הפורענות שוכנת מִקָּרוֹב

הפורענות שוכנת מִקָּרוֹב:

נֶחְבֵּאת בנקישה לילית בדלת;

בתוך ניידת ממתינה, לועסת,

על צומת יחפנית בדרום העיר,

[נדמה, ב-המסגר פינת הגדוד,

כן, מה שמו? העברי.]; צוללת

יחד עם מפתח קט

ומצטלצלת על גבי סורג

ביוב. הוא נעלם. היא באה.

הפורענות אורבת מִקָּרוֹב:

פולשת דרך דלת שנפתחת,

בבהלה מכנית ומוכנית;

פורצת עם אַלָּה מתוך ניידת,

פוקדת עליכם להזדהות

בקול, שהוא מתכת וקליע;

ומבטלת הבטחה לצוהר,

שמנעולו נשמע בדייקנות

אך לאותו מפתח, שצלל

אל סורגי ביוב. הכאוס,

שוכן קרוב ומתקרב לאט.

 

 

[נכתב בעקבות המאורעות האחרונים בקפה אלבי ועוד כל מיני ענייני דיומא אישיים]

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף:

עוד פוסטים

בא פברואר – שעת דיו ובכי | בוריס פסטרנק

בָּא פֶבְּרוּאָר – שְׁעַת דְּיוֹ וּבֶכִי! לִכְתֹּב עָלָיו מִתּוֹךְ יִפְחָה, כְּשֶׁבֹּץ מֻשְׁלָג רוֹעֵם מִדֶּחִי, אָבִיב בּוֹעֵר בַּחֲשֵׁכָה.   מְצָא כִּרְכָּרָה. שֵׁשׁ מַטְבְּעוֹת, דִּנְדּוּן רִאשׁוֹן, גַּלְגַּל

זו שעת שירת המגדלים

זוֹ שְׁעַת שִׁירַת הַמְּגַדְּלִים. הָעִיר – כִּצְבָא רְבִיעִיּוֹת מֵיתָר, צְרָצַר צוֹרֵם; עֶשְׂרוֹת כֵּלִים מִן הַשְּׂדֵרָה, מִן הַכִּכָּר לִפְנֵי קוֹנְצֶרְט מִתְכַּוְנְנִים לֹא בִּידֵי הַנַּגָּנִים, כִּי אִם

דור התחייה

דור התחייה   הַמְּחַבֵּר הַמֵּת קָם לִתְחִיָּה (שָׁלוֹם לֵיְדִּי/אָדוֹן לַזָרוּס) הוּא מְנַעֵר אֶת אֲבַק הַקְּבָרִים אֶגְרוֹפָיו בְּכִיסָיו הַחֲרוּרִים וּמִתְיַשֵּׁב לִכְתֹּב אֶת עַצְמוֹ לַדַּעַת כּוֹתֵב לַפְּרִי,