אנוכי, מדוזה #2

לעולם לא אדע לְאוֹנֵן.

כִּי יָדַי – יְדֵי אֶבֶן הֵן,

וְאֵדַע לֶאֱחֹז אַךְ בְּקֹשִׁי

בֵּוִּיבְּרָטוֹר עָצוּם וְעוֹיֵן.

תּוֹךְ כְּדֵי מֻכְרָחָה לְדַמְיֵן

אֶת פּוֹסֵידוֹן הַמְּאַיֵּם

שֶׁאוֹנֵס אוֹתִי שׁוּב לְלֹא בֹּשֶׁת

עַל רִצְפַּת הַמִּקְדָּשׁ הַדּוֹמֵם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר. עת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר. עֵת דְּיוֹ וּבֶכִי! תִּכְתֹּב עָלָיו בְּהִתְיַפְּחוּת, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם אֶל דֶּחִי וּשְׁחֹר־אָבִיב בְּהִתְלַקְּחוּת.   קַח כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל נִחָר –

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,