עֵת הִתְעַצֵּם הַשֶּׁקַע הָרִאשׁוֹן,
אוֹתוֹ כִּנּוּ בֵּרֹב הָדָר – "סוּפָה",
רָאִיתִי בִּצְלִילוּת, כִּי מֵעוֹלָם
לֹא הִכַּרְתִּיךָ.
אַתָּה לִי הַר-זָרוּת.
הֵר אֵפְּפֵּלשְטרוּדֵל קַר
מִתַּפּוּחִים, שֶׁהֻרְעֲלוּ מִטַּעַם
הָאֵם, חוֹרֶגֶת וְרוֹדֶפֶת נִקָּיוֹן.
חוֹרֶגֶת לי. וֵאֲמִתִּית לְךָ.
עֵת רוּחַ צְפוֹן-מִזְרָח נָשַׁב בִּמְלוֹא רֵאָה,
וְגַל נִשְׁבַּר בַּזַּעַם עַל כֹּל מֵזַח,
גִּלִּיתִי אַךְ בְּסוֹד, כִּי מֵעוֹלָם
לֹא אֲהַבְתִּיךָ.
כנגד שלוש בנות תדבר מסתי: המחברת, הגיבורה והקוראת. שלושתנו מהגרות בנות אותו דור, כאשר הגיבורה היא יורדת, הקוראת היא עולה ואילו המחברת שנולדה בניו־יורק,
בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה. מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל
זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם
דור התחייה הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,