טובים. הגברים בו נעים על הסקלה של רשעים ואנסים או של צופים מהצד. הגבר הצופה, זה שאינו רע, הוא אותו במאי סרטים נודד, לו הותר להתבונן על הנשים מהצד, לספר את סיפורן. אך הנשים האלה לא […]
מכפשת האפריל # ריי ברדבורי
מכשפת האפריל מאת ריי ברדבורי התרגום ריטה ק. באוויר, מעל גאיות, מתחת לכוכבים, מעל נהרות, אגמים ודרכים עפה סֵסִי. היא עפה בלתי נראית כמו רוח אביבית שרק עתה נולדה, רעננה כמו עלה תלתן שמזדקף מתוך שדות באור דמדומים. היא המריאה עם יונים, רכים וזכים כמו כדורי פרווה, התעכבה חבויה בעצים, התרעננה בתוך פריחה […]
קרקל #2
בשעות אחר הצהריים, כשהשמש הסתתרה מאחורי מסך מרכך של עננים, גררתי את החצובה לגינה, הדקתי את המפל אל הסורגים, שמתי טיימר ולחצתי. שוב ושוב ושוב.
קרקל #1
פוסטורנדוט
בסוף היא התאבדה. בדיוק כמו ליו. שתי התאבדויות במערכה אחת, האחרונה, השלישית. להתאבדות של ליו חיכיתי בכליון אוזניים. אישה קטנה ליו, מזינה את אהבתה הקטנה, השפחתית בחיוך קטן שזרק לה נסיך הכתר לפני שנים. בהפסקות קראתי בתוכניה העמוסה. החבאתי את עצמי ואת שמלת נעמה בצלאל התורנית שלגופי מאחורי ספרון בגוון כחול-עצוב. הליברית, הספקולציות על הכוונות של פוצ'יני לגבי […]
58/6/12 – 3 # וסילי גרוסמן
דודה טניה, מנקה פשוטה מהעיר אורל, לוחשת לעצמה מילות תפילה: אבוי לארץ וליושביה..* פניה, פנים גסות של איכרה, נראות מעונות וחייתיות. איך אין בה, בדודה טניה, שום רוע, אך ורק טוב לב בלתי נדלה. כיצד הגיעה האישה הקדושה הזאת למחנה? אחת שמוכנה לעשות תורנויות נקיון במקום אחרות ללא סייג, בכניעה מרצון. האחיות הנזירות, ברברה וקסניה, […]
LIFECAM # סקיצה
בקרוב יתחיל שימוש במצלמת חיים – LIFECAM. המצלמה הזעירה תושתל בתוך כל עובר שיוולד, בתוך רשתית עינו. כל התמונות שהמצלמה תנציח יואחסנו בתוך תאי זכרון מיוחדים במוח. יהיה ניתן לדרוש מאדם לראות תמונות חיו על פי צו בית משפט בלבד. במקרים של האשמות פליליות למשל. לדוגמא, במקרה של אונס. נוציא את התמונות שנשמרו במוחה של […]
58/6/12 – #2 וסילי גרוסמן
רצות, ממהרות, מועדות נשות אוייבי העם, אוספות בידיים רועדות שקיות עם הדברים שלהן, אשר התפזרו על השלג, אך מפחדות להשמיע קול בכי. מאשה התבוננה סביב. מאחוריה מחסן, קרונות מסע – כמו חרוזי אודם על גבי גופה לבנה, ולפניה מסתחרר נחש איסופי וכהה – טור של נשים צועדות. משני צידי הטור ערימות של גזעי עץ כרותים, מכוסים […]
הרקדנית | פי ג'יי הארווי
הוּא עֵט כְּמוֹ עוֹף הַחוֹל מִלַּהַב שְׁמֵימִי עָטוּי שְׁחֹרִים, עִם צָלַב עָלָיו חֲרוּט שְׁמִי הוּא גַּח שְׁטוּף אוֹר, הָדָר וְעֹז תִּפְאָרָה לֹא הֶאֱמַנְתִּי מָה הָאֵל לִי בָּרָא אָמַר, רִקְדִי, רִקְדִי fanciulla gentile אָמַר, שַׂחֲקִי וְאֶת לִבֵּךְ כְּבָר אַרְגִּיל אָמַר, גִּלְשִׁי אִתִּי אֶל פְּנֵי השְׁכִינָה בִּמְצוּל אָהַבְתִּי שַׁוְּעִי בְּרִנָּה נָשָׂאתִי תְּפִלָּה עַד קֵץ הַזְּמַן […]
58/6/12 – 1 # וסילי גרוסמן
מתוך "הכל זורם" מאת וסילי גרוסמן # התרגום ריטה קוגן מאשה הענוגה. הנה נותרה היא ללא גרביוני משי דקים, ללא עליונית סרוגה מצמר כחול. קשה להישאר נקיה ומסודרת בתוך קרון מסע. היא מאזינה במאמץ משותק מאימה לשיחותיהן של שכנותיה לדרגשים, גנבות ופושעות. שפת דיבורן מוזרה ומעוותת, כאילו כלל אינה השפה הרוסית המוכרת. מבועתת, היא בוהה […]
סיפורה של
היה הייתה סופרת. דווקא אחלה של סופרת. צרפתיה. אחת כזאת, שמסתובבת כל היום עם אינטלקטואלים שמאלנים. והיה לה בנזוג. גם סופר. צרפתי. הייתה להם אהבה משו-משו. רומנטיקה, להט, קצת משחקים, קצת חיי חברה. אבל מה, אחרי כמה זמן לסופר נמאס. הוא התעייף מהעסק הזה של אהבה והחליט לחפש לו כוסית אחרת, אולי ספרית או גננת. […]
אנה קרנינה – הבלט של בוריס אייפמן – ביקורת מאוחרת נטולת פסקאות
על הבמה קיימות אך ארבע דמויות: אנה, וורונסקי, קרנין והלהקה. כל הדמות שוות ערך וחשיבות אחת לשניה. התפאורה מרומזת: פעם רסיסים סנט פטרבורגיים, פעם גיצי איטליה. מיטות. המון מיטות. ארונית בצורת כלוב שבו יוחבא הבקבוקון עם סם. צבא – תשוקתו העזה של וורונסקי. הילד – הרגש העמוק של אנה. קרנין מרוכז באנה, ביצוגיות שלה, ביופיה, […]
קרקל #0
אוטפריד פרויסלר # קרבאט, שוליית המכשף # פרק 3
העבודה המפרכת קרבאט למד על בשרו מהי עבודה קשה. המאסטר לא הרפה ממנו אף לא לדקה. רק העמיס עליו עוד ועוד מטלות. "איפה נעלמת, קרבאט? לך לסחוב שקי קמח למחסן." או "בוא הנה מיד. תשטוף את הזרעים, אחרת יירקבו." או "הקמח שניפית מלא בגרגרים. אחרי ארוחת ערב תנפה שוב. ואל תלך לישון לפני שכל הקמח […]
אוטפריד פרויסלר # קרבאט, שוליית המכשף # פרק 2
אחד עשרה ואחד המאסטר סימן לקרבאט ללכת אחריו. הנר שבידו האיר גרם מדרגות מפותל שהוביל לעליית הגג, בה התגוררו תלמידיו. באורו הקלוש של הנר הראה לתלמיד החדש דרגשי עץ נמוכים, שישה בכל צד. שקי קש, שמיכות וסדינים קמוטים היו מפוזרים באי סדר על הדרגשים. ניכר היה כי עד לפני רגעים ספורים ישנו כאן […]
אוטפריד פרויסלר # קרבאט, שוליית המכשף # פרק 1
טחנת הקמח בקוֹזלברוּך קרב לו חג המולד. קְרַבָט, נער סרבי אך בן ארבע עשרה, קבע יחד עם עוד שני נערים, חסרי בית אף הם, לנדוד בין הכפרים ולהציג בפני איכרים ממזמורי חג המולד. בתמורה קיוו לקבל פת לחם ומחסה ללילה. לא הרתיע אותם צו של מושל מקומי, שאיים בעונש חמור למשוטטים ומקבצי נדבות. […]
זכרונות חתוליים # סקיצה
פאתי קיבוץ גלויות. חומת בטון אימתנית חתומה בפס שמי לילה שחורים. החומה מרוססת גראפיטי גס ומטושטש. בחזית עומד פח זבל עירוני ירוק, מוגדל פי כמה. הפח מלא אפשה ומחוסר מכסה. חתול בודד רובץ לצד הפח. שקי פלסטיק נפוחים, שחורים, מהם מזדחל זרזיף מצחין, מונחים בערימה בצד השני של הבמה. זה מקום התאספותם של חתולי רחוב וחתולי בית. כאן […]
בובה בלו # בוב דילן
לכי לך עכשיו, קחי מה נדרש, כל מה שבא ליד כל מה שתרצי לשמור, עדיף שתחטפי מיד היתום שלך מחזיק אקדח בוכה כמו אש בשמש, הפרחח דעי לך, הקדושים לא התכלו והכל נגמר כאן, בובה בלו. הכביש קורא למהמרים, בסוף את תקלטי קחי לך אוסף צירופי מקרים ותמלטי הציירחוב חסר פרוטה הוא מצייר על […]
מה טוב, לֹא בְּגִינִי אתה נכאב… | מרינה צבטייבה
מָה טוֹב, לֹא בְּגִינִי אַתָּה נִכְאָב, מָה טוֹב, לֹא בְּגִינְךָ אֲנִי נִכְאֶבֶת, וּכְבוֹד כַּדּוּר הָאָרֶץ לֹא נִשְׁאָב מִתַּחַת לְרַגְלֵנוּ הַנִּצֶּבֶת. מָה טוֹב, מֻתָּר צְחוֹקִי הַמְּשֻׁלְהָב וּמִלָּתִי חָפְשִׁית, לֹא מִתְעַכֶּבֶת, וְלֹא אֶסְמַק בְּגַל מַחֲנָק נִתְעָב עֵת גַּעַת שַׁרְווּלִים דּוּמָם אוֹרֶבֶת. וְעוֹד מָה טוֹב, כִּי אֶל מוּלִי אַתָּה חוֹבֵק אַחֶרֶת, כֹּה שָׁלֵו אֲרֶשֶׁת, לֹא מְנַבֵּא לִי […]
למה גוף # סקיצה
אני יושבת ומפוררת את הימים. מעין לכלוכית בגירסא למבוגרים של האחים גרים, שמפרידה בין גרגירי אורז לבנים ושחורים. העיסוק המזוכיסטי מזקק את האורז ואת חיפושי אחר משמעות הגוף. נדמה כי המשמעות היחידה לקיום ותחזוקת הגוף טמונה בעונג. אנחנו מאכילים את הגוף, מאמנים אותו, מורטים ממנו שיער, מושחים אותו בתמרוקים שמנוניים וריחניים, מכסים אותו באינספור בגדים […]
לסגור את החלון
פיצה הוא חתול בית. הוא אימץ אותי כשהיה גור תקיף־הליכות בן שלושה חודשים. מאז הספיק לעבור איתי שלוש דירות, לצלוח ארבע מערכות יחסים בלתי פתירות ולחסל אינספור קופסאות פנסי פיסט. בגללו אני גרה בדירות קרקע, תמיד עם חלון שנפתח לחצר או לגינה. על אף היותו חתול בית שמנמן ומפונק, הוא זקוק לשהות־חוץ כמו שאני זקוקה […]