חצר

מֵעִיר שְׁלֵמָה נוֹתְרָה לִי אַךְ חָצֵר –

חוֹלִית, מְסֻרְפַּדָה וּמְקֹרַחַת.

מֵחַד חוֹמַת בֵּית כְּנֶסֶת בָּהּ תָּצֵר,

וּמֵאִידָךְ שׁוּרַת פַּחִים נִפְקַחַת.

חֲצַר בִּנְיָן לִי מְצוּדָה כְּבִירָה,

וּבָהּ אֲנִי – גְּבִירָה וּמְשָׁרֶתֶת,

סְבִיבָהּ חֲפִיר בִּלְתִּי נִרְאֶה נִכְרָה,

כְּתָלֶיהָ עֲשׂוּיִים עַלְוָה רוֹטֶטֶת,

וְעֵשֶׂב מִזְדַּקֵּר שֶׁל בּוֹא אָבִיב,

וּפֶרַח חֶלְמוֹנִי וְאַלְמוֹנִי,

וּבוֹר סְפִיגָה בָּלוּעַ כְּעֵין כִּיב.

בְּאוֹר חַמָּה נוֹטֶה לְהַעֲרִיב –

אַךְ חֲתוּלִים,

עוֹרְבִים,

יוֹנִים,

אֲנִי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,