דור התחייה

דור התחייה

 

הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה

(שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס)

הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים

אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים

וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת

כּוֹתֵב לַפְּרִי, לָעֵץ, לַקָּהָל בְּלִבּוּב עַצְמִי וּבְלַהַט

כּוֹתֵב אֶת קוֹרוֹת חַיָּיו בְּלֹא אַף תַּחְבּוּלָה סִפְרוּתִית

בְּנִימָה חֲבֵרִית, אֲמִתִּית, אַלְמוֹתִית

עוֹד כְּשֶׁהָיָה עוֹלַל (עוֹד כְּשֶׁהָיָה חַיָּל)

רוּחוֹ נָדְדָה אֶל־עָל

לִבּוֹ הִתְאַוָּה שֶׁיִּתְהַוֶּה לָאָמָּן

וְהֵנָּה הוּא כָּאן

הָוּוּי וְאָפוּי וְתַפּוּחַ וְזָהָב וּמֻזְמָן

לְלֵיל כָּל הַקְּדוֹשִׁים רְהַבְתָּנִי

לֵיל כָּל הַמְּחַבְּרִים שֶׁמֵּתוּ מִכְּבָר (בְּאֹפֶן מָלֵא וְתִקְנִי)

שָׁם הוּא חוֹגֵג, מְבֻסָּם וְנִנּוֹחַ

פּוֹצֵחַ בְּ"הַמָּנוֹחַ וַאֲנִי"

וּמְקַנֵּחַ בְּ"אֲנִי וְהַמָּנוֹחַ"

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר. עת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר. עֵת דְּיוֹ וּבֶכִי! תִּכְתֹּב עָלָיו בְּהִתְיַפְּחוּת, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם אֶל דֶּחִי וּשְׁחֹר־אָבִיב בְּהִתְלַקְּחוּת.   קַח כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל נִחָר –

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן

אָמוֹר עַל הָאָרֶץ | פול ורלן   רוּחוֹת הַלַּיִל זָרְקוּ לָאָרֶץ אֶת אָמוֹר, שֶׁבְּפִנַּת הַגַּן הָעֲלוּמָה עוֹפֵף, שׁוֹחֵק, וְאֶת קַשְׁתּוֹ בִּמְשׁוּבָה כּוֹפֵף, וְנוֹכַח הַמַּרְאֶה הִרְהוּר