כָּאן כֻּלָּנוּ סוֹבְאִים וּפְרוּצוֹת # אנה אחמטובה

כָּאן כֻּלָּנוּ סוֹבְאִים וּפְרוּצוֹת,

וְלֹא טוֹב לָנוּ שֶׁבֶת גַּם יַחַד.

עַל קִירוֹת – פַּרְפָּרִים וְנוֹצוֹת

מִתְאַוִּים לֶעָנָן בְּלֹא נַחַת.

בֵּין שְׂפָתֶיךָ – מִקְטֶרֶת שְׁחֹרָה.

הֶעָשָׁן מִתְעַוֵּת בַּשּׁוּלַיִם.

חֲצָאִית לִי קְצָרָה וְצָרָה,

לְהַרְאוֹת כִּי רָזִיתִי כִּפְלַיִם.

הַפְּתָחִים חֲתוּמִים בְּכָל עֵת.

מָה בַּחוּץ? כְּפוֹר? סוּפָה מִתְגַּשֶּׁמֶת?

שְׁתֵּי עֵינֶיךָ דּוֹמוֹת בְּהֶחְלֵט

לְעֵינֵי חֲתוּלָה מְחֻשֶּׁבֶת.

צִפִּיָּה מַחְרִיבָה לְבָבִי,

צִפִּיָּה לְמוֹתִי, הַאֻמְנָם?

בַּעֲבוּר הָרוֹקֶדֶת מוּלִי

גֵּיהִנֹּם בְּוַדַּאי מְזֻמָּן.