המלט \ בוריס פסטרנק

סְאוֹן נָדָם. אֶל הַבָּמָה יָצָאתִי,

וּבְגַב שָׁעוּן עַל הַמַּשְׁקוֹף

הֵד רָחוֹק לוֹכֵד, הַאִם מָצָאתִי

רֶמֶז־מָה לְגוֹרָלִי הַטּוֹב?

 

אֲפֵלָה לֵילִית בִּי עַיִן לוֹטֶשֶׁת,

אֶלֶף מִשְׁקָפוֹת – דְּמוּתִי לִנְגֹּס.

לְאָבִי אֶשָּׂא תְּפִלָּה נוֹאֶשֶׁת,

הַעֲבֵר נָא מֵעָלַי הַכּוֹס.

 

תִּכְנוּנְךָ צָד אֶת לִבִּי, וְכַמָּה

הוּא עִקֵּשׁ – אֲנִי מוּכָן לַדְּמוּת.

אַךְ עַתָּה שׁוֹנָה עַד כְּלוֹת הַדְּרָמָה –

פָּטוּר אוֹתִי הַפַּעַם מֵהַזְּכוּת.

 

אַךְ סִדּוּר הַפְּעֻלּוֹת קָבוּעַ, 

סוֹף דַּרְכִּי נִגְזַר, וְנֶחְרָצוֹת.

לְבַדִּי אֶל מוּל הֲמוֹן צָבוּעַ.

לִחְיוֹת זֶה לֹא שָׂדֶה לַחְצוֹת.

 

1946

 

 

(מרוסית ריטה קוגן)

2 תגובות

  1. גב' ריטה, במחילה –
    ' יצאתי'- 'מצאתי', חריזה לא ראויה לשירו האיקוני של פסטרנק וגם הסיומת, בתרגומה המילולי.רק מוסיפה לרושם אהין אונים.

    יעקב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,