ז'ק פרוור | תיבת הנגינה (העוגב הברברי)

הקטע שלי זה הפסנתר

אמר האחד

הקטע שלי זה הכינור המְנַסֵּר

אמר האחר

שלי זה הַנֵּבֶל, שלי הבַּנְג'וֹ

שלי זה הצ'לו הכרסתן

שלי חֵמֶת החֲלִילִים… שלי החליל

ושלי הרעשן.

וְהָאֲחָדִים והאחרים דיברו ודיברו

ודיברו על הקטעים ועל מה הם ניגנו

ושום מוזיקה לא נשמעה

כולם רק דיברו

ודיברו ודיברו

ואיש לא ניגן והם לא ניגנו

אבל בפינה עמד גבר שותק

"ואיזה כלי הוא הקטע שלך, אדוני

השותק, הנאלם?"

שאלו אותו המוזיקאים כולם

"הקטע שלי זה תיבת הנגינה

והסכין זה הקטע שלי גם"

אמר הגבר שעד כה

לא דיבר בכלל

ואז צעד קדימה עם הסכין ביד

ואת כל המוזיקאים רצח מיד

והוא ניגן בתיבת הנגינה

והמוזיקה שלו הייתה כה כנה

כה חיונית וכה חיננית

עד שהילדה הקטנה של בעל הבית

יצאה מתחת לפסנתר

שם שכבה לישון

מרוב שעמום

ואמרה:

"הקטע שלי זה קפיצה ושתיים

במשחק מחניים

הקטע שלי זה קלאס

הקטע שלי זה דלי עם חול ומים

הקטע שלי זה כף וכְּלוֹנָס

הקטע שלי זה לשחק באבא-אמא

הקטע שלי זה חתלתול נם

הקטע שלי זה הבובה ימימה

הקטע שלי זה שמשיית מלמלה עם פס

הקטע שלי זה לשחק עם אחי הקטן

ועם אחותי הקטנה ולפעמים

הקטע שלי זה שוטרים

וגנבים

אבל כל זה נגמר נגמר נגמר

בא לי את הקטע של הרוצחים

בא לי את הקטע של תיבת הנגינה

והגבר אחז בידה של הילדה הקטנה

והם הלכו בערים

בבתים ובגנים

והם רצחו המוני בני אדם ככל יכולתם

אחרי זה הם באו בברית נישואים

והביאו המון המון ילדים

אבל

הבכור התחבר לפסנתר

השני לכינור מנסר

השלישי לנבל

הרביעי לרעשן

החמישי לצ'לו כרסתן

ואחר כך הם התחילו לדבר לדבר

לדבר לדבר, מילה ועוד מילה

ושום מוזיקה לא נשמעה

והכל נגזר להתחיל מהתחלה!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

ניקולאי גומיליוב | פועל

מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.   עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ

יפה הוא הים | פול ורלן

יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!   לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו

משאלה

הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים.   בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים

הַשַּׁחַק שמעל… | פול ורלן

הַשַּׁחַק שֶׁמֵּעַל הַגַּג כָּחֹל, מַרְגִּיעַ! הָעֵץ שֶׁשָּׁט מֵעַל הַגַּג עָלָיו יָנִיעַ.   הַפַּעֲמוֹן בְּעֵין שְׁחָקִים בְּרֹךְ יִצְלֹל. צִפּוֹר עַל עֵץ בְּעֵין שְׁחָקִים תָּלִין בַּקּוֹל.