לבדות | אנה אחמטובה

מְאוֹת הָאֲבָנִים שֶׁבִּי הוּטְחוּ

לִמְּדוּנִי מִפְּנֵי אֶבֶן לֹא לִפְחֹד.

לִצְרִיחַ רַם הַמַּלְכּוֹדוֹת הָפְכוּ,

נִשָּׂא לְצַד צְרִיחִים רָמִים פָּחוֹת.

אֲנִי מוֹדָה לְכָל הַבַּנָּאִים,

שֶׁלֹּא תֵּדְעוּ עוֹד צַעַר וְטִרְחָה.

כָּאן קֶרֶן-אוֹר חוֹתֶמֶת עַיִן תַּדְהִים,

מִכָּאן אַקְדִּים לִרְאוֹת אֶת הַזְּרִיחָה.

אֶל חַלּוֹנוֹת חַדְרִי תְּכוּפוֹת נְעִים

רוּחוֹת מֵהַיַּמִּים הַצְּפוֹנִיִּים

וּמִיָּדִי יוֹנָה זְרָעִים טוֹעֶמֶת…

וְאִם לִכְתֹּב אֲנִי לֹא מְסַיֶּמֶת,

שְׁלֵוָה וּמְרַחֶפֶת כְּאֵלָה

תַּחְתֹּם יָדָהּ שֶׁל מוּזָה אֲפֵלָה.

6 ביוני 1914

מרוסית ריטה קוגן 27 ביוני 2018