הַשַּׁחַק שֶׁמֵּעַל הַגַּג
כָּחֹל, מַרְגִּיעַ!
הָעֵץ שֶׁשָּׁט מֵעַל הַגַּג
עָלָיו יָנִיעַ.
הַפַּעֲמוֹן בְּעֵין שְׁחָקִים
בְּרֹךְ יִצְלֹל.
צִפּוֹר עַל עֵץ בְּעֵין שְׁחָקִים
תָּלִין בַּקּוֹל.
אֵלִי, אֵלִי, כָּאן הַחַיִּים –
פַּשְׁטוּת רוֹגַעַת.
אִוְשַׁת דְּבָרִים חֲרִישִׁיִּים
מֵעִיר מַגַּעַת.
מָה תַּעֲשֶׂה, כֵּן, כָּאן, אַתָּה,
בְּרֹב בִּכְיְךָ,
תַּגִּיד, מָה תַּעֲשֶׂה עַתָּה
עִם עֲלוּמֶיךָ?
מתוך "תבונה" 1881
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,