מֵעִיר שְׁלֵמָה נוֹתְרָה לִי אַךְ חָצֵר –
חוֹלִית, מְסֻרְפַּדָה וּמְקֹרַחַת.
מֵחַד חוֹמַת בֵּית כְּנֶסֶת בָּהּ תָּצֵר,
וּמֵאִידָךְ שׁוּרַת פַּחִים נִפְקַחַת.
חֲצַר בִּנְיָן לִי מְצוּדָה כְּבִירָה,
וּבָהּ אֲנִי – גְּבִירָה וּמְשָׁרֶתֶת,
סְבִיבָהּ חֲפִיר בִּלְתִּי נִרְאֶה נִכְרָה,
כְּתָלֶיהָ עֲשׂוּיִים עַלְוָה רוֹטֶטֶת,
וְעֵשֶׂב מִזְדַּקֵּר שֶׁל בּוֹא אָבִיב,
וּפֶרַח חֶלְמוֹנִי וְאַלְמוֹנִי,
וּבוֹר סְפִיגָה בָּלוּעַ כְּעֵין כִּיב.
בְּאוֹר חַמָּה נוֹטֶה לְהַעֲרִיב –
אַךְ חֲתוּלִים,
עוֹרְבִים,
יוֹנִים,
אֲנִי.