סְאוֹן נָדָם. אֶל הַבָּמָה יָצָאתִי,
וּבְגַב שָׁעוּן עַל הַמַּשְׁקוֹף
הֵד רָחוֹק לוֹכֵד, הַאִם מָצָאתִי
רֶמֶז־מָה לְגוֹרָלִי הַטּוֹב?
אֲפֵלָה לֵילִית בִּי עַיִן לוֹטֶשֶׁת,
אֶלֶף מִשְׁקָפוֹת – דְּמוּתִי לִנְגֹּס.
לְאָבִי אֶשָּׂא תְּפִלָּה נוֹאֶשֶׁת,
הַעֲבֵר נָא מֵעָלַי הַכּוֹס.
תִּכְנוּנְךָ צָד אֶת לִבִּי, וְכַמָּה
הוּא עִקֵּשׁ – אֲנִי מוּכָן לַדְּמוּת.
אַךְ עַתָּה שׁוֹנָה עַד כְּלוֹת הַדְּרָמָה –
פָּטוּר אוֹתִי הַפַּעַם מֵהַזְּכוּת.
אַךְ סִדּוּר הַפְּעֻלּוֹת קָבוּעַ,
סוֹף דַּרְכִּי נִגְזַר, וְנֶחְרָצוֹת.
לְבַדִּי אֶל מוּל הֲמוֹן צָבוּעַ.
לִחְיוֹת זֶה לֹא שָׂדֶה לַחְצוֹת.
1946
(מרוסית ריטה קוגן)
2 תגובות
גב' ריטה, במחילה –
' יצאתי'- 'מצאתי', חריזה לא ראויה לשירו האיקוני של פסטרנק וגם הסיומת, בתרגומה המילולי.רק מוסיפה לרושם אהין אונים.
יעקב
מותר לחרוז פעלים כשצריך וגם הסיומת עובדת לי.