לסיוון

כִּי לָמָּה נִצְרְבוּ בָּךְ יִסּוּרִים?

הֵן גַּבּוֹתַיִךְ גְּשָׁרִים פְּתוּחִים בְּלֹבֶן

לֵילוֹת שֶׁל יָם אַחֵר, שֶׁפְּתָיַיִךְ – שְׁבִיל

בַּאֲדָמָה שְׁחֹרָה שֶׁמַּצְמִיחָה

חִטָּה וּבֻּסְתָּנִים. הֵן צַוָּארֵךְ בַּרְבּוּר

שֶׁלֹּא נוֹדַע אֶל בַּרְבּוּריּוּתוֹ

וְדָן אֶת פִּתּוּלָיו, אַתְּ שִׁירָתוֹ

בְּדִין כּוֹזֵב שֶׁל אֲוָזִים. אַפֵּךְ –

קוֹל כַּף יָדָהּ שֶׁל אֵשֶׁת רוֹמִי,

בַּת אֲצִילִים שֶׁהֻרְגְּלָה לִצְפּוֹת

בְּקֶרֶב דָּמִים בֵּין גֶּבֶר לְחַיָּה

וְלֹא יָדְעָה לִבְחֹר – חַיָּה אוֹ גֶּבֶר.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

מחר, עם שחר | ויקטור הוגו

מחר, עם שחר | ויקטור הוגו (מצרפתית ריטה קוגן, תרגומים מן המקלט)   מָחָר, עִם שַׁחַר, בַּעֲלוֹת אוֹרוֹת חִוְּרִים, אֵצֵא לַדֶּרֶךְ כִּי אֵדַע – אַתְּ

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמִּגְדָּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם