שחף #2

כשתקיש על דלתי לא קרוי, באמצע הליל

בידך ברוכת וריד, קשיות, וגידים לעייפה,

האמבט יחרוק שן של זדון מאופק ואמייל,

ומראה בחדר המיטות תיאנח, זעופה.

מבטך ישוטט בלי מיקוד על גבי קיר ודלת,

ובת שחוק מהולה בלגלוג על שפתייך תזרח,

ולשווא אנסה להמציא מלמולי קלט-פלט,

ולמצוא הנתיב הבטוח בגיא הפכפך.

וקסקט זוויתי על ראשך יפהק בבווארית,

ואדרת שחוקת-מרפקים תימתח כה זקופה.

ובמקום להציג עֶרְיָתִי, מתריסה וברברית,

אֲשִׁיבְךָ למדבר, אפוף ריח זיעה ושריפה.