קַח אֶת יָדִי, מַלָּח, וְהִצָּמֵד
אֶל קַשְׂקַשֵּׂי זְנָבִי. נִשְׂחֶה-נִצְלֹל
בֵּין מְצָרִים בִּדְמוּת מִפְלֶצֶת שְׁאוֹל.
הַיָּם עוֹלֶה. אַל לָנוּ לְאַבֵּד
נְתִיב מִלּוּט, כִּי פְּנֵי הַיָּם גְּבוֹהִים –
גַּלִּים עַזִּים שֶׁל חוֹף הַמְּשַׁוְּעִים
לָעֹמֶק. אֶשַּׁק בְּרֹךְ וּמְלִיחוּת,
בְּרֹק-צְדָפוֹת מְשֻׁנָּנוֹת-בִּזְכוּת
אַךְ לִשְׂפָתַיִךְ שֶׁסְּבִיבָן פּוֹשָׂה
הִלָּה כְּחֻלָּה וַחֲשׁוּכַת מִלִּים.
אָפִיחַ רוּחַ קֹטֶב לֹא קְדוֹשָׁה
בְּרֵאוֹתֶיךָ – מַיִם אֲחֵרִים
אוֹתָן מִלְּאוּ בְּקֹר בִּלְתִּי נִסְלַח.
אֲבָל אֲנִי אֹהַב אוֹתְךָ, מַלָּח,
אֹהַב רִפְיוֹן גּוּפְךָ וַעֲצִימַת עֵינַיִךְ,
אֶת הִתְגַּשְּׁמוּת בְּשָׂרְךָ מִתּוֹךְ קִרְעֵי בְּגָדֶיךָ,
אַתְּ גְּסִיסָתֵךְ הָאֱנוֹשִׁית כָּל כָּךְ.