שירערש

לְקַחְתֶּם אֶת הַיְּלָדִים.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

לְקַחְתֶּם לְבָתֵּי חוֹלִים.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

אֲמַרְתֶּם – "מֵתוּ הַ'יְּלָדִים".

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

וְהֵם בָּשָׂר לַתּוֹתָחִים.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

 

מְסַרְתֶּם אוֹתָם,

בָּשָׂר וָדָם,

לִשְׁאֵרִיּוֹת בָּשָׂר

לְלֹא שְׁאֵרֵי בָּשָׂר.

 

הָלַךְ הַבֵּן, הָלְכָה הַבַּת.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

נִגְזַל יוֹם חֹל, מֵת יוֹם שַׁבָּת.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

בְּיֵין-דָּם נִטְבֹּל זְרָתוֹת.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

מַכַּת בְּכוֹרוֹת, שֹׁד פָּעוֹטוֹת.

נוּמוּ, נוּמוּ, נִים.

 

הָאָחוֹת חִטְּאָה

זֶרֶת חֲבוּטָה

בְּמִבְטָא עַז

שֶׁל אֶרֶץ אַשְׁכְּנַז:

"זֶה יִקַּח רַק דַּקָּה,

זֶה יִכְאַב רַק דַקָּה.

הִנֵּה, עוֹלָל,

כְּבָר לֹא כּוֹאֵב

בִּכְלָל."

 

 

 

מוקדש לאוּרי וכטל – הילד החטוף היחיד שמצא את משפחתו בזמן אמת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,