לבדות | אנה אחמטובה

מְאוֹת הָאֲבָנִים שֶׁבִּי הוּטְחוּ

לִמְּדוּנִי מִפְּנֵי אֶבֶן לֹא לִפְחֹד.

לִצְרִיחַ רַם הַמַּלְכּוֹדוֹת הָפְכוּ,

נִשָּׂא לְצַד צְרִיחִים רָמִים פָּחוֹת.

אֲנִי מוֹדָה לְכָל הַבַּנָּאִים,

שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר וְטִרְחָה.

כָּאן קֶרֶן-אוֹר חוֹתֶמֶת עַיִן תַּדְהִים,

מִכָּאן אַקְדִּים לִרְאוֹת אֶת הַזְּרִיחָה.

אֶל חַלּוֹנוֹת חַדְרִי תְּכוּפוֹת נְעִים

רוּחוֹת מֵהַיַּמִּים הַצְּפוֹנִיִּים

וּמִיָּדִי יוֹנָה זְרָעִים טוֹעֶמֶת…

וְאִם לִכְתֹּב אֲנִי לֹא מְסַיֶּמֶת,

שְׁלֵוָה וּמְרַחֶפֶת כְּאֵלָה

תַּחְתֹּם יָדָהּ שֶׁל מוּזָה אֲפֵלָה.

 

6 ביוני 1914

מרוסית ריטה קוגן 27 ביוני 2018

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp

עוד פוסטים

ניקולאי גומיליוב | פועל

מוּל כִּבְשָׁן לוֹהֵט נִצָּב בְּלִי נוּעַ גֶּבֶר מְבֻגָּר, נְמוּךְ-קוֹמָה. מַבָּטוֹ נִבָּט שָׁלֵו, כְּנוּעַ מִשְּׁמוּרַת עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.   עֹל שֵׁנָה אֶת עֲמִיתָיו הִכְרִיעַ, רַק הוּא לְבַדּוֹ

יפה הוא הים | פול ורלן

יָפֶה הוּא הַיָּם מִכָּל בֵּית יִרְאָה, אוֹמֶנֶת עוֹלָם שִׁיר עֶרֶשׂ גּוֹאָה, הַיָּם לוֹ דָּרְשָׁה הָאֵם הַקְּדוֹשָׁה!   לוֹ מְלוֹא דּוֹרוֹנוֹת, מַחְרִידִים וְרַכִּים. סְלִיחוֹתָיו מִתְנַגְּנוֹת. כְּעָסָיו

משאלה

הַיָּמִים הֵם יְמֵי סוֹף אוֹגוּסְט, הֶלֶם חֹם פָּשַׁט בַּגַּנִּים, וּפִתְאוֹם, כְּמוֹ בְּאֵיזֶה מִין פוֹקוּס, מַתְחִילִים לָמוּת רוֹדָנִים.   בְּאֵירוֹפָּה-אַסְיָה-אַפְרִיקָה הֵם לוֹקִים בְּמֵחוּשׁ מִסְתּוֹרִי, וּסְבִיבָם מַחְוִירִים