פוליטיקאי יושב על המיטה בבית מלון. לגופו חלוק אמבטיה. דפיקה בדלת.
פוליטיקאי: כן, בבקשה.
הדלת נפתחת, נכנסת א'.
א': שלום, אדוני השר.
פוליטיקאי: למה ככה ברשמיות. את יכולה לקרוא לי קוקי.
א': שלום, אדון קוקי.
פוליטיקאי: בלי אדון. רק קוקי. לקח לך הרבה זמן להגיע, א'.
א': חיפשתי את החדר שלך, לפי המספר שנתת לי. עברתי מסדרון-מסדרון. אבל לא מצאתי את ה-1023. אחרי שעתיים בדקתי בקבלה ואמרו לי שזה 023. קומת מרתף.
פוליטיקאי: את יודעת איך זה. היום מרתף – מחר פנטהאוז. אני אוהב להסתכל קדימה. אז הוספתי 1 בהתחלה. את עוד תלמדי להכיר אותי.
א': כן, אדוני השר. אה, קוקי.
פוליטיקאי: את רוצה להכיר אותי, נכון?
א': אני לא יודעת.
פוליטיקאי: כי לא חסר נשים שהיו רוצות להכיר אותי. את גרושה עם ילד, השכלה תיכונית, תחת אגסי, שדיים עייפים. הייתי ממליץ לך לרצות ללמוד להכיר אותי.
א': בבקשה, אדוני השר, כלומר קוקי, אני חייבת את העבודה הזאת.
פוליטיקאי: אז הכול טוב. בואי שבי לידי.
א' מתיישבת על קצה המיטה.
פוליטיקאי: יותר קרוב. אני נושך רק פטמות, אז אין לך מה לפחד. בינתיים.
א': אני חייבת את העבודה הזאת.
פוליטיקאי: את הולכת לשנות לי את החיים. בואי תגידי "אה". יש לך פה רחב, כמו שאני אוהב.
הוא אוחז בפניה, מסובבן אליו, לוחץ בכוח על לסתותיה ופוער את פיה.
א': (צועקת את צעקתה האילמת של קתרין) אההההההההההההההההההההההההההההה.
חושך.