גֶּבֶרוֹפֵא

(1)

 

רֵישׁ רוֹצֶצֶת בָּרְחָה

מִסִּפּוּר אַהֲבָה

וְהָפְכָה אוֹתוֹ

לְסִפּוּר אַהֲרַע.

רַעַל.

רִיק.

רִשְׁעוּת.

רְמִיסָה מְרֻבֶּבֶת.

הוֹ אֱלֹהִים,

אֵיפֹה הִיא

צֶלַע הַחֶמְלָה

שְׁתִיתֶן לִי וְתַהֲפֹךְ

לְסִפּוּר אָהֳלָהּ.

 

(2)

 

אֲנִי חוֹלָה, אַבָּא.

דָּמִי הֻרְעַל, אַבָּא.

אֲנִי נוֹשֵׂאת בְּתוֹכִי וִירוּס

תּוּגַת גְּבָרִים.

גֶּבֶר בָּא, גֶּבֶר הוֹלֶכֶת,

אַךְ תּוּגָתִי גּוֹאָה וְתוֹקֶפֶת,

וְגוּפִי יוֹצֵא לְמַסַּע

הַשְׁמָדָה עַצְמִית.

 

(3)

 

עִבַּרְתָּ אוֹתִי

וְעָזַבְתָּ אוֹתִי,

וַאֲנִי עוֹד לֹא בַּת שְׁנָתַיִם,

וּפַעַם בְּחֹדֶשׁ חֲלָקִים מֵתִים יוֹצְאִים מִמֶּנִּי

בְּדָם שָׁחֹר,

בְּמִלִּים אֲדֻמּוֹת.

 

(4)

 

אֵלּוּ הָיָה בָּא גֶּבֶרוֹפֵא

וּמַחְלִיף אֶת דָּמִי בְּדָם לָבָן

וְהִבְרֵאתִי,

וְנָשָׂאתִי בְּתוֹכִי אֶת יְלָדָיו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,