זו רומנסה רוסית עתיקת-יומין. השיר נכתב בידי משורר רוסי נפלא פיודור טיוטצ'ב ב-1870 והוא אחד השירים הכי "רוסיים" שיש. ברבות הימים המילים לבשו מנגינה [שם מחברה לעומת זאת אבד איי אז במאה 19].
המבצע כאן הוא כוכב בוהק-ורומנטי-להחריד בשמי רוסייה של היום – אולג פוגודין, ולו קול שעושה לי צמרצורות של חום-קור בעורף.
[תרגום מרוסית: ריטה קוגן]
עֵת פְּגַשְׁתִּיךְ, תְּחוּשׁוֹת עָבְרוּ
בְּלֵב יָעֵף נֵעוֹרוּ שׁוּב.
עִדָּן שֶׁל פָּז, כִּשְׁמוֹ, יָקָר הוּא,
בַּחֲמִימוּת מִלֵּא הַגּוּף.
כָּךְ רוּחַ קַיִץ מְסַחְרֶרֶת
נוֹשֶׁבֶת פֶּתַע לְעֵת סְתָו,
וּבְלִבֵּנוּ מְעוֹרֶרֶת
הָרֶגֶשׁ שֶׁמִּכְּבָר חָלַף.
וּבִי עוֹלָה אוֹתָהּ הָרוּחַ
שֶׁל מְלֵאוּת, וְאַבְרֵךְ
בְּלַהַט רַךְ, כִּמְעַט שָׁכוּחַ,
אֶת מְלוֹא הַיֹּפִי שֶׁל דְּמוּתֵךְ.
כְּמוֹ אַחֲרֵי פְּרֵדָה נִצַּחַת
מַבִּיט עָלַיִךְ וְהוֹזֶה,
וְקוֹל נִשְׁמַע, קוֹל תֹּם וְנַחַת.
כַּמָּה נִפְלָא הַקּוֹל הַזֶּה.
חַיּוּת-אֱמֶת מִפִּי דּוֹבֶרֶת
וְלֹא עוֹד זִכָּרוֹן נִשְׁכָּח,
כִּי אַתְּ קְסוּמָה וְנֶהֱדֶרֶת,
וְכִי אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ.