רחובות הברזל
כַּאֲשֶׁר נִפְעַר בּוֹר בַּאֲדָמָה וְהַחוֹל קָבַר בְּנֵי אָדָם טִפְּסוּ בְּצַעַד מָחוֹל קוֹמָה קוֹמָה קוֹמָה קוֹמָה קוֹמָה לִצְפּוֹת מִמְּעוֹף הָאָדָם בַּבּוֹר בָּאֲדָמָה. הַמּוּזוֹת יוֹשְׁבוֹת עַל קְצֵה הַמָּנוֹף שֶׁקָּרַס, שׁוֹתְקוֹת. אַחֲרֵיהֶם מִשְׁתַּתְּקִים בְּנֵי הַתְּמוּתָה, כִּי פִּיּוֹתֵיהֶם מָלְאוּ חוֹל. הַמּוּזוֹת מוֹחוֹת אֶת פִּיּוֹתֵיהֶן מִדַּם בְּנֵי הַתְּמוּנָה, מְגַהֲקוֹת.