ג'ו מוֹסֶרֶת ד"ש בְּפַעַם אַחֲרוֹנָה

בְּמַחֲלָתוֹ נִקְשַׁר אֶל סוֹרְגֵי מִטָּתוֹ

שֶׁעוֹלִים וְיוֹרְדִים בִּלְחִיצָה.

הָעִדְכּוּנִים שֶׁלּוֹ מִסְתַּכְּמִים

בְּצִיּוּן הַפְרָשׁוֹתָיו וּתְנוּדוֹת חֻמּוֹ.

גּוּפוֹ הָרוֹפֵס בּוֹגֵד בּוֹ – עוֹד וְעוֹד יוֹם.

הוּא נוֹדֵד בֵּין חֲדָרִים:

מֻכְנָס – מוּצָא – מֻכְנָס – מוּצָא.

הַוְּרִידִים לְאֹרֶךְ זְרוֹעוֹתָיו

נִשְׁטָפִים בְּתִפְרַחַת כְּחֻלָּה

שֶׁמַּצְהִיבָה בַּחֲלוֹף יְמָמָה,

כְּמוֹ נְיַר אֹרֶז קָלוּי.

בְּשַׂר גּוּפוֹ מְדַלְדֵּל וְהוֹלֵךְ.

פָּנָיו מִתְחַדְּדוֹת מֵחַד וְשׁוֹקְעוֹת

בְּקִפְלֵי עוֹר עֲמֻקִּים מֵאִידָךְ.

וְעִם כָּל הַבָּשָׂר הַזֶּה שֶׁהוֹלֵךְ וְקָמֵל,

בּוֹעֵר וְטוֹבֵעַ בְּזֵעָה מַצְחִינָה

לְסֵרוּגִין,

אֲנִי נִמְלֵאת בָּהּ יוֹתֵר –

בְּאַהֲבָתִי הַחוֹמֶלֶת, הָאֻמְלָלָה.

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,