חצר

מֵעִיר שְׁלֵמָה נוֹתְרָה לִי אַךְ חָצֵר – חוֹלִית, מְסֻרְפַּדָה וּמְקֹרַחַת. מֵחַד חוֹמַת בֵּית כְּנֶסֶת בָּהּ תָּצֵר, וּמֵאִידָךְ שׁוּרַת פַּחִים נִפְקַחַת. חֲצַר בִּנְיָן לִי מְצוּדָה כְּבִירָה, וּבָהּ אֲנִי – גְּבִירָה וּמְשָׁרֶתֶת, סְבִיבָהּ חֲפִיר בִּלְתִּי נִרְאֶה נִכְרָה, כְּתָלֶיהָ עֲשׂוּיִים עַלְוָה רוֹטֶטֶת, וְעֵשֶׂב מִזְדַּקֵּר שֶׁל בּוֹא אָבִיב, וּפֶרַח חֶלְמוֹנִי וְאַלְמוֹנִי, וּבוֹר סְפִיגָה בָּלוּעַ כְּעֵין כִּיב. בְּאוֹר חַמָּה נוֹטֶה […]