קרנגדה או בלדה על בת גנרל | אלכסנדר גאליץ'

1"הוּא הָיָה פָּקִיד דֶּרֶג-בֵּינַיִם, 

הִיא הָיְתָה בִּתּוֹ שֶׁל גֶּנֶרָל…"

 

מַצָּעִים – לִפְרֹשׂ, פֶּחָם – לַתַּנּוּר,

חֲמוּצִים-בַּשַּׂר לִקְצֹץ, שֶׁיַּחְזֹר.

בָּא פִּתְאוֹם, נִשְׁכַּב וְכָל הַסִּפּוּר,

הַגִּיבֶרֶת שֶׁלּוֹ שׁוּב בַּמַּחְזוֹר.

 

וְהוּא מַבְּסוּט מִזֶּה, כְּלַבְלַב מְזֻפָּת,

בִּיס שֶׁל ווֹדְקָה וְשֶׁקַע בִּמְצוּלוֹת,

אַךְ בְּרוּסְיָה יֶשְׁנָהּ לֶנִינְגְּרָד,

וּבְלֶנִינְגְּרָד יֶשְׁנָן תְּעָלוֹת.

 

שָׂמָה אִמָּא'לֶה גָּרָה עִם אַבָּא'לֶה,

הֵם קָרְאוּ לִי מְתוּקָה וּמָאמָא'לֶה,

לִשְׁנֵיהֶם הָיִיתִי בַּת, לֹא מִין אֲסוּפִית,

אַךְ שְׁנֵיהֶם חָטְפוּ אוֹתָהּ בַּמְּרַבִּית.

 

אוֹי קָרָגַנְדָּה, אַתְּ קָרָגַנְדָּה,

פֶּחָמִים-מַאֲסָרִים כּוֹרָה, כֻּלָּהּ כְּבוּדָה.

כּוֹרָה שְׁנַיִם וּשְׁלוֹשָׁה עֲשׂוֹרִים,

וְזֶה שֶׁחַיָּה עִם נָשׂוּי, אָז אֵין פֹּה אֲחֵרִים.

קָ-רָ-גַנְ-דָּה.

 

וְהוּא, כְּלַבְלַב, מִנַּהָגִים חָפְשִׁיִּים,

הוּא גָּנַב, אִישׁ קוֹלִימָה מִתְקַמְצֵן,

הוּא סוֹחֵר לוֹ בִּשְׁוָקִים-בִּכְבִישִׁים,

שָׁם בְּרוּבָּל, שָׁם חִנָּם מְזַיֵּן.

 

יוֹם אֶחָד אוֹתִי הַקְּפִיץ לַמַּרְכּוֹל,

הִתְנַפֵּל, בָּאתִי לִצְרֹחַ, אֲבָל

עַל שִׁמְשָׁה קִדְמִית מוּלִי, מִצַּד שְׂמֹאל

הוּא הִדְבִּיק תְּמוּנָה אַחַת, הַנָּבָל.

 

וּבַתְּמוּנָה כִּכַּר-גִּנָּה עִם פְּרָחִים וְצֵל,

וְעָלֶיהָ אֶבֶן-סֶלַע עִם פָּרַשׁ-בַּרְזֶל,

וְלִפְנֵי שְׁלוֹשִׁים שָׁנָה אֲנִי עִם אִמָּא בַּגִּנָּה…

אֲבָל דַּי לִי, שֶׁמָּא אֲיַלֵּל קִינָה.

 

אוֹי קָרָגַנְדָּה, אַתְּ קָרָגַנְדָּה!

אֶת גַּם אֵם, גַּם אֵם חוֹרֶגֶת, וְכֵיצַד נֵדַע,

אֲבָל אִתִּי תָּמִיד רַכָּה וּבִי אַתְּ חֲפֵצָה,

כָּכָה שֶׁלְּעַצְמִי אֲנִי לֹא נְחוּצָה.

קָ-רָ-גַנְ-דָּה.

 

קָם, אַחַת שֶׁל "בֵּלוֹמוֹר" חִישׁ הִצִּית,

וְחָטַף אֶת הַמְּעִיל עִם הָאַרְנָק,

וְלַמִּסְדְּרוֹן טוֹפֵף, הַבַּנְדִּיט.

כְּשֶׁחָזַר, עַל הַמִּטָּה שׁוּב נִזְרַק.

 

הוּא שׁוֹאֵב-נוֹשֵׁף, אֲנִי מוּל הָאֵשׁ,

מִבְּצָלִים קוֹצֶצֶת דַּק, שֶׁלֹּא יִרְעַב,

הֲרֵי הוּא עָלַי חוֹמֵל, הַטִּפֵּשׁ,

הָרֵי בָּא, הָרֵי נוֹשֵׁם, הַכְּלַבְלַב.

 

שַׁן-תִּישַׁן, מֻזְהָב שֶׁלִּי, שַׁן, מַחְמַל לִבִּי.

הַדְּמָעוֹת? מֵהֶן שׁוּם מֶלַח-לֶחֶם לֹא אָבִיא.

וְשֶׁהַגִּיבֶרֶת שֶׁלּוֹ עוֹשֶׂה לִי זַרְבּוּבִית,

שֶׁתִּזְדַּיֵּן, אֲנִי אַחַת לֹא גַּאַוְתָנִית.

 

אוֹי קָרָגַנְדָּה, אַתְּ קָרָגַנְדָּה!

אִם יֵשׁ גַּאֲוָה, כָּאן אַתְּ אֲבוּדָה.

פַּת לַחֲמֵנוּ, אֶל, תֵּן לָנוּ, יָקָר,

וּמָה בְּרוּסְיָה יֵשׁ, אָז פֹּה אוֹתוֹ דָּבָר!

קָ-רָ-גַנְ-דָּה.

 

נָדְדָה שְׁנָתִי, נֶעֶלְמָה בִּכְלָל,

וּמָחָר יוֹם סִדּוּרִים, רְבָבָה וּקְצָת.

יֵשׁ מִשְׁלוֹחַ דָּג מָלוּחַ מֵהַמִּפְעָל,

מְדַבְּרִים שֶׁהַדָּגִים הֵם מִלֶּנִינְגְּרָד.

 

לְעַצְמִי אֶקַּח, בְּקָרוֹב חַגִּים,

וְגַם אֲחַלֵּק בְּיָד רְחָבָה.

גַּם לַגְּבֶרֶת שֶׁלּוֹ – חֲמִשָּׁה דָּגִים,

שֶׁתֹּאכַל, כַּלְבָּה, שֶׁתִּשְׂמַח לִבָּהּ.

 

שֶׁתֹּאכַל-תִּנְגֹּס, עֲלוּבָה נִבְזִית,

וְשֶׁלֹּא תַּחְשֹׁב אוֹתִי לַקַּמְצָנִית,

כְּלוּם עֵינַי מְעַקְצְצוֹת רַק מֵהַבָּצָל,

כְּלוּם נִשְׁמָט רָאשִׁי, מְרוֹקֵן וְקַל.

 

אוֹי קָרָגַנְדָּה, אַתְּ קָרָגַנְדָּה!

פֶּחָמִים-מַאֲסָרִים כּוֹרָה, כֻּלָּהּ כְּבוּדָה.

וּבַתְּמוּנָה כִּכַּר-גִּנָּה עִם פְּרָחִים וְצֵל,

וְעָלֶיהָ אֶבֶן-סֶלַע…

קָ-רָ-גַנְ-דָּה!

 

 

1966

 

1 מתוך רומנסה רוסית מ-1859 מאת פיוטר יסאייביץ' ויינברג (1791-1865), משורר רוסי, מתרגם והיסטוריון של הספרות. הרומנסה הולחנה על ידי אלכסנדר סרגייביץ' דָרְגומיז'סקי, אחד המלחינים הרוסים המשפיעים של המאה התשע עשרה. בזכות ההלחנה הרומנסה הפכה ללהיט מוכר לכל ברוסיה, הן לפני והן אחרי המהפכה. ברומנסה מסופר על אודות פקיד דרג ביניים אומלל שלרוע מזלו התאהב בבת גנרל רמת מעלה ובלתי מושגת. היא מסרבת לחיזוריו והפקיד מוכה הצער שותה לשוכרה ובחזיונות הלילה רווי היין רואה אל מולו את דמותה של בת הגנרל קשת הלב.

2 קָרְלַג – מחנה לחינוך מחדש ומחנה עבודה בכפייה של המחוז קרגנדה, קזחסטן. אחד המחנות הגדולים שהיו בברית המועצות (1930-1959). נכלל ברשת הגולג של הנ.ק.ו.ד. מטרתו העיקרית הייתה לספק כוח עבודה זול לכרית פחם, לטובת פיתוח תעשיות מבוססות פחם ופלדה. בנוסף לאסירים הפוליטיים, במחנה שהו גם אסירים פליליים. בסמוך לקרלג נמצא המחנה אקמולינסקי (אלג'יר – כינוי בלשון דיבור, על פי ראשי התיבות ברוסית), מחנה אקמולינסקי עבור נשות בוגדים במולדת, אף הוא אחד המחנות הגדולים ברשת הגולג. השיר נמסר מפיה של הדוברת, אישה כבת שלושים-ארבעים, שנולדה בלנינגרד למשפחה סובייטית מיוחסת, אביה היה גנרל. אביה ואמה הוצאו להורג במהלך הטהורים הגדולים של שנות השלושים (הענישה המירבית כלשון השיר) והיא עצמה, בעודה ילדה קטנה, הוגלתה, ככל הנראה ל-אלג'יר. לאחר שחרורה המשיכה להתגורר באזור קרגנדה, כמו אסירות משוחררות רבות. הגבר שעמו היא חיה הוא אסיר פלילי לשעבר, עתה נהג חופשי. הוא מנצל את מעמדו שהיה משמעותית גבוה מזה של אסירה פוליטית (גם זו המשוחררת). הוא גונב, "מתקמבן" ומנצל-אונס נשים נטולות זכויות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,