אַךְ נְדוּדֵי שֵׁנָה, הוֹמֵרוּס, מִפְרָשִׂים \ אוסיפ מנדלשטם
אַךְ נְדוּדֵי שֵׁנָה, הוֹמֵרוּס, מִפְרָשִׂים. מָנִיתִי כְּלֵי הַשַּׁיִט בְּחֶלְקִיּוּת מֻשְׁלֶמֶת. הֵם לַהַק צִפּוֹרִים, רַכֶּבֶת עוֹף פּוֹעֶמֶת, בִּשְׁמֵי הֵלַאס גְּבוֹהִים הַדֶּרֶךְ מְפַלְּסִים. בִּטְרִיז שֶׁל עֲגוּרִים, חוֹצִים כֹּל גְּבוּל וְכֵס, עֵת עֲטָרוֹת מְלָכִים בֶּאֱלֹהוּת תִּמְלֶאנָה. לְאָן אַתֶּם שָׁטִים? הֲרֵי לְלֹא הֶלֶנָה אֵין צֹרֶךְ בֵּכִּבּוּשׁ, בְּנֵי פֵּלוֹפּוֹנֵס. הוֹמֵרוּס וְהַיָּם מֵאַהֲבָה נָעִים. לְאָן אֶפְנֶה? עַתָּה הוֹמֵרוּס הִשְׁתַּתֵּק לוֹ. הַיָּם, שָׁחֹר מִשְּׁחוֹר, […]